האיש על הטו?יו?טה לא ינצח

אם זה לא היה עצוב, זה כנראה יכול היה להיות משעשע. צבא על טויוטות, פיק-אפ טראק ארבע על ארבע, מצליח להטיל את אימתו לא רק על השיעים במזרח התיכון אלא גם על המערב ועל התקשורת בישראל. אם זר היה קורא את כותרות אתרי האינטרנט והעיתונים בחודשים האחרונים, עוד עלול היה לחשוב שדאעש, או מקבילתו-יריבתו בסוריה ג'בהת א-נוסרה, מתכננים פלישה רבתי של עשרות אלפי ג'יהאדיסטים לישראל ומשם לאירופה וארה"ב. אז אפשר להירגע. דאעש וא-נוסרה אינם כוח צבאי שיכול להוות איום של ממש אל מול צבא סדיר מתפקד. לא צה"ל ואפילו לא הצבא הירדני צפויים לקשיים בהתמודדות עם הכוח האיסלמיסטי העולה. הבעיה הגדולה עם שני הארגונים הללו שהם יכולים לגרום נזק ולא מעט, באמצעות פיגועי טרור. וכמו תמיד בטרור, החלק המרכזי הוא הפחד המתעורר בדעת הקהל.

שני הארגונים, אך בעיקר דאעש, רשמו הצלחות מרשימות בשדה הקרב התקשורתי ובכל הנוגע ליחסי ציבור. באמצעות שלל סרטוני וידאו ותמונת סטילס, נאומים וסצנות מעוררות חלחלה כמו הוצאות המוניות להורג ועריפת ראשים, הצליח דאעש להטיל אימה על כל מי שאינו סוני קיצוני. המערכה על העיר מוסול בעיראק הבהירה עד כמה היה גדול ההישג של דאעש מבחינת הרתעה. הארגון הבין שעל מנת לכבוש עיר, הכובש אינו נזקק בהכרח לכוח אדם עדיף או ליותר כלי נשק. מספיק שהיריב יהיה בטוח שגורלו מוות כדיי לייצר בהלה. וכך, מהרגע שהתקרבו כוחות דאעש אל מוסול, נטשו אותה תוך 24 שעות רוב תושביה ומגניה מצבא עיראק עוד לפני שהג'יהאדיסטים הראשונים של דאעש ירו ירייה אחת.

השבוע כבר ניכר היה שההצלחות הצבאיות של דאעש נעצרו. נכון, מנהיגו אבו-בכר אל-בגדאדי הודיע על הקמת "ולאית פרת" (מחוז פרת של "המדינה האסלאמית") ובכך שבר את הגבולות המוכרים של הסכמי סייקס-פיקו. אך הארגון אינו מתקדם כמעט על הקרקע ובחלק מהמקומות, בעיראק בעיקר, נאלצו אנשיו לסגת מאזורים שכבשו. אין פה נס או סוד צבאי כמוס. ההתקפות האוויריות שביצע צבא ארה"ב נגד יעדים של דאעש עשו את שלהן. לארגון אין יכולת עמידה בפני תקיפות מסוג זה, בוודאי לא עם ארסנל הנשק שיש ברשותו כרגע. הטויוטות, המהוות את כלי התעבורה הדומיננטי של "הצבא" הזה לא יכולות לעשות דבר אל מול כמה מסוקי תקיפה מכל סוג.

אז מדוע לא נעשה דבר עד כה? את זה כבר צריך לשאול את הנשיא האמריקני ברק אובמה, שעדיין מנסה לקבוע אסטרטגיה מול דאעש ולהקים קואליציה בינלאומית כאילו מדובר בעימות עם צבא רוסיה, לא פחות. ובין לבין, התקשורת הישראלית והאמריקנית ממשיכות להסלים את הפאניקה. השבוע לדוגמה, אמר "גורם מודיעיני אמריקני בכיר", כי דאעש מהווה איום של ממש על המערב. לקרוא ולא להאמין. פעם נהוג היה לומר בצה"ל, "האדם בטנק הוא שינצח", כשניסו להסביר את העדיפות של השריון על חיל הרגלים. מתברר שלפי אותם גורמי מודיעין אמריקנים, "האדם בטויוטה", הוא שיביס את המערב.

לא מעט נכתב בחודשים האחרונים על היריבות בין ג'בהת א-נוסרה לבין דאעש. השניים יצאו מאותו רחם אידיאולוגי. ורק קרב קרדיטים בין שני מפקדיהם, אבו באכר אל-בגדאדי מדאעש ואבו מוחמד אל-ג'ולאני מא-נוסרה, הוביל ליריבות קשה שכוללת פיגועי התאבדות זה נגד זה, ולא רק נגד כוחות צבא עיראק או צבא סוריה. החדירה של דאעש לסוריה והפעילות הברוטלית של הארגון נגד יריביו, הובילה לכך שא-נוסרה נמלטה מערבה ודרומה ומיקדה את הפעילות שלה באזור דרעא ורמת הגולן הסורית, בעוד דאעש ממקד מאמציו במזרח סוריה ובצפונה. מספרם המדויק של הפעילים בשני הארגונים אינו ברור. הערכות מסוימות מדברות על 7,000-8,000 פעילים חמושים סדירים בכל אחד מהם, "נטו". כלומר, לא כולל את אותם שבטים ענקיים שחברו אליהם בסוריה ובעיראק - כמו שבט ג'ובר שממוקם על גבול עיראק-ירדן. אם כוללים גם את אלה ואת יוצאי צבאו של סדאם חוסיין המסייעים לדאעש, מגיע מספרם של הפעילים בעיראק לבדה ל-15 אלף בקירוב. דאעש וא-נוסרה מסתייעים בלא מעט זרים (אירופאים, מזרח-תיכוניים ועוד). כלומר, האלמנט הדומיננטי היה ונותר המקומי - סורים ועיראקים. אך בשונה אולי ממה שהצטייר עד כה, גם בג'בהת א-נוסרה יש לא מעט זרים, בעיקר ירדנים, שנלחמים אפילו כעת בחזית הגולן נגד הצבא הסורי הסדיר. מספר הזרים נאמד בכשליש ממספר הלוחמים.

שני הארגונים פועלים במסגרות סמי-צבאיות. כלומר, לא צבא סדיר על מדים, אך כן ישנה היררכיה, פיקוד מרכזי, מערכות קשר בסיסיות וחלוקת משימות. כיבוש קוניטרה בגולן הסורי לדוגמה, הצריך את האמיר של א-נוסרה בדרעא (כמו המח"ט או האוגדונר בגזרה), לא רק לחלק לאנשיו משימות אלא גם לשתף פעולה עם גורמי אופוזיציה מתונים יותר. בסך הכול, בגבול מול ישראל פועלים כמה מאות מאנשי א-נוסרה, עשרות מהם השתתפו בכיבוש קוניטרה הישנה ,כשבכל גזרת דרעא ישנם כ-3,000 פעילים.

לגבי דאעש, הסיפור מעט שונה. הארגון נהנה משלל של הצבא העיראקי, כמו שריוניות וטילים נגד-מטוסים, כולל טילי SA-6 שהביאו להחלטה של חברות התעופה האמריקניות ושל איחוד האמירויות לעצור את כל הטיסות בשמי עיראק. אנשיו של אבו-בכר אל-בגדאדי, זוכים לליווי צמוד של מומחים יוצאי צבאו של סדאם חוסיין, כדי להפעיל טנקים מעטים, שריוניות מסוג BTR הנעות על גלגלים ו-BMP על שרשראות. ועדיין, "אמצעי הלחימה" הבולט ביותר בשני הארגונים, זו הטויוטה עם המקלע הכבד, ה"דושקה" הרוסי. אלה מקלעים כבדים שיכולים לשמש ככלי פרימיטיבי למדי נגד מטוסים ויכולים לירות גם על חי"ר בכינון ישיר. שני הארגונים הללו הרכיבו את המקלעים על הטויוטות והם דוהרים על גבם ברחבי דרעא במקרה של א-נוסרה, או במדבריות של עיראק במקרה של דאעש.

לא מעט כאב ראש יש לקברניטי הצבא והמודיעין הירדני בימים אלה. הם אלה המטפלים באיומים מבית (הפגנות של האחים המוסלמים, הפגנות בדואים בעיר מען בדרום המדינה, מיליון הפליטים הסורים וכו') ומחוץ (אל-קאעדה, ג'בהת א-נוסרה מצפון ודאעש ממערב). הארגונים הג'יהאדיסטים שפועלים בסוריה ועיראק אינם מראים סימנים של כוונה לפעול בתחומי ירדן, בוודאי שלא במתכונת העיראקית או הסורית. כלומר, לא פלישה או ניסיון השתלטות, מאחר ששם יתקלו בחיל אוויר וכוחות קרקעיים עדיפים בהרבה על "צבא הטויוטות". הסכנה עבור הממלכה ההאשמית אינה של הפלת המשטר, אלא ערעור השקט - פיגועים במגוון צורות, מכוניות תופת, פיגועי התאבדות וכדומה. העיתון א-שרק אל-אווסט דיווח היום (חמישי) כי כוחות הביטחון הירדניים עצרו ברחבי הממלכה 71 פעילים קיצונים שהשתייכו לשלל הארגונים האיסלאמיסטים, בהם גם א-נוסרה ודאעש. צריך לומר, הצבא הירדני הקטן יחסית, פרוס לאורך הגבולות מול עיראק וסוריה, אך אלה גבולות עצומים באורך של מאות קילומטרים, והמשימה להגן עליהם אינה פשוטה כלל וכלל. בינתיים נהנה צבא ירדן מסיוע אמריקני צמוד, כולל חצי טייסת 16-F וסוללת טילי פטריוט, אך גם ייעוץ צבאי וציוד אחר. במקביל, גם ישראל מסייעת לא מעט במישור המודיעיני.

בזירה הפלסטינית, אפשר להרגיע. אין, לעת עתה לפחות, נוכחות של דאעש בגדה המערבית, מזרח ירושלים או רצועת עזה. מדי פעם מעלה איזה כוכב פייסבוק תמונה של מתלהב תורן עם דגל דאעש משלל מקומות אקזוטיים וניתן אפילו לקנות דגלים וחולצות של דאעש בעיר העתיקה, אולם לא מעבר לכך. בגדה המערבית יש נוכחות של התנועה הסלפית, של "חזב א-תחריר" (מפלגת השחרור), אך אף אחת מהן אינה קשורה לדאעש ואפילו לא מזוהה עמו. ישנם גם פעילי סלפיה ג'יהאדיה, כמו אלה שחוסלו בחברון לפני קצת פחות משנה, אך מספרם קטן עד אפסי.

מבחינת הגורמים האזוריים, ג'בהת א-נוסרה ודאעש מהווים סכנה מוחשית ומידית יותר (מלבד למשטר הסורי ולעתיד עיראק) לחיזבאללה דווקא. הארגון השיעי מנהל בשבועות האחרונים קרבות מחודשים על רכס קלמון, שאותו כבש לא מכבר מידי א-נוסרה ושות'. האזור הזה, כמו גם הבקעא, קריטי עבורו מבחינת שליטה על הדרכים שבין סוריה ולבנון. מבלי לחלוש על אזור הגבול, תיפגע יכולתו של חיזבאללה להבריח אמצעי לחימה מהמחסנים של אסד בסוריה למרתפים והבונקרים בלבנון. ולא צריך לטעות. אפשר להעריך שגם במהלך הקרבות האחרונים באזור הגבול, ניצל חיזבאללה את המהומה הגדולה שם כדי להמשיך ולהכניס ללבנון רקטות ואמצעי לחימה רגישים, שמקורם בסוריה או רוסיה. בהקשר הזה אי אפשר להתעלם מהמזל"ט שהופל השבוע בשמי רמת הגולן. האם חיזבאללה עמד מאחורי המעשה? בישראל מתקשים כרגע לקבוע זאת בוודאות. יש לפחות ארבעה גורמים שיכולים להיות אחראים לשיגור המזל"ט, אחד מהם חיזבאללה. אבל גם בשאר אסד מבין ויודע שאם יאפשר לארגון השיעי לבנוני לשגר מזל"טים מרמת הגולן הסורית לתחומי ישראל, הוא מסתכן בתגובה ישראלית כואבת וזה הדבר האחרון שהוא צריך עכשיו בשעה שהוא נלחם על שרידותו.