"אני רוצה שכולם ידעו שמהיום הראשון, המאבק באבולה הפך עבור הממשל לעניין בעל חשיבות לביטחון הלאומי" כך אמר ביום רביעי נשיא ארצות הברית ברק אובמה בשיחת ועידה שערך עם מושלי מדינות ועם נציגי הרשויות. "אנחנו פועלים באגרסיביות על מנת לעצור את המגפה במערב אפריקה, ולמנוע מקרה אפשרי כאן, בבית".
מעתה, כ-150 נוסעים ממדינות מערב אפריקה ייבדקו מדי יום בחמישה שדות תעופה בארצות הברית, באמצעות מדידת חום הגוף ומילוי שאלון רפואי. דובר הבית הלבן, ג'וש ארנסט, הבטיח כי בעזרת הסריקות הנוספות, מעבר לאלה שעוברים הנוסעים בכל שדות התעופה, תימנע התפרצות אבולה במדינה.
השאלה שעולה כעת היא מה בדיוק אובמה מגדיר בתור "היום הראשון". לקהילה הבינלאומית לקח לפחות חצי שנה מתחילת ההתפרצות הנוכחית של המחלה, עד שנפל האסימון. המגפה כבר סטתה מהמסלול של "הכול תחת שליטה", ועם עשרות מתים בכל יום, תסריט הבלהות שהציג בסוף ספטמבר המרכז לבקרת מחלות ולמניעתן, לפיו עד אמצע ינואר יגיע מספר המקרים ל-1.4 מיליון, עשוי להתממש.
אם ממשל אובמה, או למשל ממשלת גינאה או ארגון הבריאות העולמי, באמת היו רואים את האבולה בתור איום על הביטחון הלאומי "מהיום הראשון", סביר להניח שההתפרצות הייתה נבלמת במקורה, בכפר קטן בגינאה בתחילת השנה. כנראה שהיו גם משקיעים מעט יותר משאבים, זמן ומרץ בפיתוח תרופה לנגיף, שהתגלה כבר בשנת 1976.
דפוס ההתפרצויות של הנגיף בשנים הקודמות, שלא הגיע למרכזי הערים הגדולות ולא גבה קורבנות רבים, יחד עם צרות אחרות שהעסיקו את העולם, גרמו ככל הנראה לשאננות שעלתה למערב אפריקה ביוקר. רק כשהנגיף הגיע לבירה מונרוביה, הרשויות בליבריה התעוררו, אך בשלב זה הוא כבר התפשט כמו אש בשדה קוצים.
הקרב נגד המגפה אבוד - כמעט
"היום הראשון" עבור וושינגטון היה ככל הנראה ה-2 באוגוסט, אז הרופא האמריקני קנת ברנטלי, שנדבק באבולה בליבריה, הוטס לטיפול בבית חולים באטלנטה, ואחריו האחות ננסי רייטבול. השניים טופלו בתרופה ניסיונית ושוחררו מבית החולים, אך אמריקנים רבים תהו מדוע הרשויות החליטו להטיס את הנגיף הקטלני לאדמת המדינה.
רק בשלב זה למעשה, לאחר שמניין ההרוגים באפריקה כבר חצה את ה-1,000, נשלחו מומחים אמריקנים למערב אפריקה, ומאז במרכז לבקרת מחלות ולמניעתן עוקבים מקרוב אחר התפשטות המחלה והניסיונות לעצור אותה.
באמצע ספטמבר, כשמספר הנגועים כבר נשק ל-5,000, האו"ם ביקש מהמדינות החברות להגיב. 130 מדינות נענו, אך מרביתן העדיפו לרשום צ'ק, ולא לשלוח צוותים רפואיים למדינות מערב אפריקה. קשה להאשים אותן - להבדיל מאסונות טבע, שמושכים מאות רופאים מתנדבים, התפרצות האבולה עודדה רק קומץ אמיצים להיכנס לקרב המייאש מול מחלה, שעוד לא נמצאה לה תרופה מוכחת ושיעור התמותה ממנה קרוב ל-50%.
התפרצות האבולה הנוכחית, הקטלנית ביותר בתולדות הנגיף, עוד לא נבלמה. 3,879 כבר מתו לפי נתוני ארגון הבריאות העולמי, אולם סביר להניח כי המניין האמתי גדול יותר מאחר שלא כל מקרה מדווח מסיבות טכניות או בניסיון מכוון להסתיר את סיבת המוות, מעל 7,000 בני אדם נדבקו בנגיף, ועל מנת לעצור אותו, צריך לבודד את הנגועים מהבריאים - עד להבראה או לסוף המר.
מאמץ כזה דורש אנשים בשטח. אובמה הבטיח לשלוח למערב אפריקה 3,000 חיילים, להקים 17 מרפאות שדה ולסייע עם המחסור במיטות. התנאי האמריקני הוא שלחיילים לא יהיה מגע עם החולים. מיטות בהחלט חסרות במדינות שבמוקד המגפה, ליבריה, סיירה לאון וגינאה, אך לא פחות חסרות, ידיים לטפל בחולים. את זה, כאמור, מדינות המערב לא ממהרות להתחייב לספק.
למגפות, כמו למלחמות, יש הגיון משלהן, ובעולם הגלובלי היה קשה לצפות שהנגיף יישאר באפריקה לעד. לאחר פרסום המידע על הגעתו של חולה אבולה ראשון שאובחן על אדמת ארצות הברית לבית החולים הפרסביטריאני בדאלאס, טקסס, נרשמו ירידות במניות של חברות תעופה אמריקאיות - עם קשר או בלי.
עבור הציבור, הרשויות "עושות משהו"
אובמה עוד אמר אתמול למושלי המדינות כי "כפי שראינו בדאלאס, אין לנו הרבה מקום לטעויות. אם לא נעקוב אחר הנהלים וההליכים, אנו מסכנים את האנשים". הבעיה עם הנהלים ועם ההליכים היא שהם לא תמיד יעילים.
החולה הליברי מדאלאס עבר סריקות עם שובו לארה"ב, ופיתח תסמיני אבולה רק כארבעה ימים לאחר הגעתו, ולאחר שכבר בא במגע עם עשרות אנשים. הוא אפילו פנה לחדר מיון וסיפר שהוא הגיע מליבריה, אבל איכשהו זה לא הדליק נורה אדומה, והוא שוחרר הביתה - עד שהוחזר לבית חולים באמבולנס, במצב קשה.
פרשנים בארה"ב מסכימים שהסריקות בשדות התעופה נועדו בעיקר להרגיע את הציבור שהרשויות נשארות עם האצבע על הדופק ו"עושות משהו". אך מה שהיה עוזר יותר - תרופה. הסיבה לעיכוב מוכרת. אבולה, מפחידה ככל שתהיה, לא הרגה עד להתפרצות הנוכחית מספיק אנשים "במדינה הנכונה" כדי שישקיעו מספיק כספים בפיתוח התרופות.
עם זאת, בימים אלה שתי תרופות ניסיוניות עוברות ניסויים בהליך מזורז בארצות הברית. אולם נראה כי תגובת הקהילה הבינלאומית במצבים שכאלה פשוט אינה מהירה מספיק.
(עדכון ראשון: 9.10.14, 20:27)