75 שנים אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה, איתרה לאחרונה קבוצת ארכיאולוגים את מיקומם המדוייק של תאי הגזים במחנה הריכוז וההשמדה סוביבור שבפולין. נוסף על כך, לצד תאי הגזים, גילו החוקרים טבעת נישואים עם הכיתוב בעברית: "הרי את מקודשת לי".
החפירות הארכיאולוגית בסוביבור מתנהלות מאז 2007 על ידי הארכיאולוג הישראלי יורם חיימי ושותפו הפולני ויטק מזורק. בשנת 2013 הצטרף לפרויקט הארכיאולוג ההולנדי, ד"ר איוור שכוטה. את החפירה מלווים המכון הבינלאומי לחקר השואה של "יד ושם", "הקרן הגרמנית-פולנית" והמוזיאון במיידנק. במסגרת החפירות לאורך השנים נמצאו אלפי פריטים אישיים, בהם טבעות, תליונים, עגילים, תכשיטים, בקבוקי בושם, בקבוקי תרופות, כלי אוכל.
"לאחר שמונה שנים של חפירות בסוביבור, זה הישג גדול עבורי ועבור צוות החוקרים. סוף סוף הגענו למטרתנו איתור מיקומם המדויק של תאי הגזים", אמר הארכיאולוג יורם חיימי. "הופתענו מגודל המבנה וממצב ההשתמרות של הקירות של תאי הגזים. הרגע המרגש ביותר היה שמצאנו ליד תאי הגזים את טבעת הנישואים".
מלחמת העולם השנייה - כותרות נוספות:
היום לפני 75 שנה: "היטלר פולש לפולין"
הסוד של היטלר "שונא הכסף" נחשף היה מיליארדר
הפלישה לנורמנדי בתמונות - 70 שנה אחרי
ד"ר דוד זילברקלנג, חוקר בכיר במכון הבינלאומי לחקר השואה ועורך קובץ המחקרים של "יד ושם", התייחס גם הוא לממצאים החדשים ואמר: "גילוי מיקומם המדויק של תאי הגזים במחנה סוביבור הנו ממצא חשוב ביותר בחקר השואה. חשוב להבין כי לא נשאר אף שריד מהיהודים שעבדו באזור תאי הגזים, לכן הממצאים הללו הם כל מה שנשאר מהנרצחים". "למעשה", הוסיף, "נפתח כאן חלון קטן אל סבלם היומיומי. זו הפעם הראשונה שבה נוכל לדעת טוב יותר מה היה תהליך הרצח במחנה ומה עבר על היהודים עד שנרצחו. כמו כן, איתור גודלם המדויק של תאי הגזים יאפשר לנו להבין מה היתה הקיבולת שלהם ומשם נוכל לגזור הערכה מדויקת יותר של מספר הנרצחים במחנה".
מחנה ההשמדה סוביבור ממוקם קרוב לכפר ולתחנת הרכבת של סוביבור, בחלק המזרחי של מחוז לובלין שבפולין. המחנה הוקם באפריל 1942 יחד עם מחנות ההשמדה טרבלינקה ובלז'ץ. בתקופת פעילותו של המחנה, מאפריל 1942 עד אוקטובר 1943, נרצחו שם כ-250 אלף יהודים. לאחר מרד האסירים במחנה, ב-14 באוקטובר 1943, החליטו הגרמנים לפרק את המחנה והוא נותר חשוף וללא סימנים אופייניים להיותו מחנה השמדה. עד כה, על מנת להשיג מידע על המחנה השתמשו החוקרים בעדויות ניצולים בלבד. עדויות אלו מספקות בדרך כלל מידע מוגבל על חלק מן המחנה ומשום כך שיחזור המחנה במלואו לא היה אפשרי.