פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "תופעת טבע": נדחתה תביעה לפיצוי חולי "שושנת יריחו"

      23 מתושבי טבריה, בהם 16 קטינים, תבעו את העירייה והמשרדים להגנת הסביבה והבריאות בגין רשלנות לטענתם שהובילה להידבקותם במחלת העור שפגעה קשות באזור. בית המשפט דחה זאת: "הנתבעים הם לא המזיק"

      עקיצה על ידי זבוב החול, בקה. (GettyImages , מג'יד סעיד)
      התובעים טענו כי הם סובלים מפגיעה אסתטית המתבטאת בצלקות בפנים (צילום אילוסטרציה: אימג’בנק, Gettyimages)

      שופטת בית משפט השלום בטבריה, רים נדאף, דחתה החודש את דרישתם לפיצוי כספי של 23 מתושבי טבריה, בהם 16 קטינים, אשר נפגעו ממחלת העור "שושנת יריחו" ותבעו את עיריית טבריה והמשרדים הבריאות והגנת הסביבה בטענה לרשלנות ומחדלים. השופטת כינתה את המחלה "תופעת טבע", אשר "לא ניתן למגרה כליל". לטענת התובעים, הם סובלים מפגיעה אסתטית שניכרת בעיקר בצלקות על הפנים.

      התובעים חלו במחלת העור לישמניאזיס, המכונה בישראל "שושנת יריחו", במהלך העשור הקודם. המחלה הייתה נפוצה במשך שנים בעיקר בערבה, באזור ים המלח ובבקעת הירדן, ומכאן שמה בעברית. עד כה לא נמצא לה חיסון, אך ניתן לטפל בה באמצעות תרופות, בהן במשחה וזריקות לתוך הווריד או לתפרחת באזור הפצע. אולם הטפיל ה"צפוני" עמיד יותר לטיפול מזה ה"דרומי": רוב המקרים בטבריה לא הגיבו לטיפול במשחה על האזור הנגוע.

      בתחילת העשור הקודם פגעה המחלה קשות בתושבי העיר טבריה, ועשרות מתושבי העיר נפגעו ממנה. שיאה של המחלה באזור היה בשנת 2003, כשמספר הנפגעים מ"שושנת יריחו" בעיר נאמד בכרבע מכלל החולים בישראל – 24 מתוך 95. ההשערה היא כי "חוסר איזון בטבע" הוא שגרם להתפרצות המחלה בעיר. כך, למשל, הזזת סלעים בעת בניית שכונות חדשות, יצרה מסלעות שהפכו למושבות עבור שפני הסלע שנשאו בגופם את טפיל הלישמניה.

      אילוסטרציה (ShutterStock)
      הטפיל ה"צפוני" עמיד יותר מזה ה"דרומי" (צילום אילוסטרציה: ShutterStock)

      הלישמניאזיס מתבטאת בפצעים גדולים, שאמנם נרפאים אך מותירים צלקת. המחלה נגרמת בידי טפיל הלישמניה, שחי ומתרבה בגופם של יונקים שונים, כמו שפני סלע או מכרסמים מדבריים. זבוב החול - יתוש קטן שאורכו כשני מילימטרים - שעוקץ את היונקים הקטנים ואחריהם אנשים, מעביר את המחלה לבני אדם. עם זאת, המחלה אינה מדבקת ולא עוברת בין אנשים. סימן ההיכר של המחלה הוא התפרחת שמתפתחת באזור הפצע כמה שבועות לאחר העקיצה. מכיוון שהיתוש עף בגובה נמוך, רבים מהחולים הם ילדים הנפגעים בפנים.

      כתבות נוספות בוואלה! חדשות:
      הרופאים נגד ועדת גרמן: "נפגע ברפואה הציבורית"
      משפחתה של החולה שממתינה להשתלה: חתמו על כרטיס אדי
      הורים בפתח תקווה מאשימים: "מכת דיזנטריה בגנים"

      "אף שיטה לא הוכיחה את עצמה מבחינה מדעית"

      התובעים טענו לרשלנות מצד הנתבעים אשר גרמה להם נזק. טענתם העיקרית היא כי על אף ההמלצות לטיפול במחלה וחרף העובדה כי מדובר באמצעים פשוטים, הנתבעים לא עשו די על מנת למגרה או לכל הפחות להפחית את ממדיה. זאת ועוד, נטען בכתב התביעה כי הנתבעים לא פיקחו על ביצוע ההוראות וההמלצות באופן שיכול היה למנוע את הידבקותם במחלה. כמו כן, נטען כי הנתבעים לא פעלו לצמצום החשיפה לשפני הסלע ולזבובי החול, וכי הם לא נקטו בצעדי הסברה מספקים לעדכון והעברת מידע מלא לכל הגורמים המעורבים בלחימה במזיקים ובמניעת המחלה, ולתושבים שעלולים להיפגע. עם זאת, התובעים טענו כי הם היו מודעים לסיכון בהידבקות במחלה, אך העירייה והמשרדים הממשלתיים לא פעלו לביצוע הדברה ראויה ולמניעת הידבקות במחלה.

      בהחלטתה לדחות את התביעה כתבה השופטת כי "לא ניתן לטעון להתרשלות נגד הנתבעים. לא מתקיים במקרה דנא קשר סיבתי-משפטי ולבטח לא עובדתי, ולא ניתן לומר כי התנהלות הנתבעים היא גורם בלעדיו אין להתרחשות הנזק". לדבריה, "עסקינן במחלה שלא ניתן למגרה כליל, והפעולות שננקטו לאורך השנים היו פעולות של ניסוי ותהיה, ואף שיטה לא הוכיחה את עצמה מבחינה מדעית. הוכח בפניי כי בוצעה העברת מידע בנוגע למחלה, לתושבים ולגורמים המטפלים, היה שיתוף פעולה בין הגופים השונים במלחמה בגורמי המחלה על כל המשתמע מכך, כאשר כל משרד עסק בתחום התמחותו והעביר הידע למשרד האחר. בוצעו פעולות תחקור נפגעים ונלמדו הנתונים אודות כך, ומשכך הנתבעים נהגו כנדרש מהם, בהתאם לתחום אחריותם וגבולות סמכויותיהם. אף אחד מהנתבעים הוא לא המזיק. המדובר בתופעת טבע, הם לא התרשלו בטיפול בתופעה זו, אלא עשו כל שביכולתם להילחם בה, והעובדה שבכל זאת נפגעו אנשים, אין בה כשלעצמה כדי להעלות או להוריד".