לא נשכח את הלחישות

שלוש הערות על הסיבוב הנוכחי של פרשיות אולמרט:

1) שקט, מאוהבים – סיינפלד אמר פעם שמערכות יחסים לא נגמרות בבת אחת כי "צריך לבנות את מערכת החיסון בין ניסיון פרידה אחד למשנהו". ועדיין, מספר הפעמים שהעיתונאים אמרו לאולמרט "זה לא אתה, זה אנחנו", בסירובם העיקש לנתק את עצמם מעטיני שלטונו, הוא מופרז לחלוטין.

כבר ב- 1976 פירסם "העולם הזה" סידרה של תחקירים על מעשי שחיתות לכאורה של העורך דין והפוליטיקאי הצעיר (שכבר אז היה מקושר למדי) אהוד אולמרט. בין השאר נטען כי אולמרט השתמש בניצול קשריו הפוליטיים עם שרים בליכוד, לצורכי קבלת טובות הנאה עבור לקוחותיו כעורך דין. "אילו התייחסו אז ברצינות לפרסומים, יתכן שהיה נמנע ממדינת ישראל הביזיון של ראש ממשלה לשעבר היושב בכלא", טען לא מזמן הכתב של אותם התחקירים, אלי תבור, שסיפר כיצד ספג מאולמרט שורה ארוכה של השמצות כחלק ממתקפת-נגד ברוטלית.

מאז אותם ימים טיפס אולמרט מתפקיד לתפקיד, גורף את אהדתם של כוורת עיתונאית שהמשיכה לחבק אותו, לתת לו הקלות ולאתרג אותו מימין ומשמאל – גם כאשר עננת השחיתות המלווה את מעשיו הלכה ותפחה, וגם כאשר אהבתו לכסף החלה להסתמן כבעיה אמיתית העלולה לערפל את שיקול דעתו המקצועית.

אומרים שהעיתונאים בישראל הם מרושעים, ולעתים זה אולי נכון. אבל תראו מה היה צריך לספק להם כדי שסוף סוף יתפכחו מאשליית "ראש הממשלה הטוב ביותר שהיה כאן": חמישה כתבי אישום, שתי הרשעות (כולל אחת בשוחד), הקלטות מהביבים, עדת מדינה שתלשין, ושופט שיקרא לראש ממשלה בישראל "בוגד". ועדיין, אני משוכנע שחלק מהם מקוים בסתר לבם ש"הוא עוד יחזור", ויחליף את נתניהו בסערה.

2) שקט, לוחשים – בעיניי, יש רק שלוש סיבות לגיטימיות ללחוש: שידורי רדיו אינטימיים בלילה, לחישות רומנטיות בין בני זוג, ולחישות במסגרת ניסיונות להרדים תינוק. כל לחישה אחרת חייבת להיות, לפיכך, קריפית או מאפיוזית. לשמוע את ראש הממשלה שלך לוחש כאחרון הקומבינטורים לקונסיליירית שלו, מתחנן בפניה שלא תעיד כי התובע "ירצח אותה" על הדוכן, ואחר כך סופר איתה חבילות של כסף ("זה 25 אלף בשקלים והיה עוד 20 אלף בדולרים") – זאת סצנה שאמורה לגרום לנו להתגרד כל הלילה מרוב לחץ. זאת סצנה שמייתרת צפייה ב"בית הקלפים". זאת סצנה שאם היית שותל אותה בשנות ה-50', ה-60', ה-70', ה-80' ואולי אפילו ה-90' (אז התחילו פרשיות השחיתות הגדולות של ראשי ממשלה) – היו טוענים לחוסר אמינות קיצוני בתסריט.

בואו נניח לרגע שאולמרט יזוכה בכל התיקים כולם. במסורת המקובלת אצל הפוליטיקאים אצלנו: "נאחל לו שיצא מזה זכאי". עדיין, הלחישות יישארו כאן אתנו לנצח, מזהמות את הזירה הציבורית שלנו, זוחלות לחלומות שלנו ומרעילות את בארות המים הזכים ביותר של הפוליטיקה. סיפרו לנו שראש ממשלה, במיוחד ראש הממשלה הזה, מתעסק בנושאים נורא חשובים, ברומו של עולם: מבצעים חשאיים של המוסד שלעולם לא נדע עליהם, שתי מלחמות עקובות מדם, מו"מים עם אבו-מאזן. מכרו לנו שהוא כל כך עסוק שאין לו מושג מי חתם על מה, איזה מאעכר מסתובב לו בלשכה, ולמה יש שני כרטיסי טיסה על שמו לאותו המקום באותה השעה. עכשיו מתברר שהיו לו איכויות של טלר בבנק, "סתם פקיד זוטר שסופר את הכסף".

3) שקט, מלשינים – שולה זקן היא עבריינית ואישה די מזופתת. במשך שנים היא הסכימה לסייע לפשעים תמורת בצע כסף ומתנות, ורק כשהחבל נכרך על צווארה נשברה והחלה לספר את האמת. עכשיו היא מבקשת רהביליטזציה – מבית המשפט, מרבנים, ומהציבור. זקן היא עוד סימפטום לתופעת השטינקרים של העולם התחתון, שיום אחד קמים והולכים לספר למורה מה הפרחחים בספסל האחורי עושים כשהוא מסובב את הגב.

כך מצא עד המדינה שמואל דכנר, באמצעות הפלת חבורת "הולילנד" שהיה חלק ממנה, את הנתיב לגן עדן; כך יצליח, אולי, עד המדינה אלון חסן עשוי להינצל ממאסר ממושך על ידי הפללת עו"ד רונאל פישר ושורה של בכירים המעורבים בשחיתות בנמל אשדוד, ולהבדיל, עו"ד אלדד ("הייתי חלק מהקוזה נוסטרה") יניב מנסה לנקות את מצפונו המיוסר על ידי פתיחת התיקים האפלים של הפוליטיקאים והטייקונים אותם שירת.

יש מי שסותם אפו לנוכח התופעה – אבל יתכן מאוד שעתידה המוסרי של ישראל טמון בריבוי שטינקרים כאלה. הייתי מפרסם מודעת ענק בעיתון, קורא להם לצאת מהארון בהמוניהם, ולבגוד בחבריהם באירוע פומבי גדול. מעין "ניקיון פסח" של מירוק חטאים.

מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il

המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד