את ביקורו בן חמשת הימים של ראש הממשלה בנימין נתניהו בארה"ב, שהגיע אמש (חמישי) לסיומו, ניתן לחלק באופן ברור לשתי תקופות זמן: לפני הפגישה עם נשיא ארה"ב ברק אובמה בבית הלבן, ואחריה. עד הפגישה שהתקיימה ביום רביעי, נתניהו נהנה מכל רגע. הוא ערך פגישה היסטורית וחשובה עם ראש ממשלת הודו, נשא נאום דרמטי מול אולם חצי-ריק בעצרת האו"ם וסעד במיטב מסעדותיה של ניו יורק. הכותרות היחידות שיצאו מחלקו הראשון של הביקור עסקו בארוחה הלא כשרה שאכל יחד עם חברו המיליארדר שלדון אדלסון.
ביקור נתניהו בארה"ב - כותרות נוספות:
נתניהו: אין מתיחות עם אובמה, אנחנו כמו זוג נשוי
נתניהו מגיב לארה"ב: "לא מוכן לקבל את הביקורת"
אובמה לנתניהו: "חייבים לשנות את הסטטוס קוו בעזה"
ואז הגיעה הפגישה בבית הלבן. זו הייתה אמורה להיות פגישה שגרתית ומשעממת, בין שני מנהיגים שלא ממש רוצים להיפגש, אבל מבינים שעדיף להם לסבול זה את זה במשך שעה ורבע, מאשר להסביר אחר כך במשך שבועות שלא נפגשו "בגלל שיקולי לוח זמנים". בתחילת הפגישה נשאו השניים הצהרות לעיתונות שהיו כל כך צפויות ושחוקות, עד שהכתבים שסיקרו את הפגישה הביעו צער שבכלל כתבו אותן, במקום להשקיע את הזמן בצילום "סלפי" איכותי בחדר הסגלגל.
הפגישה עצמה נמשכה מעט יותר משעה וחצי, והתמקדה בסוגיות האהובות על נתניהו: תכנית הגרעין האיראנית והמאבק בטרור האיסלאמי. גם תהליך השלום הוזכר, וכמובן ההתנחלויות, אבל ההתייחסות לסוגיות הללו הייתה כללית וקצרה יחסית. בסיומה של הפגישה, רגע לפני ההמראה מוושינגטון חזרה לניו יורק, אמר גורם בסביבתו של נתניהו כי השיחה בין השניים הייתה "טובה ומעמיקה מאוד". באוויר עמד ניחוח של שביעות רצון.
"האמת של ישראל"
שעה בדיוק לאחר מכן, כאשר שיירת המכוניות הארוכה של נתניהו עשתה את דרכה משדה התעופה למלונו במרכז מנהטן, התמונה השתנתה בבת אחת. בבית הלבן למדו דרך התקשורת על הליכי התכנון של 2,600 יחידות הדיור בשכונת גבעת המטוס בירושלים, שנמצאת מעבר לקו הירוק. ההפתעה והכעס שאחזו בבכירי הממשל התחברו לביקורת קודמת על הרחבת הנוכחות היהודית בשכונת סילוואן הצמודה להר הבית. דובר הבית הלבן אמר דברים חריפים במיוחד נגד ישראל, והקביעה הישראלית שהפגישה בין המנהיגים הייתה "טובה ומעמיקה" הפכה לבלתי-רלוונטית.
בשבוע שעבר, ערב יציאתו של נתניהו לארה"ב, נכתב בוואלה! חדשות כי ברשות הפלסטינית לא מודאגים מהביקורת הבינלאומית על נאומו התוקפני של אבו מאזן בעצרת האו"ם, מכיוון שהם יודעים כי במוקדם או במאוחר, ממשלת ישראל תחלץ אותם מהבור. הליכי השיווק בגבעת המטוס, שנחשפו על ידי תנועת שלום עכשיו, השיבו את אבו מאזן לעמדת הקורבן, ואת נתניהו לעמדת ההתגוננות. ראש הממשלה יצא לארה"ב כשהוא מבטיח "להציג לעולם את האמת של ישראל", ומצא את עצמו מסביר באריכות על הליכים בירוקטריים מסובכים, מציג לעולם את האמת של משרד הבינוי והשיכון.
הפלסטינים לא הולכים להיעלם
למרות האקורד הצורם שבו הסתיים הביקור, נתניהו בכל זאת יכול לרשום שני הישגים עיקריים. הראשון הוא הפגישה עם מקבילו ההודי, נרנדרה מודי. המנהיג ההודי החדש זכה במהלך שהותו בארה"ב ליחס של כוכב רוק. התקשורת האמריקנית סיקרה אותו בהרחבה, הנשיא אובמה אירח אותו למשך שעות ארוכות בבית הלבן, ועשרות אלפי הודים-אמריקנים מילאו את "מדיסון סקוור גארדן" כדי לשמוע ממנו נאום חוצב להבות. בתוך לוח הזמנים הצפוף הזה, מודי ביקש באופן מפורש שיפנו לו שעתיים לפגישה עם נתניהו, וזאת מכיוון שהוא רואה בהידוק היחסים עם ישראל יעד אסטרטגי.
הישג נוסף של נתניהו הוא חידוד המסר על כך שמדינות ערב משנות את יחסן לישראל, מסר שהופיע גם בנאומו בעצרת האו"ם וגם בדברים שאמר לעיתונות בפתח הפגישה עם אובמה. בתשובה לשאלה של וואלה! חדשות בנושא, הסביר ראש הממשלה כי "הם (מדינות ערב) רואים את האיומים המשותפים", והוסיף שההתקרבות הנוכחית היא חסרת תקדים בתולדות מדינת ישראל. ארוחת הערב הנדירה שבה השתתפה לפני כשבועיים שרת המשפטים, ציפי לבני, עם שרי החוץ של כמה ממדינות ערב החשובות ביותר, היא עדות לשינוי התפיסה.
הבעיה העיקרית במסר הזה של נתניהו היא "הבעיה הפלסטינית". נתניהו אמר בעצרת האו"ם ש"מדינות ערב מבינות שישראל אינה הבעיה האמיתית שלהן", אבל בתוך מסדרונות האו"ם מתנהלת בחודשים האחרונים מלחמה דיפלומטית, שבה הפלסטינים זוכים לתמיכה מובהקת ממדינות ערב. המשלחת הישראלית לאו"ם, בראשות השגריר רון פרושאור, מתכוננת לכך שהמלחמה הזו תלך ותסלים בשבועות הקרובים, על רקע רצונו של אבו מאזן להעלות הצעה לסיום הכיבוש במועצת הביטחון. את ההצעה מתעתדת להגיש דווקא ירדן, אולי המדינה הערבית הקרובה ביותר לישראל.
בשורה התחתונה, הלקח המרכזי מביקור נתניהו הוא שהפלסטינים לא הולכים להיעלם. רוב הביקור אמנם הוקדש לאיראן, דאעש והשינויים באזור, אבל נתניהו למד "בדרך הקשה" שגם להתעלמות מהסוגיה הפלסטינית יש מחיר. מעטים בישראל שמו לב להצהרתו המעניינת על כך שההתקרבות בינינו לבין מדינות ערב יכולה להוביל בעתיד גם להסכמים מסוג חדש עם הפלסטינים. מבין אלה שבכל זאת שמו לב, הרוב הגדול כולל הערבים עצמם - משוכנעים שמדובר אך ורק במס שפתיים.
לפניות לכתב אמיר תיבון: amir.tibon@walla.co.il
(עדכון ראשון: 2.10.14, 23:30)