מדוע ישראל חוששת לחסל את משעל?

המשך חייו של ראש הלשכה המדינית של חמאס, חאלד משעל, עלה לא פעם בדיונים של הקבינט הישראלי לאורך השנים. ב-17 השנים מאז ניסיון החיסול הכושל שלו בירדן ועד למבצע "צוק איתן" בקיץ 2014 גבר כוחו בארגון, וכן שנאתו לישראל. עקב אחר אגודל, חיסול אחר חיסול של בכירים קודמים בחמאס, טיפס משעל לראש הסולם והפך ל"טרבל-מייקר" העיקרי של ישראל.

לקראת סוף הלחימה בעזה, משך אליו ראש הלשכה המדינית אש בשל הקשחת עמדת התנועה במשא ומתן מול ישראל ומצרים שהביא לסיום הלחימה. בכל פעם שהצדדים היו קרובים להסדרה, הצליח משעל, בלחץ קטאר, לטרוף את הקלפים תוך ניסיון למצוא מתווך אחר במקום קהיר או להגיע להישגים טובים יותר במשא ומתן. במקביל, התבצרה ישראל בעמדתה, אך הכסף הקטארי שזרם לחמאס כמו נפט בנסיכות המפרץ סנוור את משעל שכמעט וגרר את חמאס ותושבי עזה לתהום. גם אחרי המלחמה נותר משעל הדמות המרכזית שמזרימה את הכסף הקטארי לחשבונות הבנק של הזרוע הצבאית של חמאס ופעילי הארגון בעולם.

עוד במהלך המבצע גברו הקולות שקראו לחסל את משעל, בין היתר של שר החוץ אביגדור ליברמן ושר האוצר יאיר לפיד. לא ברור אם היו אלה דיבורי סרק או שמא קריאות שהתבססו על כוונות ישראליות, אך מה שבטוח הוא שסקירות המודיעין בקבינט לא פסחו על הדמות המרתקת שבעבר כמעט וחוסל על ידי המוסד. "איש אינו חסין, לא בהנהגה המדינית ולא בהנהגת חמאס חוץ", חזר שוב ושוב לפיד בהתבטאויותיו במהלך המלחמה, ודווקא בכך ביטא את החולשה של ישראל בחיסול מנהיגי טרור בחו"ל, שכן כיצד ניתן להסביר שלמרות איומיו של שר בכיר בקבינט, משעל עדיין חי ונושם?

לא רק בקיץ 2014 דובר בישראל על חיסולו של משעל. ניסיון החיסול הכושל בשנת 1997 בירדן הוביל בסופו של דבר למסירת הנוסחה הסודית שנטרלה את הרעל שהחדירו סוכני המוסד שנתפסו לגופו של משעל, וחמור מכך – במסגרת העסקה לשחרור הסוכנים שוחרר גם מייסד חמאס, שייח אחמד יאסין, מהכלא הישראלי.

מאז אותו אירוע, משעל הולך לישון כל לילה וקם בכל בוקר עם התחושה שהמוסד הישראלי עשוי לחסלו - מה שמציב מסביבו מערכי אבטחה כבדים. בתחילת 2012 עזב בעל כורחו את דמשק ועבר להתיישב בקטאר תחת חסותו של השליט אמיר תמים בן חמד אל תאני. בזמן שמנהיגי ישראל, יחד עם האזרחים, רצו למרחב מוגן בהישמע אזעקה ומנהיגי חמאס-עזה התגוררו במנהרות, ישב משעל בבית דירות מפואר ונהנה ממסעדות טובות ואימון בחדר כושר מדי יום.

התיק המודיעיני על משעל מכיל פרטים רבים על אורחות חייו – מה מסלולי התנועה הקבועים שלו, היכן הוא נוהג לבלות ומה מקום מגוריו זכו להתמקדות יתרה במערכת הביטחון עוד לפני המבצע בעזה. במהלך מבצע "שובו אחים" לאיתור שלושת הנערים החטופים, ניהל משעל מערכה תקשורתית ענפה כדי לתעתע בקהילת המודיעין הישראלית שניסתה להתחקות אחרי עקבותיהם של הנערים ורוצחיהם. מאוחר יותר, התמקד המודיעין במשעל לאור העובדה שהוא זה שניהל את המערכה המדינית של חמאס ב"צוק איתן".

מבצעי חיסול בעולם יוצאים לדרכם בדרך כלל משני מצבים: המצב הראשון הוא דרישה של דרג מדיני לסלק מהעולם גורם שמייצר טרור ומתכנן לבצע פעולות טרור בעתיד. במצב כזה, המערכת המודיעינית אוספת מידע כדי לאתר את ההזדמנות הטובה ביותר לחיסול היעד. דוגמא לכך הוא חיסולו של ראש הזרוע הצבאית של חמאס לשעבר, אחמד ג'עברי באקט הפתיחה של מבצע "עמוד ענן" בנובמבר 2012 בעזה.

במצב השני מדווחת קהילת המודיעין על הזדמנות לחסל היעד, והצטלבות עם דרישות של הדרג המדיני הופכות לתכנית מבצעית. דוגמא למצב הזה היתה במבצע "שיח אטד" בשנת 1992, כאשר קהילת המודיעין חשפה כוונה של נשיא עיראק סדאם חוסיין לבקר בבית עלמין בלב המדינה ונערכה לחיסולו. המבצע לא יצא אל הפועל בסופו של דבר בשל תקלה טרגית באימונים שהביאה למותם של חמישה לוחמי סיירת מטכ"ל במה שנודע לימים כ"אסון צאלים ב'".

כך או כך, לישראל יש יכולת לחסל את משעל על אדמת קטאר. מדי בוקר יוצא משעל מחדרו במלון המפואר בו הוא מתגורר ונוסע ללשכתו. במצב כזה, מסוגל סוכן מוסד לסמן את מכוניתו בקרן לייזר שתוביל טיל מונחה שישוגר ממטוס ישראלי הטס בגובה רב לעבר הרכב. סיכול ממוקד קלאסי.

המוסד יכול גם לשלוח לקטאר צוות מיומן של מחסלים, תחת הסוואה של תיירים למשל, לבצע פעולה בסגנון מבצע החיסול של בכיר חמאס מחמוד אל-מבחוח בינואר 2010 על אדמת הנסיכות השכנה דובאי. שם, על פי פרסומים זרים, פעלה חולייה גדולה של לוחמי מוסד בהתנקשות במבחוח. דרך נוספת להגיע לצווארו של משעל היא באמצעות חוליית מחסלים מקומיים שתופעל על ידי ישראל – בדומה לתרחיש שמייחסת התקשורת האיראנית בחיסולים של מספר מדעני גרעין בשנים האחרונות במדינה.

ישראל חיסלה בעבר מספר רב של ראשי ארגוני טרור על אדמה זרה, אך תוצאת הפעולה לא תמיד שירתה את האינטרס הישראלי בסופו של יום. כך למשל, ההתנקשות במנהיג הג'יהאד האיסלאמי, פתחי שקאקי על אדמת מלטה בשנת 1995, שבוצעה על פי פרסומים זרים על ידי שני סוכני מוסד רכובים על אופנוע, זעזעה את הארגון אך לא בלמה את התפתחותו. דוגמא נוספת לכך ניתן למצוא בחיסולו של מזכ"ל חיזבאללה עבאס מוסאווי בפברואר 1992 על ידי מסוקי אפאצ'י של צה"ל, כאשר לימים התברר שמחליפו – חסן נסראללה – הפך לקיצוני ממנו בהרבה. אפילו חיסול עימאד מורנייה, הרמטכ"ל של חיזבאללה בדמשק בפברואר 2008 לא מנע מהארגון להמשיך להתעצם.

לחיסול משעל בתחילת המבצע בעזה יכולה היתה להיות השפעה משמעותית על הלחץ שישראל רצתה להפעיל על ראשי חמאס. אולם, משהדבר לא נעשה, נשאלת השאלה מדוע ישראל לא באה חשבון על ראש הלשכה המדינית של חמאס כעת. יכולות להיות לשאלה זו מספר תשובות.

הראשונה שבהן היא מחסום פסיכולוגי של ראש הממשלה בנימין נתניהו שכזכור היה זה שהורה על ניסיון החיסול הכושל בשנת 1997 כשהיה בכהונתו הראשונה בתפקיד. ניתן להניח כי נתניהו מכיר במחיר כישלון הפעולה שהוביל להתעצמות חמאס ובעקיפין גם לפרוץ האינתיפאדה השנייה בתחילת העשור הקודם. בד בבד, חשוב לציין כי דווקא הכישלון יכול להגביר את המוטיבציה של נתניהו "להשלים את הפעולה" ולחסל את משעל בהזדמנו ראשונה שתיקרה בדרכה של ישראל.

התשובה השנייה אולי נעוצה בהערכה שעדיף שמעל יישאר בעולם הזה, ובתפקיד הזה. כפי שהמקרה של מוסאווי ונסראללה מלמד, לעתים עדיף להשאיר מנהיג קיצוני שהמודיעין מכיר ויודע לצפות על כיסאו, מאשר מנהיג חדש ופחות ניתן לחיזוי.

האפשרות השלישית היא שהמקלט המדיני שקטאר מספקת למשעל יעיל. נסיכות הנפט היא בת ברית של ארצות הברית ולראייה – רק לאחרונה נחתמה עסקת נשק בהיקף של 11 מיליארד דולרים בין שתי המדינות, במסגרתה תספק וושינגטון מערכות נשק והגנה מפני טילים לקטאר. באופן טבעי, אחרי חיסול משעל על אדמת קטאר, תופנה האצבע המאשימה לכיוונה של ישראל, מה שעלול לסבך אותה עם הנשיא אובמה. נתניהו, במצבו המדיני הרגיש, כנראה לא היה רוצה להתגרות באינטרס של ארצות הברית במזרח התיכון.