"הציבור מאמין לי, אבל לא מאמין בי"

אחת הקלישאות החביבות ביותר על התקשורת הישראלית היא "יום הכיפורים של הכתבים הפוליטיים". בכל פעם שמפלגה מתפצלת, שר מתפטר או ראש ממשלה מחליט לצרף סיעה לקואליציה שלו באישון לילה, מיד עולה הטענה שמדובר במחדל מודיעיני נוסח 1973. מהרבה בחינות, ליל 21 בנובמבר 2013 היה יום כיפורים של ממש. מרבית כלי התקשורת צפו ניצחון סוחף של שלי יחימוביץ', יושבת הראש המכהנת והדומיננטית, על פני יריבה יצחק (בוזי') הרצוג, שכונה אפילו בפי תומכיו בסיעה "אנטיתזה לכוכבות".

ראשי המטה של הרצוג ישבו באותו ערב בחמ"ל הפיקוד בחדר חשוך, מול מסך ומקרן שהציגו בזמן אמת את המצב במטות ברחבי הארץ. הנתונים היו חד-משמעיים. "ניצחנו, בוודאות", אמר אחד מהם שעתיים לפני סגירת הקלפיות. החל מהשעה 22:00 בלילה התחילה המפלגה להקרין את תוצאות האמת בבית סוקולוב בתל אביב. ככל שחלפו השעות, הלכו והתרחקו שתי העמודות של המועמדים זו מזו. העמודה של יחימוביץ' נותרה במקום, ואילו זו של הרצוג טיפסה עוד ועוד כלפי מעלה. זה נגמר בהפרש של 17%. הרצוג היה לאדם השמיני העומד בראשות מפלגת העבודה משנת 2000. אמנם רק השבוע מלאה שנה לכהונתו, אבל אם להסתמך על ניסיון העבר, הוא כבר באמצע הקדנציה. באופן מסורתי, חברי המפלגה מאבדים את הסבלנות מהר מאוד כלפי האדם העומד בראש המפלגה, על אחת כמה וכמה כשהוא אינו מועמד ריאלי לראשות הממשלה.

כשהרצוג התמודד נגד יחימוביץ', הוא ציין שוב ושוב את "תקרת הזכוכית" של יחימוביץ', שלא הצליחה לחצות את רף 20 המנדטים בסקרים. הניתוח שלו היה שיושבת הראש הסוציאליסטית, שמיעטה להתבטא בנושאים מדיניים, מרחיקה קהלים נאו-ליברליים ושוחרי שלום מהמפלגה לעבר יש עתיד והתנועה. "קדימה התפרקה, ומתוך 28 מנדטים אספנו רק שני מנדטים", הוא אמר בכמה הזדמנויות, בהתייחסו לתוצאה המאכזבת של העבודה בראשות יחימוביץ' בבחירות 2013 – 15 מנדטים לעומת 13 בבחירות 2009.

מהרגע הראשון הייתה התנהלותו של הרצוג "לפי הספר". הוא דבק בקו של קודמתו בתפקיד וסירב להצטרף לממשלת נתניהו. את הקו הסוציאליסטי המובהק של יחימוביץ', שהרגיז רבים מחברי המפלגה, הוא זנח וחזר להניף את הדגל המדיני, וקיים פגישות רבות עם מנהיגים אזוריים כמו המלך עבדאללה ויו"ר הרשות אבו מאזן. בניגוד ליחימוביץ', שסירבה למשל לנהל דיאלוג עם מנהיג ש"ס, אריה דרעי, בגלל עברו הפלילי, הרצוג הקפיד מן הרגע הראשון לנהל דיאלוג עם כל ראשי סיעות האופוזיציה מבלי לפסול איש. התיאום בין הסיעות בהנהגתו הגיע לשיא במרץ האחרון, אז הצביעה הממשלה על חוקי המשילות, הגיוס ומשאל העם – והאופוזיציה בתגובה החרימה את מליאת הכנסת במחאה ונאמה באולם נפרד.

אלא שלמרות הכול, המצביעים לא השתכנעו ולא נהרו למפלגה – להיפך. מאז שנכנס הרצוג לתפקידו, הרבו מבקריו להאשים אותו כי הוא "לא ממריא", וניתוח של כל סקרי דעת הקהל שהתפרסמו ב-16 החודשים האחרונים, המתפרסם כאן באדיבות אנליסט המידע נחמיה גרשוני, שריכז את הנתונים, בהחלט מאשש זאת. בניתוח זה ניתן לראות ירידה מתונה אך עקבית בתמיכה במפלגת העבודה, משלהי תקופת יחימוביץ', שעמדה על טווח שבין 17 ל-19 מנדטים, ועד היום, כאשר הרצוג מתייצב על טווח שבין 12 ל-15 מנדטים בלבד. נוסף על כך, נטשו 5,000 מתפקדים את המפלגה מאז שנבחר לתפקיד. לפני שנה מנה ספר הבוחרים של העבודה 55,113 מתפקדים, ואילו כיום הוא מונה, לפי נתונים שנמסרו ממטה הרצוג, 50,400 בלבד. לדברי פעילים במפלגה, המספר נמוך אף יותר ונע סביב 47 אלף. בסביבת הרצוג דחו את המספרים הללו על הסף.

אובדן המנדטים הציב את חברי הכנסת של הסיעה בדילמה. מצד אחד, הביקורת השכיחה ביותר על מפלגת העבודה היא שראשו של היו"ר נערף בה בכל שנתיים, מבלי שניתנת לו הזדמנות של ממש. מצד שני, אם תימשך המגמה, כמה מחברי הכנסת הנוכחיים ייפלטו החוצה אחרי הבחירות, וסף הלחץ גבוה. "אני מרגיש כאילו נעלתי את עצמי באוטו שנוסע לכיוון הקיר", התפייט אחד מחברי הכנסת של העבודה בשיחה עם וואלה! חדשות. "מה לעשות, לצעוק הצילו או לא? זו דילמה". לדברי אותו חבר כנסת, הוא לא חשב שהרצוג מתאים לתפקיד, ותמך ביחימוביץ'. "גם בפרמטרים כמותיים הוא לא מספק את הסחורה. אז עכשיו הם משליכים את יהבם על הקמת גוש, ואז אולי לכישוריו של הרצוג כעורך דין יהיה יתרון", הוסיף.

"שלי היא אדם אמיתי. יש לה עמדות והיא לא מפחדת. בוז'י הוא כמו יועץ. מחפש רק הסכמות והבנות. אין לו עמדה כמעט על שום דבר", הוסיף חבר הכנסת. "זו הפוליטיקה שמובילה לזה שהוא תמיד ייבחר במקום הראשון בפריימריז, אבל זה מה שהוביל את העבודה להיות מין משהו שהוא לא שמאל, לא ימין, הוא לא שום דבר. מבחינתי זאת אכזבה גדולה". לדבריו, לעבודה יש תפקיד חשוב בהוויה הישראלית ויחימוביץ' היטיבה לבטא אותה. "בוז'י הוא נחמד, הוא נעים הליכות, יש לו הרבה שכל וניסיון, יש לו ידע על החברה הישראלית, אבל רק דבר אחד אין לו - וזה מנהיגות", טען. "פוליטית, הוא יכול להיות זה שיחסל את מפלגת העבודה סופית".

בנוגע לסיכויים של מפלגת העבודה בבחירות הבאות, חבר הכנסת גם הזכיר כי השר לשעבר מהליכוד משה כחלון עדיין לא נכנס למרוץ, וגם ציפי לבני ויאיר לפיד עשויים להתאושש על רקע העימותים שהם מנהלים עם נתניהו. "יש ויכוח על חוק הלאום, איפה מפלגת העבודה? קח את שכר המינימום. בעבר זה היה נושא שאנחנו הובלנו, לא דב חנין. היום יש לנו ח"כים לא רעים פה ושם, שעושים עבודה יחסית טובה, אבל המפלגה לא קיימת בציבור, היא לא מזוהה עם כלום", הוא הדגיש. "אתה שואל על יש עתיד, יגידו לך גיוס. מרצ שמאלנים. מה זה העבודה? זו בעייתיות גדולה מאוד. הדבר הזה תמיד נשבר על ידי מנהיג. צריך מישהו שהוא כוכב ריאליטי, ובוז'י הוא לא. זה יכול להגיע למצב שמפלגת העבודה תתרסק לפחות מעשרה מנדטים".

חבר כנסת אחר נשמע פסימי אף יותר. לדבריו, מצבה של המפלגה רע כל כך, עד שאין טעם להחליף מנהיג: "זה כבר פתטי להחליף מנהיג. זה חסר תקווה. נותנים פה צ'אנס לבן אדם שאין לו שום מנהיגות. יבוא כחלון וייקח מנדטים. זה לא משנה אם נהיה תשעה או 11. אנחנו משוועים לאלטרנטיבה. הוא עסקן טוב אבל הוא לא מנהיג. מדינת ישראל במצב גרוע כל כך, היא משוועת לחבורה שתוביל את המרכז-שמאל. זה עצוב, אבל אין סיכוי לשינוי איתו. בסופו של דבר זה אותו בוז'י".

מנגד, לא מעט חברי כנסת מתייצבים בגלוי מאחורי מנהיגותו של הרצוג וטוענים כי הבעיה אינה בו. לדברי יו"ר הסיעה, איתן כבל, שתמך במועמדותו של הרצוג, הפוליטיקה הופכת להיות יותר ויותר פוליטיקה של מפלגות בינוניות. "יכול להיות שזה הצ'אנס הגדול שלו להרכיב ממשלה. בחודשיים האחרונים נוצר שיפור גדול בהתנהלות שלו. הוא הרבה יותר אסרטיבי. יש שקט בתוך המפלגה בסך הכול", אמר כבל. "הקואליציה עובדת טוב ביחד כפי שלא עבדה שנים. זאת אופוזיציה מאוד לא הומוגנית ואנחנו מצליחים לפעול יחד. הייתי רוצה שהוא יתעסק פחות בענייני מפלגה. הוא יותר מדי בהתנהלות של עסקנים. הוא צריך להביט לעבר הבחירות הבאות".

כבל הודה כי "זאת הייתה יכולה להיות שנה יותר טובה", ותלה זאת במבצע "צוק איתן" ש"עשה את העניינים מורכבים יותר. באופן טבעי, הציבור לקח יותר ימינה". כבל גם סנגר על הסקרים הלא מחמיאים של היו"ר שלו: "אנחנו לא באים לידי ביטוי מלא בסקרים. לא נקבל פחות מ-18 מנדטים. אני מודע למגבלות שלו אבל הוא מכסה אותן בדרכים אחרות, בשקט שלו, ביכולת שלו להידבר עם אנשים ממפלגות אחרות. דווקא בוז'י, שמייצג אנטיתזה לכוכבות, אני מאמין בו שיהיה הפתעה גדולה. פוליטיקה זה מקצוע והוא פוליטיקאי. הוא מחפה על החסרונות שלו. אני מעדיף שהוא לא יהיה טוב במשחקי האימון ונגיע לבחירות כדי להביא תוצאה טובה. המפלגות לא יהיו של 30 ולא של 25 מנדטים. אנחנו צריכים להיות הכוח שיוביל".

אם זה היה יו"ר אחר, שלא היית נמנה עם תומכיו, לא היית דורש להדיח אותו עם מספרים כאלה?

"את שלי לא שחטנו. היא שחטה את עצמה, אף אחד מאיתנו לא רצה בחירות ובייחוד לא הרצוג. שלי רצתה להראות לנו מאיפה משתין הדג. היא קראה את המפה לא נכון. שלי, גם בימים הקשים לא התנפלנו עליה. כיבדנו אותה. התפללנו חמש פעמים ביום לכיוון הבית שלה".

גם מזכ"ל המפלגה, חיליק בר, הבהיר מיד כשנשאל על הרצוג שהוא מבקש שהדברים יהיו לציטוט וייחוס. "בוז'י הוא שחקן נשמה, שחקן מפלגתי. הוא מתייחס לפעילים, למנגנון. יש לו שילוב בריא בין הסיפור החברתי והמדיני. הוא היה שר רווחה מצטיין, יש לו ניסיון מיניסטריאלי עשיר, אבל הדבר הכי חשוב זה הסיפור המדינאי", אמר בר. "הרצוג הוא דיפלומט. הוא שומר על קשר רציף עם מפלגות בכל העולם, עם סנאטורים, עם ראשי מדינות, נואם באנגלית בחו"ל, כותב הרבה, הוא לא רק יכול להיות ראש ממשלה, הוא מנהיג לאומי שיכול לדבר מול אובמה מול הולנד ומול קמרון". לדברי בר, הרצוג זוכה להערכה עצומה בכל העולם. "מדברים על הכריזמה שלו", הוא הדגיש. "צריך בסוף לבחור בין כוכב ריאליטי שיודע לדבר ועושה אפס, כמו ביבי, ובין בן אדם שיעשה המון. בכל משרד שהוא היה בו היו לו קבלות. אומרים את זה גם חברים בימין".

ח"כ עמר בר לב טוען כי כשהרצוג מציג את עצמו כמועמד להרכיב את הממשלה הבאה, זה לא נתפס כדבר שהוא מנותק מהמציאות. "אין ספק שהדגש שהושם בכהונתו על הנושאים המדיניים הוא חשוב והיה חסר למפלגה", ציין ח"כ בר לב. "הרצוג, בנאומים, בפגישות בינלאומיות עם כל מיני גורמים, הופך לפיגורה". לדבריו, בניית תדמית של מנהיג ברמה הלאומית היא תהליך שאורך זמן. "היום, אחרי שנה שהוא בתפקיד, מתייחסים אליו ברצינות. הנאומים שלו חדים, תקיפים, כמו שצריך להיות. הכיוון הוא נכון אבל אנחנו עוד לא שם. התהליך שהוא עשה הוא משמעותי והוא צריך להימשך".

הריאיון עם הרצוג התקיים בטלפון, כאשר יו"ר המפלגה היה במכוניתו בסיור לילי בדרום, שלאחריו הוא תכנן להישאר ללון במועצה האזורית רמת נגב לקראת השתתפותו באזכרה הממלכתית לדוד בן גוריון. בניגוד למה שעולה מניתוח הסקרים, שלפיו הירידה בתמיכת הציבור במפלגה הייתה קבועה לאורך שנת כהונתו כיו"ר, הרצוג ציין את המבצע הצבאי בקיץ האחרון כנקודת מפנה. "עד 'צוק איתן' המפלגה הייתה במגמת התחזקות. 'צוק איתן' היה נקודת שבר שפגעה במחנה, ומאוד זעזעה את דעת הקהל", הוא הסביר כשנשאל על הסקרים. "זה טבעי. לוקח זמן להתאושש מזה. באופן כללי אנחנו יציבים, נעים בין 14 ל-15 מנדטים. לפעמים למעלה ולפעמים למטה".

לפחות כלפי חוץ, הרצוג לא נותן לפסימיות של חלק מחברי המפלגה לדבוק בו. "אני בנקודת הבקעה", הוא אמר. "האופוזיציה עובדת טוב יחד. ראינו את זה במאבק על חוקי המשילות. זה מאפשר לי לבנות גשרים אמיצים לאפשרות של קואליציה אפשרית או עתידית. בסך הכול האווירה טובה. הסיעה מתפקדת, אנשים מפרגנים. תמיד יש מתחים, זה טבעי. העברתי החלטה שאני המועמד לבחירות, זה מאפשר יציבות ושקט. אני רוצה להתחזק ולחזק. זה מחייב יכולת לנסות לבנות גוש. כשיש בחירות יש יותר אנרגיות לכיוון גוש. התמונה שאני רואה היא ממרצ עד ליברמן, כולל החרדים, כחלון והאחרים. אני אוכל להרכיב איתם קואליציה. צריך למצוא דמויות נוספות שיתרמו".

איפה אתה מרגיש שהדברים לא עובדים?

"באופן טבעי, הציבור מאמין לי, אבל לא מאמין בי. אני עושה עבודה קשה. מאז חידוש המושב שיניתי יותר וחידדתי יותר את ההבדלים בינינו לבין נתניהו. יש גם בעיות, זה נכון. אני לא מתכחש לזה, אבל אני לא רואה את חצי הכוס הריקה. המלחמה השפיעה. סדר היום השתנה. לגיטימי שאנשים ישאלו 'האם הוא יכול לספק לנו ביטחון?' הם לא ישבו איתי בקבינט. כל מי שמדבר על הסדר עם אבו מאזן נפגע כשהוא שמע אותו באו"ם. המחנה כולו נחלש. אני לא מתחמק מאחריות. יש פה עוד עובדה, זה לא רק אופוזיציה וקואליציה, יש אופוזיציה בתוך הקואליציה. הציבור מתבלבל בין לפיד, לבני והרצוג. אנשים עוצרים אותי ואומרים 'אדוני השר'. המשימה שלי היא להפיח רוח חיים ולשכנע אנשים שיש אלטרנטיבה".

לפניות לכתב: omri_n@walla.net.il