הגנרל מרטין דמפסי, יו"ר המטות המשולבים של ארצות הברית, אמר שלשום (חמישי) כי יש להתמודד עם ארגון "המדינה האיסלאמית" (דאעש) "בשני צדי הגבול", ובכך העלה את השאלה אם וושינגטון באמת תרחיב את התקיפות האוויריות נגד עמדות לחימה של הארגון בעיראק גם למטרות בסוריה.
הוצאתו להורג של העיתונאי האמריקני ג'יימס פולי בידי הארגון הגביר את הרצון בבית הלבן לפעול נגד הארגון. "מדובר במעשה טרור נגד אזרח אמריקני ונגד ארצות הברית", הבהיר אתמול סגן היועצת לביטחון לאומי, בן רודס, בתדרוך לכתבים באי מרת'ס ויניארד, שם שוהה הנשיא ברק אובמה בחופשה עם משפחתו.
המשבר בעיראק - כותרות אחרונות בוואלה! חדשות:
הורי העיתונאי שנרצח: "לא הבנו כמה דאעש אכזריים"
מדוע סרטון ההוצאה להורג פורסם דווקא עכשיו?
"המדינה האיסלאמית" לאמריקנים: "נטביע אתכם בדם"
רודס חילק את המשימה האמריקנית נגד דאעש לטווח הארוך ולטווח הקצר. בעתיד הרחוק, לדבריו, וושינגטון רוצה לראות את השמדת דאעש. אך מכיוון שהארגון כבר הכה שורש באזור והשמדתו תיערך זמן רב, המשימה לטווח הקצר היא "להכיל את האיום" ולשמור על ביטחון האזרחים האמריקנים.
עד כה, ארצות הברית סייעה לכוחות הלוחמים של צבא עיראק ושל הפשמרגה, המיליציה הכורדית, בתקיפות מהאוויר בלבד. הנשיא אובמה הדגיש פעמים רבות כי האפשרות של הצבת חיילים אמריקנים בשטח אינה על השולחן. אולם אם הממשל האמריקני בעל כורחו יצטרך לעשות מעבר מתפקיד מסייע לתפקיד מוביל, זה ידרוש מאמץ הסברה רציני לעם האמריקני.
עד לאחרונה, ארגון דאעש לא ממש היה מוכר לציבור האמריקני, אך כעת יצטרכו בבית הלבן להסביר מדוע הלחימה נגדו היא אינטרס ביטחוני אמריקני. בנאומים המרכזיים בנושא הביטחון הלאומי, נציגי הממשל התמקדו בעיקר באל-קאעדה וגרורותיה, אך פתאום הציג שר ההגנה, צ'אק הייגל, את האיום מצד דאעש בתור "משהו שלא הכרנו עד כה".
מיוחד | הצצה נדירה למפלצות של "המדינה האיסלאמית"
תמוריס גרקו, כתב עצמאי שדיווח מסוריה ונחטף בעצמו במהלך עבודתו, סבור כי ארצות הברית לא תשנה את מדיניותה בעיראק בגלל כתב אחד. "אני גם לא חושב שדאעש בנו על כך", הסביר, "הם מנסים להפוך את ארצות הברית לצד בעימות הזה, וגם לפגוע בתדמית שלהם".
גרקו נחטף ב-22 בינואר, 2013, על ידי קבוצת חמושים, יחד עם שני עמיתיו, בלינט סלנקו ואנדוני לובאקי. למזלם של השלושה, ניסיון המכירה שלהם לא צלח, מאחר שהרוכש הפוטנציאלי לא גילה עניין באזרחי מקסיקו, ספרד והונגריה, והחמושים לא הצליחו לקבל עבורם תשלום כופר.
להערכתו של גרקו, מה שהציל אותם בסופו של דבר הייתה החלטתה של כתבת צרפתייה שהתלוותה אליהם במשך כמה ימים שלא להצטרף. "אז בדיוק היה זעם בקרב המוסלמים על ההתערבות הצרפתית במאלי", סיפר, "אני חושב שבהתחלה הקיצונים היו חוטפים עיתונאים בסוריה למען מטרות פוליטיות או כופר, אבל מאוחר יותר דאעש החליטו 'לנקות את השטח' מזרים, כולל כתבים".
לדבריו, "הם לא רוצים שיהיו עדים למה שהם עושים, ובנוסף, הם רואים בכולנו כופרים. זה פשוט נהיה מסוכן מדי לעיתונאים לעבוד שם. יש כתבים שנפדו ושוחררו, אבל הסיפורים האלה מטבע הדברים לא זוכים לפרסום נרחב, כי ממשלות לא רוצות לעודד חטיפות נוספות".
עם זאת, הוסיף טען גרקו כי "אמריקנים הוחזקו בשביל הצהרות דוגמת זו שנאלץ להקריא ג'יימס פולי לפני מותו. זה שיא ההשפלה. זה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לך בתור כתב באזור מלחמה - ליפול לידי אנשים שמסוגלים לכול, שאין להם שום גבולות".
לדבריו, עכשיו יש פחות מקרי חטיפה, כי פחות כתבים נוסעים לאזורי המלחמה בסוריה או בעיראק. הכתבים שאכן מגיעים לשם, הם "בעיקר אלה שיכולים להרשות לעצמם לשלם הרבה כסף על אבטחה".
גרקו, כתב מלחמות ותיק, סיפר כי בדיוק כפי שההוצאה להורג של העיתונאי דניאל פרל בפברואר 2002 בפקיסטן גרמה לכתבים בני דורו לאבד את התחושה שעיתונאים בטוחים יותר באזורי מלחמה, כך גם עריפת ראשו של פולי תגרום לו לחשוב פעמיים עד כמה ניתן לסמוך על מקומיים. "אני חושב שמי שהסגיר אותנו היו המלווים שלנו", העריך. "צריך להיות זהירים מאוד על מי ניתן לסמוך, או אם האנשים שמבטיחים לעזור באמת יכולים להגן עליך אם המצב נהיה לחוץ".
בסוריה כבר אין "חבר'ה טובים"
למרות המילים החריפות שהשמיע הנשיא אובמה בנוגע ל"מדינה האיסלאמית", מבקריו בארצות הברית טוענים כי הוא "עדיין לא קלט" מה צריך לעשות. הסנטור הרפובליקני ג'ון מקיין, שקורא כבר חודשים ארוכים להתערבות אגרסיבית יותר של הצבא האמריקני בסוריה, הצהיר בריאיון לרשת "פוקס": "אנחנו לא חייבים 'להכיל' את דאעש. אנחנו חייבים להביס אותם".
מבחינתו, המסר בעריפת ראשו של ג'יימס פולי היה ברור: "הם יבואו לאמריקה אם לא נעצור אותם". אך בעולמו של נשיא ארה"ב, כל חרב היא חרב פיפיות. הגנרל דמפסי הודה כבר שהגבול בין עיראק לסוריה כבר "לא ממש קיים", אך הוא יודע היטב שתקיפות נגד החמושים הקיצוניים בסוריה תסייע למלחמתו של בשאר אסד נגד המורדים, ואף יהפכו את ארה"ב לשחקנית בולטת בחזית שהאמריקנים מעדיפים לשמור ממנה מרחק.
עם זאת, ניתן לצפות מארצות הברית לפעולות נקודתיות בסוריה, נגד גורמים ספציפיים שניתן לקשר אותם לחטיפתם של ג'יימס פולי ועמיתו החטוף, סטיבן סוטלוף. כאן, מתעוררת השאלה בנוגע לאיכות המודיעין האמריקני באזור.
השבוע, למשל, הודו בפנטגון כי ניסו להוציא לפועל מבצע להצלת בני הערובה שכשל, לאחר שאלה כלל לא נמצאו במקום שבו היו אמורים להיות על פי הערכות המודיעין. שאלה נוספת שלא זוכה לתשומת לב רבה בארה"ב, היא ההתמודדות עם אזרחי מדינות מערביות רבות, בהן ארה"ב ובריטניה, שהצטרפו ללחימה לצד האיסלאמיסטים.
לתסבוכת הסורית נוספת בעיה קשה שבממשל האמריקני לא יודעים כיצד להתמודד עמה. בוושינגטון כבר בקושי שומעים בימים אלה על "האופוזיציה המתונה" בסוריה. אין לאובמה אשליות לגבי "החבר'ה הטובים", שאפשר לשלוח להם נשק ומנות קרב, ולהמתין עד שכוחות האור יגברו על כוחות החושך, ויקימו דמוקרטיה למופת, לקנאת המזרח התיכון כולו.