באחד מתשדירי התעמולה שליוו את קמפיין הבחירות המבריק של רג'פ טייפ ארדואן, מצויר ראש הממשלה של טורקיה כגיבור-על אנושי. הסרטון מלווה את ארדואן כתלמיד במוסדות החינוך האיסלאמיים הנחשבים שאותם פקד, ומתאר כיצד הוא גילה את עולם הכדורגל, ונאסר בשל פעילותו הפוליטית רק כדי להשתחרר מהכלא ולכבוש בסערה את השלטון. לאחר מכן נראה ארדואן נאבק באינפלציה וזוקף גורדי שחקים בהינף יד; הוא מצליח לכסות את החובות הבינלאומיים של טורקיה, ועל הדרך גם מספיק לנזוף בשמעון פרס בדאבוס.
עבור הציבור שבחר אתמול (ראשון) ברג'פ טייפ ארדואן לנשיא החדש של טורקיה, ההישגים הללו מאפילים על כל כישלונותיו החברתיים והמדיניים של מי שבקרוב יעזוב את לשכת ראש הממשלה. כמו בכל סרטון מצויר, המציאות נפרדת מהבדיון: הסרטון מתעלם משערוריות השחיתות הקשות שבהן מעורבים (לכאורה) ארדואן ובנו בילאל; הוא פוסח על המהומות האלימות באיסטנבול בשנה שעברה; הוא מדלג על אסון המכרה בסומה, שגרם למותם של מאות פועלים; וכמובן שאינו רומז אפילו להשתלטות האלימה של ארדואן ושל מקורביו על כל זרועות השלטון, ולריסוק המוחלט של כלי התקשורת.
כשעה אחרי נעילת הקלפיות אמש כבר התחוור שניצחונו של ארדואן מובטח, ושהוא לא יזדקק להטריח את עצמו לסיבוב שני בבחירות. ארדואן קיבל 52% מהקולות - מעט יותר מהדרוש עבור ניצחון נקי, ומעט פחות מניצחון שעלול לעורר נגדו טענות לזיוף קולות, מצד יריביו אקמלדין איחסאנולו האלמוני וסלחטין דמירטאס הכריזמטי. כלי התקשורת המזוהים עם האופוזיציה (ובעיקר אלה של רשת "דואן") דיווחו על מתקפת סייבר שהופעלה נגדם בעת פרסום המדגמים. וממילא, ערוצי הטלוויזיה של ארדואן הם היחידים שקולם נשמע.
ארדואן יושבע לתפקיד הנשיא רק ב-28 באוגוסט ויחליף את עבדוללה גול, אך כבר אתמול הוא החל להזדהות כנשיא ה-12 של טורקיה. בנאום הניצחון במפרסת מטה מפלגת "הצדק והפיתוח" באנקרה, ארדואן אפילו לא טרח להודות לנשיא היוצא, שהיה יד-ימינו בעשור האחרון ושימש עלה תאנה עבור משטרו הריכוזי (ופסל חוקים שהיו עלולים, באמת, לסמן את טורקיה כדיקטטורה). גול הסתפק בטלפון חובה קצר כדי לברך את ארדואן על ניצחונו.
למרבה התדהמה, מי שכן הפציע על המרפסת באנקרה היה דווקא נשיא קירגיזסטן, אלמאזבק אטמבייב. למתנגדיו של ארדואן, ניתן לפרש זאת רק כאיתות אזהרה: קירגיזסטן, ידידתה הקרובה של טורקיה, היא משטר רודני אמיתי, ולא "בכאילו", הכולא ומענה מתנגדי שלטון, בני מיעוטים אתניים, עיתונאים והומוסקסואלים.
הבחירות בטורקיה - לקריאה נוספת
ארדואן לעיתונאית: "אישה חסרת בושה, דעי את מקומך"
למה ארדואן מתעקש להשוות בין ישראל להיטלר?
כיצד יראה שלטונו של הנשיא ארדואן בעשור הקרוב?
ראש הממשלה הטורקי, ששולט בארצו מאז 2003, ימשיך כנראה לשלוט בה לפחות בעשר השנים הקרובות, הפעם כנשיא בעל סמכויות נרחבות. עד לבחירות הכלליות בשנה הבאה, למפלגתו עדיין אין את הרוב הדרוש בפרלמנט (שני שלישים) כדי להעניק לו סמכויות ביצועיות נרחבות בפועל, אך הוא צפוי לקחת אותן ממילא. מקורבו, שר הכלכלה, כבר הודה בכך בנאום בגרמניה בחודש שעבר. "שלא יהיה פה בילבול", אמר השר ניהאט זיבקצ?י. ספק אם גם ראש הממשלה הבא, יהיה מי שיהיה, יחשוב אחרת.
מבחוץ, בעיני שוחרי הדמוקרטיה, זה נראה רע, אפילו רע מאוד. אך 52 האחוזים שבחרו בארדואן (גם אם היו תיקונים קלים לכאן או לכאן), עדיין בטוחים שהוא המנהיג הנכון ביותר עבור האומה הטורקית המודרנית. פגמיו של ארדואן, גסותו המילולית והבריונות שבה הוא נוהג כלפי מתנגדיו כבר הפלילו אותו בעיני חלק מהציבור, אך אוכלוסייה זו לא טרחה להגיע בהמוניה לקלפיות: שיעור ההצבעה היה מעט יותר מ-73%. הבחירות הוכרעו בזכות קהל הבית המוסלמי של ארדואן, שאינו ניזון מהרשתות החברתיות, ושמקבל את החדשות שלו מכלי התקשורת שנתונים למרותו של רג'פ טייפ.
ארדואן עלה לשלטון לפני עשור בכפוף להבטחה להכליל את טורקיה באיחוד האירופי. כיום הוא משכנע את הציבור שאולי כבר לא צריך להתחנן לטובות מהאירופים המתנשאים. תחת שלטונו, טורקיה הפכה לכלכלה ה-15 בגודלה בעולם; הציבור המוסלמי זכאי להתלבש כרצונו, בניגוד למסורות שנכפו עליו בימי אתאטורק; הצבא הכל-יכול איבד מכוחו, וכבר אינו מסוגל להפיל ממשלה בטורקיה כפי שעשה כמה פעמים בעבר; גורדי השחקים צצים בכל פינה, לצד בתי חולים משוכללים ובתי ספר חדשים. המלחמה בסוריה והמשבר בעיראק מחזקים את תדמיתו בציבור (בתפקיד "הראשון שזיהה"). בזמן שהוא משווה את הישראלים לנאצים, היחסים הכלכליים ישמרו כנראה על אש קטנה, אבל תכנית הפיוס הרשמית תחכה למועד אחר.