הבית הלבן התייאש מהחוצפה של נתניהו

אחרי שראש הממשלה יצא נגד ביקורת ארה"ב על הבנייה בירושלים, בוושינגטון עברו מנזיפות לעקיצות. שר החוץ קרי, לעומת זאת, שואב עידוד מהיחס החיובי של ראש הממשלה לפתרון אזורי

לא רק המנהיגים חושדים זה בזה, גם האנשים הקרובים אליהם ביותר. אובמה ונתניהו (צילום: GettyImages)

העקיצה שנשלחה אמש (שני) מהבית הלבן לעבר ראש הממשלה בנימין נתניהו אמנם נוסחה בחינניות ותוך הבעת אהדה לישראל, אבל היא מבטאת כעס גדול מצד הממשל האמריקני. הסיבה התורנית למשבר: טענתו של ראש הממשלה כי הביקורת האמריקנית בנוגע לבנייה בירושלים שמעבר לקו הירוק "מנוגדת לערכים אמריקניים". מנקודת מבטו של הממשל מדובר במקרה מקומם במיוחד של חוצפה ישראלית. הדבר שקול לכך שבהודעת הגינוי על הבנייה מעבר לקו הירוק הייתה ארצות הברית טוענת כי מדובר ב"מהלך המנוגד לערכי היהדות".

"החשדנות העמוקה בין אובמה לנתניהו כל כך ידועה שדבר כבר לא יצליח להפתיע את מי שעוקב אחר הפיתולים במערכת היחסים שלהם"

בישראל קיבלה התגובה האמריקנית – שהייתה תגובה לתגובתו של נתניהו על התגובה של הממשל על הבנייה – מיקום בולט בכותרות, אבל בארצות הברית היא כמעט שלא עוררה עניין, על רקע המשך מסע הכיבוש הרצחני של "המדינה האיסלאמית" (דאעש) והעלייה המדאיגה במספר חולי האבולה. מריבה בין אובמה לבין נתניהו היא לא ידיעה חדשה, אלא כותרת מחזורית המופיעה בכל כמה חודשים. החשדנות העמוקה בין השניים כל כך ידועה שדבר כבר לא יצליח להפתיע את מי שעוקב אחר הפיתולים במערכת היחסים שלהם, שנתניהו השווה לאחרונה לקשר של זוג נשוי.

הבעיה האמיתית היא שלא רק שני המנהיגים חושדים זה בזה, אלא גם האנשים הקרובים אליהם ביותר. גורם ישראלי בכיר הודה לאחרונה בשיחה עם עמית אמריקני כי לצוותים המצומצמים של שני המנהיגים "אין כתובת" זה בלשכתו של זה. יוסי כהן, ראש המטה לביטחון לאומי, אהוד ומוערך בוושינגטון, אבל מערכת היחסים שלו עם מקבילתו, סוזן רייס, לא המריאה לגבהים של שיתוף הפעולה שקיימה רייס עם שגרירי ישראל באו"ם, רון פרושאור וגבריאלה שלו, כאשר ייצגה את ארצות הברית בארגון הבינלאומי.

עוד על יחסי ארה"ב-נתניהו:
ארה"ב על דברי נתניהו באו"ם: חמאס אינו דאעש
נתניהו מוטרד: ארה"ב תצליח להוריד את אבו מאזן מהעץ?
ארה"ב לישראל: בטלו סיפוח 4,000 הדונם בגוש עציון

מרגיש בנוח. קרי עם ליברמן (צילום: Jordan Silverman)

האיש הקרוב ביותר לישראל בממשל כיום הוא דווקא זה שזכה להשמצות ולעלבונות הרבים ביותר מירושלים: שר החוץ ג'ון קרי. דוגמה קטנה: בעוד שגריר ישראל בוושינגטון, רון דרמר, הוא אישיות בלתי רצויה בבית הלבן, קרי התארח אצלו בארוחת ליל הסדר. כמו כן, פקיד בכיר לשעבר בממשל האמריקני אמר לוואלה! חדשות כי קרי נפגע עמוקות מההשמצות שהטיח בו שר הביטחון משה יעלון, אבל הוא מרגיש בנוח לחלוטין עם שרים אחרים, ובראשם שרת המשפטים ציפי לבני, שר האוצר יאיר לפיד ושר החוץ אביגדור ליברמן.

קרי גם עדיין לא התייאש לחלוטין מראש הממשלה נתניהו, אף שהוא היה קרוב לכך בקיץ האחרון. הפגישה שקיים בשבוע שעבר בלשכתו עם השרה לבני, שעליה דווח לראשונה בוואלה! חדשות, הוקדשה לדיון בתסריטים שונים להחייאת התהליך המדיני, ללא כל שינוי פוליטי בישראל. אחרי שהמסלול הישיר בין ישראל לבין הפלסטינים נכשל, קרי פתוח כעת להצעות מקוריות אחרות, שכולן סובבות סביב "המרכיב האזורי": הגברת המעורבות של מדינות ערב בשיחות, צעד שייצור לחץ על הפלסטינים להתפשר מצד אחד, ויציב בפני ישראל תמריצים מוחשיים מצד שני.

גם ראש הממשלה נתניהו מרבה להתבטא לאחרונה בשבח החשיבה האזורית, מה שגורם לאופטימיות מסוימת אצל קרי. "הוא שמח שנתניהו משאיר איזשהו פתח, גם אם כרגע לא ברור מה המשמעות המעשית של זה", הסביר הפקיד הבכיר לשעבר. "העימות הנוכחי הוא בין הבית הלבן לנתניהו, ואילו קרי אמנם גינה את הבנייה – אבל הוא מנסה לשמור על קו פתוח ועל אמון מסוים עם הישראלים".

עוד באותו נושא

ואז הגיע אובמה: הרגע ששינה את ביקור נתניהו בארה"ב

לכתבה המלאה

צעד קדימה, שניים אחורה

בבית הלבן, לעומת זאת, לא שותפים אפילו לרגע לתקוות הללו, ומאמינים שדיבורי הפתרון האזורי של נתניהו הם לא יותר ממשיכת זמן. כאשר הזהיר בשבוע שעבר דובר הבית הלבן, ג'וש ארנסט, שהבנייה בירושלים תרחיק את ישראל מ"ידידותיה הקרובות ביותר", הוא התכוון לארצות הברית ולמדינות אירופה, אבל דבריו היו נכונים באותה מידה גם למדינות ערב. אם נתניהו באמת מעוניין לשפר את היחסים עם מדינות כמו ירדן, ערב הסעודית ומרוקו, בבית הלבן סבורים כי הדבר האחרון שהוא צריך לעשות זה לקדם מהלכים שנויים במחלוקת בירושלים.

בשבועות האחרונים היו כמה סימנים מעניינים לאותה התקרבות בין ישראל לבין מדינות ערב שנתניהו מרבה לדבר עליה. השרה לבני השתתפה בארוחת ערב סגורה לתקשורת עם כמה מבכירי הדיפלומטים בעולם הערבי. גם בתחומים אזרחיים יש התפתחויות מעניינות – כך למשל, בסוף השבוע השתתפו חוקרים ממכון מדיניות החוץ הישראלי "מיתווים" במפגש אזורי של מכוני מחקר למדיניות, ובו השתתפו גם נציגים משמונה מכוני מחקר במדינות ערביות. הדיון התמקד באתגרים אזוריים לנוכח השינויים המתחוללים במזרח התיכון. איש לא עורר מהומה כאשר נציג המכון הישראלי החל לדבר.

שיתוף הפעולה המעניין והנרחב ביותר הוא כמובן בתחומים הנסתרים מן העין: החלפת מודיעין בנוגע לפעילי טרור, שיתוף מידע טקטי בין צבאות ישראל ומצרים, דיאלוג ביטחוני שוטף עם ירדן וקשרים עקיפים וסבוכים עם מדינות המפרץ. ואולם, לצד נקודות חיוביות אלה ברור שיש עדיין חשדנות ושמרנות. בעוד שישה ימים תיפתח בקהיר ועידה בינלאומית גדולה בנושא שיקום רצועת עזה, וישראל היא כרגע המדינה הרלוונטית היחידה שלא הוזמנה. כך, במקום שנציג ישראלי בכיר יוכל להעלות בפני הוועידה את דרישותיה של ישראל בתחומי הפירוז והפיקוח ברצועה, תידרש ישראל להתנהל במקביל לפעילות הדיפלומטית הבינלאומית, ולא כחלק ממנה.

ההתפתחויות הללו מובילות לשתי מסקנות שראש הממשלה נתניהו מבין היטב: ההתקרבות בין ישראל למדינות ערב היא איטית ורצופת מכשולים, ואילו ההידרדרות ביחסים עם ארצות הברית – ובקרוב גם עם אירופה אם מדינות נוספות ילכו בדרכה של שבדיה – כבר כאן, והיא מסלימה מעימות לעימות. פריצת דרך ביחסים עם מדינות ערב יכולה להאיץ את המגמה שהוא מעוניין בה, ובאותה עת להוכיח לאובמה שהחשדנות כלפיו הייתה שגויה. הבעיה היא שבשביל פריצת דרך כזו יש צורך בהפגנת תעוזה מדינית, שלא בטוח שנתניהו מעוניין בה בעת הזו, או בכלל.

לפניות לכתב: amir.tibon@walla.co.il

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully