כך הפכה ישראל למומחית עולמית בתחום החקלאות המדברית

זה כמה עשורים שחוקרי מכון וולקני של משרד החקלאות עוסקים בחקר החקלאות המדברית ומפתחים פיתוחים חקלאיים שיתמודדו עם תנאי האקלים הקשים בנגב. אלא שההתחממות הגלובאלית בכל העולם הפכה לאחרונה את הידע שצברה ישראל בתחום למצרך מבוקש ביותר – ולא רק ממדינות בעלות אקלים דומה לשלנו כמו ארצות הברית או אוסטרליה, אלא גם מארצות אירופה הקרות אשר נאלצות להתמודד לראשונה עם תופעות שלא היו מוכרות להן עד כה.

לכבוד יום המזון הבינלאומי שיצוין החודש באו"ם, יזמו בשבועות האחרונים לשכת העיתונות הממשלתית ומכון וולקני סיור לעיתונאים זרים כדי לחשוף אותם לפיתוחים החקלאיים שמתמודדים עם התנאים הקיצוניים ברחבי הנגב והערבה. כמעט שלושה חודשים אחרי מבצע "צוק איתן" שהעלה לשיאים חדשים את הביקורת הבינלאומית על ישראל, החזירה הלשכה את העיתונאים הזרים לאותם חבלי ארץ בהם התנהלה המערכה – אך בתירוץ אחר לגמרי.

עוד בוואלה! חדשות:
דיסקין על העימות הפומבי: גנץ וכהן מתנהגים כילדי גנון
רכב התנגש בעץ באשקלון, צעיר כבן 20 נהרג
כך ניסה ה-אף.בי.איי. לשכנע את מרטין לותר קינג להתאבד

"כל כתבה שמתפרסמת באירופה, בצפון אמריקה וגם באסיה שמציגה את 'ישראל האחרת', את 'ישראל שמעבר לקונפליקט הישראלי–פלסטיני', היא רווח הסברתי מבחינתנו", הסביר ניצן חן, ראש לשכת העיתונות הממשלתית. עשרות עיתונאים זרים מאירופה, ארה"ב, יפן וסין הפתיעו והתייצבו לסיור. המחקרים והפיתוחים החקלאיים של הנגב והערבה הפכו לא רק לנווה המדבר של הדאגה הבינלאומית הגוברת מפני משבר מזון עולמי, אלא גם לנווה מדבר הסברתי.

"אחד המרכיבים החמורים ביותר של משבר המזון העולמי שעתיד לפקוד אותנו בעוד 30-20 שנה הוא ההתחממות הגלובלית המאיצה את המדבור וממעיטה את מקורות המים", הסביר פרופ' יורם קפולניק, מנהל מכון וולקני. "על הידע שצברנו בעשורים הקודמים לשמש את כל העולם ובמיוחד את המדינות שנחשבו עד כה למדינות קרות שהנושא חדש להן".

גם אנחנו הצטרפנו למסע בן 40 שעות במדבר ונחשפנו לפיתוחים החקלאיים החדשים המתמודדים עם האתגרים הגדולים שמציב בפניהם חבל הארץ היבש, החם והמדברי: משימוש במים מושבים ומים מליחים להשקיית מטעים בשל מיעוט המשקעים באזור, דרך המעבדה ל"חיזוי טעמו של שמן הזית" במכון גילת שבנגב ועד לפיתוח של זנים העמידים לחום המסוגלים להתמודד עם השקיה מועטה בערבה.

הפיתוחים של המכון, שהפך לאתר עלייה לרגל למומחים מכל העולם, הצליחו בשנים האחרונות לעשות את הבלתי יאמן ולהעביר כמעט את כל גידולי פירות ההדר שמטבעם מכילים נוזלים רבים, לנגב. מטעי פירות הדר נעקרו ונדחקו מאזור השרון לטובת פרויקטים של נדל"ן, אבל הצליחו למצוא את ביתם החדש והמרווח דווקא כאן בזכות הפיתוחים החקלאיים שאפשרו להם להסתגל לתנאים האקלימיים המיוחדים. באופן פרדוקסלי, במרכז גילת הסמוך לרהט, פותחו רוב ההדרים המוכרים לנו היום בישראל.

ככל שהדרמנו לאזורים צחיחים יותר, חמים יותר, דלי מים מתוקים מחד ועשירים במים מליחים מאידך, כך ההתמודדות עם האתגרים נראתה לנו יותר הרפתקנית ובלתי אפשרית. גידולי התמרים, העגבניות והמלונים הם רק התפאורה לשחקן הראשי והבלתי מעורער ששולט ביותר מ-80% מהגידולים החקלאיים בערבה: הפלפל. למרות שהערבה היא איננה אזור הגידול הטבעי של מרבית הגידולים החקלאיים הקיימים בה, הפלפל יותר מכל גידול אחר, מצליח לנצל את חסרונותיה ולהפוך אותם ליתרונות.

"זה לא אזור הגידול הטבעי שלהם, אבל אנחנו מסתמכים על היתרון היחסי של הערבה בכך שניתן להגיע להבשלה של הפלפלים בעונה שבה הם לא נמצאים בשווקים באירופה. באירופה קשה מאוד לגדל אותם בעונה הזאת, בין החודשים נובמבר למרץ, כי כבר קר מדי", הסביר פרופ' שנאן הרפז ממכון וולקני. "טמפרטורות שיורדות מתחת ל-16 מעלות צלזיוס, הן טמפרטורות בעייתיות לגידול של פלפל, אבל בערבה הטמפרטורות גבוהות מספיק גם בחודשי החורף. אנחנו מייצרים כאן כ-120 אלף טון פלפל בשנה, מתוכם 80 אלף טון יוצאים לאירופה כשרוב הסחורה לייצוא מישראל, מגיעה מהערבה".

לדבריו, "בעונה הספציפית הזאת, סביב ראש השנה הנוצרי, הפלפלים מישראל תופסים 30%-40% מהשוק של כל אירופה ובהתאם לביקוש הגדול בתקופה הזאת, גם המחירים עולים בהתאם. כל שנה בערך בעונה הזאת, כל החקלאים בערבה היו מתכנסים ושרים 'ברד ירד בדרום ספרד הערב' וכולם היו מבסוטים. כי האזור הזה של דרום ספרד הוא המתחרה העיקרי שלנו בשוק האירופאי, אבל הטמפרטורות הנמוכות של החורף שלהם, אינן מאפשרות להם לגדל אותם בעונה הזאת. היתרון הזה שבו אנחנו יכולים להגיע לשווקים מוקדם יחסית, מאפשר לנו להתחרות איתם".

הרומן של הפלפלים עם הערבה החל כבר לפני שלושים שנה. אלא שהדרך שעשו כנגד כל הסיכויים עד שקצרו את תהילתם במדבר, הייתה ועודנה ארוכה, מפותלת ומלאת מהמורות. "אנחנו עושים הכול הפוך", הסבירה מעיין פלוס קיטרון ממרכז מו"פ (מחקר ופיתוח) בערבה התיכונה והצפונית. "אנחנו נמצאים באזור שהוא מדברי לחלוטין ולמעט התמרים שהאקלים שלנו מאוד מתאים להם, אנחנו קצת 'מעגלים את הפינות' לכל יתר הגידולים, כדי שהם יוכלו לחיות בתנאים שלנו. כך למשל, אנחנו מספקים לפלפלים מבנים והצללה כדי להוריד את הטמפרטורות, בחלק מהגידולים אנחנו צריכים להוסיף גם מערכות של אוורור. בגלל שהמים כאן הם מליחים, אז אנחנו צריכים להגדיל את כמות המים שבהם אנחנו משקים את הגידולים, כדי לשטוף את המלחים ולהרחיק אותם מהשורשים. אם המים היו באיכות טובה, היינו יכולים לחסוך 30%-40% מכמות המים שאנחנו משתמשים בה היום".

השקיית היתר של המים המליחים היא לא הבעיה היחידה עמה נאלצים החקלאים להתמודד. במו"פ ערבה תיכונה וצפונית ובמכון וולקני מצאו בימים האחרונים שיטה חדשה, שתעזור לחקלאים להיפטר מהמלחים שמצטברים אחרי ההשקיה בסמוך לשורשים. "יש לנו שיטות שונות לאגירה של המים סביב השורשים של הפלפל", אמר פרופ' הרפז. "אנחנו עושים את זה באמצעות תעלות. אנחנו שמים למטה כיסוי של פלסטיק ובאמצע אנחנו מכניסים חומרים (פרלייט או טוף) שמחזיקים מים טוב יותר. אבל כשאני משקה את הגידולים במים מליחים, אז המים המתוקים נכנסים לצמח או מתאדים ואז המלחים מצטברים למטה. מה שקורה בשיטה הזאת הוא שאחרי פרק זמן לא ארוך, אנחנו מגיעים לרמות מליחות כל כך גבוהות, עד כדי כך שהן משפיעות על הצמח".

את המלחים הרבים שמצטברים בסמוך לשורשי הצמח הרחיקו עד היום באמצעות שטיפה. אלא שעכשיו מצאו החוקרים שיטה חדשה שתשתמש אמנם במים מותפלים מתוקים, אבל תהיה חסכונית מאוד במשאב היקר והנדיר לחבל הארץ הצחיח כל כך. באמצעות ביו ג'ל שיעורבב עם האדמה שבה יגודלו הפלפלים, יחסכו החקלאים 30%-40% מהמים המותפלים שבהם ישתמשו להשקיה. "הביו ג'ל יוצר אפקט ספיגה הדומה לטיטול של תינוק", הסבירה פלוס קיטרון. "מערכת השורשים גדלה לתוך האזור שבו יש את הביו ג'ל ואז הביו ג'ל סופח אליו את המים. ברגע שהקרקע מתייבשת, אז המים שנספגו בביו ג'ל עוברים מהקרקע לשורשים. בדרך זו הם מאפשרים לשפר את אחזקת המים באזור השורשים של הצמח ולחסוך למעשה במים המותפלים היקרים".

אם מגדלי הפלפלים מנצלים את החורף החם להגדלת הכנסותיהם, אז בגידולים אחרים בנגב ובערבה מצליחים לנצל דווקא את המים המליחים לשיפור איכותו של הפרי או הירק. כך נוצרה לדוגמא עגבניית ה"דזרט סוויט" (בתרגום חופשי: העגבנייה המתוקה מהמדבר). "המים המליחים מכניסים את העגבניות שמקבלות אותם לסרס. כתוצאה מכך הצמח מגדל רמה גבוה יותר של סוכרים ולכן העגבניות יוצאות מתוקות יותר", הסביר פרופ' הרפז. "מצד אחד השימוש במים מליחים הפחית את היבול של העגבניות, אבל מצד שני הוא פיצה את עצמו באיכות, דבר שהעלה את המחיר שלה".

עם זאת, ההשפעה של המים המליחים אינה מוגבלת כנראה רק לצמחים. אמנון גרינברג מ"יוטבתה", שניהל במשך למעלה משני עשורים את מו"פ של הערבה הדרומית, טוען כי טעם החלב שמניבות הפרות למחלבות "יוטבתה" המוכרות, הוא מתוק יותר. "אנחנו חושבים שבגלל שהפרות שלנו שותות מים שהם יותר מלוחים, אז החלב שהן מניבות הוא מתוק יותר. בדומה לאפקט של המים המליחים על צמחים", הסביר גרינברג. "מצד שני כשנתנו להן הרבה שנים את המים המליחים שלנו, גילינו שהן אמנם לא אוהבות את זה, אבל לא ידענו שזה מפחית את תנובת החלב שלהן. עשינו מחקר רציני וגילינו שכדי להגביר את תנובת החלב, הן צריכות גם מים איכותיים. הפרה שותה בערך מאה ליטר מים ביום, אבל כשנותנים לה מים איכותיים אז היא שותה יותר ונותנת עוד שני ליטר חלב ביום. גם כאן גילינו שהמליחות במים לא גורמת רק לפחיתה ביבולים של השדות, אלא גם בתנובת החלב".

לפניות לכתבת עדי חשמונאי: adihashmonai@walla.com