נגיף האבולה הוא איום שלא יודע גבולות. מספר הנשאים מוכפל כל 20-15 יום בליבריה, וכל 30-25 יום בסיירה לאון. עד עכשיו היה קל לאלו מחוץ ליבשת להתייחס למחלה כאל בעיה אפריקאית. אבל לאחר אבחון חולים בארצות הברית ובספרד, הסיכון לעולם ככללותו הוא ברור מתמיד: ללא בקרה, ההתפרצות תוביל לתוצאות קטסטרופליות מעבר למערב אפריקה.
עבור סיירה לאון, ליבריה וגינאה, אבולה היא טרגדיה שנוגעת לכולם. אלפים היו עדים לבני משפחה שנכנעו למחלה, ואלפים נוספים נאבקים להאכיל את בני משפחותיהם עכשיו, כשמחירי האורז ומוצרי המזון הבסיסיים יותר מהוכפלו. חברות בינלאומיות נעלמו, התיירים לא מגיעים ושירותי הבריאות קורסים תחת העומס.
כמה אנשים אמיצים וצוות רפואי מסור מובילים את מאמצי האבחון והטיפול בחולי אבולה, וצעדים נוספים נמצאים בתהליכים כרגע כדי לבלום ולעצור את המחלה. אח בריטי, וויליאם פולי, חלה במחלה כשטיפל בנפגעים בסיירה לאון, דיבר באופן נוגע ללב על הזוועה והסבל שהוא ראה. העדות שלו היתה קריאה לשותפים בינלאומיים שנפגשו בלונדון למפגש פסגה בנושא האבולה, על מנת לעבוד ביחד ולשלב מומחיות, כוח אדם ומימון כדי להתמודד עם המשבר.
בריטניה הקציבה 125 מיליון ליש"ט לנושא והיא התורמת הבלעדית למאמץ בסיירה לאון. עד כה בריטניה מימנה 700 מיטות במרכזי טיפול לאבולה, ואף סייעה ליותר מ-8,800 חולים במהלך שישה חודשים, מותחים את תקציב שירותי הבריאות של המדינה. יש לנו צוות רפואי-צבאי ומהנדסים במקום, וכן הטסנו אמבולנסים, אוהלים, כבשנים, ציוד ואספקה. השבוע הודענו שנרחיב את הסיוע המעשי שלנו: אנחנו שולחים עוד מאות אנשי צבא, שלושה מסוקים ואת נושאת המטוסים של חיל האוויר המלכותי Argus לסיירה לאון. בריטניה התחייבה להקציב למאמץ 750 אנשי צבא, שיתמכו במרכזי טיפול לאבולה ובמרכז הכשרה לנותני שירות שונים, ביניהם צוות רפואי, אנשי לוגיסטיקה ומומחי היגיינה.
אבל דרוש יותר מכך. כדי למנוע את ההתפשטות אנחנו צריכים פתרונות חדשניים. אז אנחנו גם שולחים יחידות בידוד ניסיוניות כדי לבודד חולים יותר מהר, ואנחנו מעבירים הכשרות בתחום התרבותי על טקסי קבורה, במטרה לצמצם את הסיכון להדבקה. אנחנו גם עושים מאמצים לזרז אישורים לחיסונים שנמצאים כרגע בשלבי ניסוי.
ארצות הברית וצרפת התחייבו גם הן לתמוך במאבק, ומאמציהן מתרכזים בליבריה וגינאה. בוועידת הפסגה שהתקיימה בלונדון ב-2 באוקטובר, מדינות מכל רחבי העולם התחייבו לסייע. בכך הן הצטרפו לקואליציה של ארגונים לא ממשלתיים, עסקים, פילנתרופים וממשלות. גם קובה התחייבה. יותר מ-100 מיליון ליש"ט נתרמו עד כה, והם מתווספים למאות אנשי צוותים רפואיים מכל העולם.
אבל זוהי רק ההתחלה. אחרים יכולים - וחייבים - לעשות עוד. כל חודש שעובר, העלות הכלכלית במאבק מוכפלת. אנחנו צריכים שכל המדינות שהתחייבו לעזור, יהפכו את המלים שלהן למעשים בדחיפות בהולה. תושבי מערב אפריקה זקוקים לסיוע עכשיו, ולא בחודש הבא. זוהי לא בעיה אפריקאית - זוהי בעיה גלובלית והיא דורשת תגובה גלובלית, לפני שיהיה מאוחר מדי.
הכותב הוא פיליפ המונד, שר החוץ של בריטניה
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד