ארדואן רץ לנשיאות: כיצד ייראה שלטונו בעשור הקרוב?

מפלגת הצדק והפיתוח (AKP) הודיעה הבוקר כי ראש הממשלה, רג'פ טייפ ארדואן, יתמודד מטעמה בבחירות הישירות לנשיאות טורקיה, שיתקיימו ב-10 באוגוסט.

אין כל חידוש בכך שארדואן מעוניין להפוך לנשיא. ובכל זאת, הוא ומפלגתו המתינו עד לרגע האחרון מבחינת המותר בחוק על מנת להכריז על מועמדותו. לא רק שארדואן, כמו רוב הפוליטיקאים, רצה לבדוק בסקרים מהי מידת התמיכה בו (וסקר אחרון הצביע על כ-52 אחוזים); אלא שההכרזה המאוחרת, כך נטען, הייתה דרכו לבלום את האופוזיציה, מלבסס מעמד עבור מי שירוץ נגדו.

מפלגות האופוזיציה הגדולות אמנם הצליחו להתגבר על הפערים ביניהן, ולהציג מועמד משותף מטעמן, אקמלדין איחסאנולו, אך רבים מעריכים שאין לו סיכוי של ממש לגבור על ארדואן. איחסאנולו, עד לאחרונה מזכ"ל הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי (OIC) הוא בחירה מפתיעה, לאור זאת שמדובר באדם דתי, ואילו חלק ניכר ממצביעי מפלגות האופוזיציה בטורקיה נמנים עם המגזר החילוני.

לקריאה נוספת
אסון המכרה בטורקיה: אלפים כינו את ארדואן "רוצח"
למרות השחיתות: בהיעדר אופוזיציה, ארדואן ישרוד / פרשנות
השדים של ארדואן מאיימים להשמיד את טורקיה / פרשנות

איחסאנולו נבחר מתוך הנחה שמפלגות האופוזיציה יוכלו לגרוף אליהן חלק ממצביעיה של מפלגת "הצדק והפיתוח", שהם יותר מסורתיים מבחינה דתית. אלא שאיחסאנולו, חרף הקריירה הבינלאומית המרשימה שלו, הוא דמות אלמונית יחסית בזירה הפנים-טורקית, וספק אם יצליח, בזמן הקצר שנותר עד לסיבוב הראשון של הבחירות, לכבוש לבבות.

למרות הביקורת החריפה שהפנה ארדואן כלפי ישראל בשנים האחרונות, לא ברור כלל שאיחסאנולו הינו מועמד נוח יותר מבחינת ירושלים. אמנם, יש לו סגנון הרבה יותר מפייס מארדואן, אבל העובדה שגדל והתחנך באקדמיה המצרית (שם האליטה ידועה במיוחד בעמדה התקיפה שלה נגד ישראל), וכן לא מעט התבטאויות בעייתיות שלו מהתקופה שכיהן כמזכ"ל הארגון לשיתוף פעולה איסלאמי, מצביעים על דמות שיהיה לה קשה להיות זו שתתרום לנורמליזציה בין ישראל וטורקיה.

אמנם, איחסאנולו ידוע גם בגישה הפרגמטית שלו, ובכך שהצליח לקדם את הארגון שבראשו עמד כעשור, לכזה שלא רק דן בבעיה הפלסטינית, אלא גם בסוגיות אחרות הקשורות לפיתוח בעולם המוסלמי. אך הוא לא שונה בהכרח בהיבט זה מארדואן, שלצד הרטוריקה הלוחמנית גם פועל רבות לקדם את התפתחותה של טורקיה מבחינה כלכלית.

הבחירות באוגוסט, שבן ייבחר מחליף לנשיא המכהן עבדוללה גול, יהיו הבחירות הישירות הראשונות לנשיאות בתולדות המדינה. ארדואן מעוניין לגרוף יותר מ-50% מהקולות, ולנצח כבר בסיבוב הראשון. יש סיכויים גבוהים שאכן שאיפה זו תתממש, וגם אם ארדואן יצטרך סיבוב שני, הסיכוי שיפסיד נראה כיום כמעט אפסי.

אחת השאלות המעניינות שנותרו פתוחות הן מי יהיה המחליף של ארדואן בתפקיד ראש הממשלה, ועד כמה יצליח ארדואן לשנות את מוסד הנשיאות לתפקיד "בעל שיניים". ייבחן גם עד כמה שינויים אלה ייעשו באופן רשמי על ידי רפורמות חוקתיות, או באופן לא רשמי.

מבחינת ישראל, הנחת העבודה צריכה להיות שארדואן יכול להישאר בתפקיד הנשיא אפילו עד ל-2023, אז יהיו חגיגות ה-100 לרפובליקה הטורקית, ולארדואן חשוב לקדם מספר פרויקטים גרנדיוזיים עד למועד זה. המועמד אותו הציבה האופוזיציה לבחירות לנשיאות מראה שגם אם יתרחש הלא-צפוי וארדואן יוחלף, לא בהכרח יהיה זה אדם שמשמעותית נוח יותר לישראל להתמודד עמו.

*הכותבת, ד"ר גליה לינדנשטראוס, היא חוקרת במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS).