פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      להעמיד לדין את אשכנזי? הפעם הגזמנו

      במקום לחקור את העבירה הפלילית היחידה שאולי נעברה, קרי זיוף מסמך הרפז, בוצעה חקירה יקרה ומיותרת בעניינים שיש בין הרבה לשכות. יש לקוות שהפרשה תמות מות נשיקה בידיו של וינשטיין

      להעמיד לדין את אשכנזי? הפעם הגזמנו
      צילום: רוני שיצר, עריכה: ניב פוקס

      נשיא נאשם היה לנו כבר, וכך גם ראש ממשלה ושר אוצר, אבל רמטכ"ל - זה עוד לא היה. במדינה כמו שלנו, אשר ממשיכה להילחם על קיומה ומתגוננת מול אויביה בעזרת צה"ל, רואים ברמטכ"ל כמעט גיבור לאומי. תמונתו תלויה במקומות רבים וסקרי דעת קהל מצביעים תדיר על הפופולריות הגואה שלו. לא כל שכן גבי אשכנזי: הגולנצ'יק על הסוס הלבן ששיקם כביכול את הצבא לאחר מלחמת לבנון השנייה (שהיום כבר מהללים ומשבחים אותה).

      אילו כתרים לא קשרו לראשו? דיברו בו כראש מפלגה ואפילו כראש ממשלה פוטנציאלי. אבל הוא שירת תחת שר ביטחון דומיננטי וריכוזי, וכנראה הרגיש בעורפו את הרוח הצוננת שנשבה אליו מכיוונו. הוא חשב כנראה שדעתו של השר אינה נוחה מדעת הקהל האוהדת כלפיו, וכך גם האנשים הקרובים לו ביותר. אלה חששו, אולי, כי הוא גם נוקט בצעדים כדי לפגוע ברמטכ"ל "ירום הודו". באופן טבעי, בין הלשכות שררו יחסים מתוחים ואף יותר מכך. אין ספק שאנשי הלשכה של אשכנזי ואנשי לשכתו של ברק היו מודעים לכך, ותמכו מן הסתם כל אחד באיש שלו.

      עוד על הפרשה:
      המשטרה ממליצה להעמיד לדין את גבי אשכנזי בפרשת הרפז
      אשכנזי על פרשת הרפז: הוכח כי לא היה פוטש
      מקורבי ברק על אשכנזי: "גם אולמרט אמר 'לא היו מעטפות'"

      גבי אשכנזי (יותם רונן)
      רמטכ"ל נאשם עוד לא היה לנו. אשכנזי (צילום: יותם רונן)

      עד כאן, מדובר בעוד סיפור אהבה בין שר ביטחון ורמטכ"ל המשרת תחתיו. איבה בין לשכות בכירים, שתפקידם מביא אותם באופן טבעי להתחכך זה בזה, ידועה בכל העולם ולאורך כל ימי ההיסטוריה. האגו הוא האיבר המפותח ביותר אצל אותם בכירים, ולצערנו הם מבלים לעתים חלק ניכר מזמנם במאבק עם לשכות אחרות במקום במילוי תפקידם נטו.

      אולם במקרה הנוכחי היה גם מסמך מזויף שהועבר לרמטכ"ל, לפיו אחד האלופים בונה תכנית המציגה את הדרך במסגרתה הוא יירש אותו. אם לא די בכך, היו אינספור מסרונים בין רעיית הרמטכ"ל לבין בועז הרפז, שלכאורה זייף את המסמך, כמו גם גם שיחות לא נעימות של הרמטכ"ל עם גורמים אחרים, בהן דלפו לכאורה סודות צבאיים. אחר כבוד נגררו לחדרי החקירות של משטרת ישראל אשכנזי, הפרקליט הצבאי הראשי דאז ומזכיר הממשלה היום אביחי מנדלבליט, עוזר הרמטכ"ל לשעבר ארז וינר, ודובר צה"ל לשעבר אבי בניהו.

      שאמות הסיפים לא ירעדו

      בסופו של תהליך, המליצה משטרת ישראל לפרקליטות להגיש כתב אישום נגד שורת הבכירים, בהם הרמטכ"ל לשעבר עצמו. ההמלצה מוצאת את דרכה חיש מהר לכותרות כל אתרי האינטרנט וכולנו מצקצקים בלשוננו, כיצד זה הגיעה "להבת השחיתות" גם ללשכת הרמטכ"ל. לכן יש להעמיד את הדברים באור הנכון ולתת להם את הפרשנות הראויה, כדי שאמות הסיפים לא ירעדו עדיין וכדי שנביט בדברים בעין נכוחה.

      למשטרת ישראל אין סמכות בחוק להמליץ לפרקליטות אם להגיש כתב אישום נגד מאן דהוא או אם לאו. התפתח נוהג מסוג זה, אך אין לו כל משמעות משפטית. יש תובעים שאינם קוראים אפילו את המלצת המשטרה, אלא רק את ניתוח הראיות שהיא מגישה עם התיק. הפרקליטות אינה אוהבת המלצות אלה ולא בכדי. הממליצים הם שוטרים ולא פרקליטים – אפילו אם למדו בעברם בפקולטה למשפטים. הגוף החוקר "מאוהב" פעמים רבות בראיות שאסף, ולכן אין הוא אובייקטיבי. הוא רוצה בהמלצתו כדי להצדיק את כל מהלכיו בזמן החקירה, ומכאן גם החשש ששיקול הדעת שלו נגוע בחוסר אובייקטיביות. אם לא די בכל אלה, המשטרה אינה נותנת דין וחשבון למישהו בעקבות המלצותיה. בית המשפט לא יבקר אותה בסוף ההליך אם יתגלה שאין בראיות שאספה דבר. מנגד, בית המשפט יבקר לעתים בלשון ארסית וקשה את הפרקליטות, שהיא בעלת הסמכות להעמיד לדין.

      לכן אין בהמלצות הללו דבר, פרט להזדמנות לפרסם את דבר ההמלצה מעל כל במה, כדי לסבר את אוזנם של ההדיוטות כאילו העמדתם לדין של הבכירים קרובה. לא מיני ולא מקצתי. הרבה פעמים אין כל קשר בין המלצת המשטרה לבין החלטות הפרקליטות בסופו של יום, וחלק מהחוקרים המנוסים ביותר נמנעים בכוונה מלהמליץ כיוון שאין זה מתפקידם.

      שר הביטחון אהוד ברק בוועידת דאבוס, ינואר 2013 (רויטרס)
      שר ביטחון דומיננטי וריכוזי. ברק (צילום: רויטרס)

      החקירה כולה החלה בחטא. מבקר המדינה העביר ליועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין את המלצתו לפתוח בחקירה בעניין. היועץ המשפטי לא חשב כך, ובין שתי הלשכות התנהלה תכתובת ענפה מאוד: זה לחץ לפתוח בחקירה וזה סירב. לבסוף - לאחר שהתווסף לחץ רב מצד התקשורת – נפתחה חקירה. לא בכדי וינשטיין לא שש אלי חקירה בתיק הזה. הוא סבור היה, כנראה, שעניין לנו במתח טבעי ששורר בין לשכות בכירים ולא יותר מכך. אולי הוא היה סבור כי במקום שיש בני אדם יש מתחים. הוא כנראה ער להיסטוריה ארוכה מאוד של מתחים כאלה ולא סבור היה שיש לתת למשטרה דריסת רגל בנבכי מערכת היחסים הזו. מתחים, ואפילו מאבק בין לשכות – אין משמעותם בהכרח עבירות פליליות. יש להיזהר מאד בשימוש בכלים החקירתיים הפליליים. יש להשתמש בהם אך ורק כאשר הדברים שחורים משחור - ולא כאשר הם אפורים לחלוטין ולגמרי לא חד-משמעיים.

      היועץ המשפטי לממשלה הורה לבסוף על פתיחה בחקירה כמי שכפאו שד. עתה מגלגלת אליו המשטרה בחזרה את תפוח האדמה הלוהט הזה, והוא אמור להכריע סופית אם להעמיד לדין. אבל להעמיד לדין על מה? על כך שהרמטכ"ל נמנע במשך עשר או 12 שעות להעביר מסמך שידע שהוא דרוש לחקירה? האם זאת עבירה פלילית? הרי יועצו המשפטי של הרמטכ"ל – הפרקליט הצבאי הראשי - ידע שהמסמך בידיו והמליץ לו לא למסור אותו בינתיים. אז על מה ולמה נעמיד את הרמטכ"ל לדין? על כך שעשה כמצוות פרקליטו?

      יהודה וינשטיין היועמ"ש בטקס חילופי פרקליט המדינה. דצמבר 2013 (טלי מאייר )
      המשטרה גלגלה לידיו ארת "תפוח האדמה הלוהט". וינשטיין (צילום: טלי מאייר)

      האם נעמיד לדין רמטכ"ל על כך שבשיחת רקע עם עיתונאים מהבכירים במדינה הוא אמר להם שאדם כלשהו הוא בן מוות? הרי במשך עשרות שנים ראשי ממשלה ובעלי תפקידים בכירים ביותר עדכנו עיתונאים בסודות מדינה, ובלבד שהדברים לא ימצאו את דרכם למהדורות העיתונים. מדובר בפרקטיקה שמשרתת את טובת המדינה ושומרת על סודות צבאיים, מה גם שבמקרה זה, כלל לא ברור שנאמרו דברים שמהווים סוד מדינה.

      כך, במקום לחקור את העבירה הפלילית היחידה שאולי נעברה במקרה זה, קרי זיוף מסמך הרפז, בוצעה חקירה נרחבת, מהיקרות שידעה משטרת ישראל, בעניינים שכמותם יש והיו בין מאות לשכות. נראה שהגזמנו הפעם. ראוי לה לפרשה כולה שלא תגיע לאולמות בתי המשפט ותמות מות נשיקה בידיו האמונות של היועץ המשפטי לממשלה.

      עו"ד עפר ברטל עוסק בעבירות צווארון לבן ובמשפט פלילי במשרד ברטל כהן.