הם יורים גם באייתוללות

אין מי שיחלוק על כך שזכויות האדם באיראן נתונות במצב מחפיר, בלשון המעטה. נתונים סטטיסטיים מ-35 שנות קיומה של המדינה מוכיחים בבירור, כי איראן לא רק מפרה בעקביות את זכויות הפרט של אזרחיה, אלא שהמצב רק הולך ומחמיר. גם עם היבחרו של חסן רוחאני לתפקיד הנשיא לא ניכר שחלה הטבה בנושא זה, חרף התקוות שתלו באיש הדת המתון (לכאורה). לפי נתוני אמנסטי, בתחילת השנה הוצאו להורג 33 בני אדם באיראן בשבוע אחד בלבד.

רוחאני נבחר בקיץ שעבר, ובאיראן נמשכות מאז ההוצאות ההמוניות להורג, על אף הצהרותיו בקמפיין הבחירות ולפיהן יש לצמצם, ואף להפסיק, את הנוהג המסורתי. ואולם, גם היה נדמה שלאנשי דת, במיוחד במשטר תאוקרטי כמו איראן, תינתן חסינות מסוימת מהגרדום.

מסתמן שהמחסום הזה, או ליתר דיוק הסטטוס-קוו שאיפשר את העלמת העין מעבירות שביצעו חכמי דת ושדינן מיתה, עומד להיפרץ בקרוב. בלוגים ואתרי אופוזיציה מדווחים בימים האחרונים כי מוחמד-חוסיין כאזמיני-ברוג'רדי, אייתוללה שהתבטא נגד השלטון, נידון למוות, וייתכן שכבר הוצא להורג עד מועד פרסום הידיעה.

חדשות נוספות מהעולם:
המדריך לעיתונאי: דאעש מפרסמים כללים לסיקור עיתונאי
קוריאה הצפונית מודה: "אנחנו מפעילים מחנות חינוך מחדש"
טורקיה: 14 מפגינים כורדים נהרגו בעימות עם המשטרה

כאזמיני-ברוג'רדי נכנס ויצא בשנים האחרונות מכלא אוין בטהראן, בשל מחאתו נגד שלטון חכמי הדת. על העיקרון הזה, שאותו ביסס מייסד איראן המודרנית ומנהיגה העליון המנוח, האייתוללה חומייני, עירער כאזמיני-ברוג'רדי, כשהצהיר שיש להפריד בין הדת למדינה, ובכך לבטל למעשה את שלטונם של אנשי הדת בטהראן.

כבר מראשית המהפכה האיסלאמית נשמעו באליטה הדתית באיראן קולות שמחו על הכיוון הקיצוני שאליו פנתה המדינה, ועל ההתקרבות הבלתי נמנעת בין הדת והשלטון. הנשיא הראשון של איראן, אבולחסן בני-סדר (שאמנם לא היה איש דת), הודח מתפקידו בהוראת חומייני, מפני שתמך בגישה זו. ברבות השנים הוא היה לאחד הקולות הבולטים נגד שלטון האייתולות, ועד היום, מגלותו בפריז, הוא ממשיך להתראיין בנושא.

איש הדת הבולט ביותר שיצא נגד אופיה הדתי של הפוליטיקה האיראנית היה האייתוללה חוסיין עלי מונתזרי. הוא היה ממובילי המהפכה האיסלאמית, ולמעשה השני בחשיבותו אחרי חומייני. במשך שנים הוא נחשב לממשיך דרכו האפשרי של חומייני, בעיקר מפני שזו הייתה צוואתו של המנהיג העליון. אך כשהשילוב שבין דת ומדינה הקצין, מורת רוחו של מונתזרי גברה, וחומייני החליט להרחיקו מהאליטה השלטונית ולבטל את מינויו העתידי למנהיג העליון. וכך הפך מונתזרי למעשה לקול הדתי הבכיר ביותר נגד שלטון האייתולות, מהדחתו ועד מותו בסוף 2009, בשיא תקופת המחאה הירוקה.

אך מעולם עד כה, לא נשפט ולא נכלא איש מבין חכמי הדת שמחו נגד השלטון, ובוודאי שלא נידן למוות. הידיעות בעניינו של כאזמיני-ברוג'רדי סותרות ומעורפלות, וכל מה שברור הוא שבשבוע שעבר נכנסו לתאו שני סוהרים והעבירו אותו לאגף הנידונים למוות. בני משפחתו הוזעקו אל הכלא אך לא הורשו להיכנס ולבקרו.

על פי הדיווחים באתרי אופוזיציה ובבלוגים שונים, בני המשפחה הקימו מאהל מחאה בטהראן, בדרישה לאפשר להם להיפגש עם האייתוללה הכלוא. אתרי אופוזיציה נוספים, המובלים על-ידי בנו הגולה של השאה האחרון רזא פהלווי, הקימו קבוצות מחאה בפייסבוק, ושלחו הזמנות לאירועי תמיכה ולהפגנות שיתקיימו בשבוע הבא בערים שונות בעולם.

כאזמיני-ברוג'רדי, בן 56, נולד בעיר ברוג'רד שבמערב איראן. את השכלתו הדתית הוא רכש בעיר קום, והוביל קהילת מאמינים בטהראן. אביו, האייתולה מוחמד עלי כאזמיני-ברוג'רדי, היה בכיר באליטה הדתית באיראן עד שנהרג באופן מסתורי, מה שהגביר אצל בנו את הניכור כלפי הממסד הדתי-פוליטי.

הוא נעצר ב-2006 בהוראת בית המשפט המיוחד לאנשי דת, ונידון ל-11 שנות מאסר. מכתבים רבים ששיגר מהכלא והמאמרים שכתב אוגדו לבלוג בשם "באם אזאדי" ("שחר החירות"), שהוקם על-ידי תומכיו. במכתב שכתב לרוחאני מיד לאחר הבחירות בשנה שעבר, אמר האייתוללה הכלוא: "כותב שורות אלה הפסיד בהתנגדותו למעורבות הדת במדינה, והפסיד את מרבית חייו ואת בריאותו. אני עד להרס משפחתי, ובזמן כתיבת שורות אלה אני נמצא על סף המוות. אני שואל אותך, כאדם שהצדק והחירות לנגד עיניו: האם האמירה שהדת היא אינה דבר פוליטי, והתמיכה בחופש מחשבתי וההגנה על החירות והאומץ, היא פשע כבד כל כך שצריך להמתין לעינויים, במשך שנים ובין הסורגים?"