בשנה האחרונה המליץ צה"ל לדרג המדיני להעניק הקלות לתושבי הגדה המערבית כדי להפחית את הלחץ בציבור הפלסטיני. קיפאון מדיני, כך הבהירו בצבא, הוא מתכון לאלימות ולהתעוררות של שדים שיהיה קשה מאוד להחזירם לבקבוק. הדרג המדיני הפנים. יותר פועלים פלסטינים נכנסו לעבוד בישראל, יותר פלסטינים הגיעו לקבל טיפולים רפואיים בבתי החולים ויותר סוחרים פלסטינים לחצו את ידי אנשי העסקים הישראלים. אך, המשא ומתן המדיני קרס, הצדדים הגיעו למבוי סתום ויו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן בחר ללכת בכיוון חד-צדדי.
עוד על המצב הביטחוני בוואלה! חדשות
הפיגוע בתל אביב: נקבע מותו של החייל שנפצע אנוש
ההרוגה בפיגוע בגוש עציון: תושבת תקוע ששרדה פיגוע דקירה ב-2006
ההשתוללות והדקירות: תיעוד הפיגוע בגוש עציון
ההזדמנות של הפלסטינים לחמם את האווירה בשל סגירת הדלת המדינית הגיעה עם עליית סוגיית הר הבית. התוצאה הייתה מהומות שפרצו במזרח ירושלים. גורמים בכירים במערכת הביטחון ידעו לומר שאבו מאזן בחר במודע להשתתף בהסתה כדי להעלאות את גובה הלהבות וכדי לכופף את ישראל. היה לו נוח להביט מהצד וללבות את האש, כדי שזו תבעיר את השטח שבשליטה ביטחונית ישראלית. המסרים המדיניים והביטחוניים הסמויים והגלויים ליו" הרשות היו ברורים: "אתה יודע איך זה מתחיל, אתה לא יודע איך זה ייגמר". אל ההסתה, שבאה לידי ביטוי בעיקר בכלי התקשורת, הצטרפו אנשי החמאס והג'יהאד האיסלאמי.
משטרת ישראל השכילה להפגין איפוק אולם אז החלו הפוליטיקאים בצד הישראלי להפגין שרירים דווקא בהר הבית. עוד גל של אלימות ניצת. ושוב, ריסון המצב בא מכיוון מערכת הביטחון. קצינים בכירים באוגדת יהודה ושומרון אמרו אז כי נבלמה העלייה בהתפרעויות הודות לפעילות של צה"ל, השב"כ ומנגנוני הביטחון הפלסטינים - שמבינים היטב כי אלימות עלולה להיות חרב פיפיות. לכן, בהוראה מפורשת של אבו מאזן האחרונים ביצעו מעצרים וסיכלו פיגועים.
וכך, בימים האחרונים, נרשמה ירידה יחסית בהיקף הפרות הסדר סביב הר הבית. פחות התלהטות ופחות אלימות.
ואז הגיע אתמול. שני פיגועים: האחד בתחנת הרכבת בתל אביב והשני באלון שבות. על פניו נראה כי מדובר בשני מפגעים בודדים. כל אחד קיבל בעצמו החלטה לבצע פיגוע. ללא תשתיות נרחבות. ללא תזמון. שני פלסטינים שקמו בבוקר והחליטו לרצוח יהודים. שני הפיגועים הללו כוללים שתי נקודות משותפות: הם יצאו מהגדה המערבית, וממקומות שבשליטה ביטחונית פלסטינית. המצב הזה מעלה חשש אמיתי שאנחנו בדרך לאיבוד שליטה.
מערכת הביטחון לא מסוגלת לסכל מקרים של מפגעים בודדים באחוז גבוה. וזאת. זו הבטן הרכה של השב"כ ושל צה"ל. לא עוזרת גם העובדה שגדר ההפרדה אינה סגורה הרמטית וכשמרבית המחסומים ברחבי הגדה הוסרו. מפגע בודד יכול לחמוק מתחת למכ"ם המודיעיני ולבצע פיגוע. אין לו פרופיל קבוע, אין לו יעד קבוע, הוא לא יוצא מאזור ברור. המכנה המשותף של כלל המפגעים הבודדים הוא הרעיון.
ישראל מתנהלת בשטח עם ידיים כבולות. בזמן שהיא נמנעת מדיאלוג מדיני היא נזהרת מלפעול בחריפות נגד האוכלוסייה הפלסטינית ובטח מלהטיל סנקציות קולקטיביות.
כל מה שנותר הוא להפגין איפוק, לתגבר את מוקדי החיכוך עם האוכלוסיה הפלסטינית ולקוות שהלהבות ירדו בזכות הבנה פלסטינית כי האש הזו עשויה לשרוף את הכיסא עליו יושב אבו מאזן ובמקביל הבנה ישראלית כי ליבוי סוגיית הר הבית עשויה להצית גל של אלימות שעשוי להחזיר את השטח הפלסטיני שנים לאחור.
מהערכות מצב שהתקיימו במערכת הביטחון עולה ההשערה שהפלסטינים לא רוצים לדרדר את המצב, ולכן בישראל כך נדמה, ישתמשו ב"נשק האיפוק" בתקווה שהזעם מהרחוב הפלסטיני ישכך.
(עדכון ראשון: 23:30)
לפניות לכתב אמיר בוחבוט: amirbohbot@walla.com