מאה שנים של חפירות - לוחמת המנהרות

המלחמה בדרום הציבה לראשונה את השמדת המנהרות ההתקפיות בראש סולם היעדים הצבאיים של ישראל, אבל במקביל הוא טפח על פניהם של מקבלי ההחלטות שבמשך שנים הטמינו את ראשם בקרקע מפני האיום האסטרטגי שהגיח במלוא עוצמתו מתחת לאדמה. גיאולוגים, לרבות מומחים שעבדו במכון הגיאופיזי הכפוף למשרד התשתיות, יצאו גם הם משלוותם וביקרו את גורמי הביטחון במדינה, בטענה כי במשך כעשור הם התריעו על האיום. יתרה מכך, לטענתם הם הציעו להתאים את האמצעים הטכנולוגיים הקיימים לרשותם לטובת איתור מנהרות, אולם הגורמים הביטחוניים התייחסו לפניותיהם בשאננות ובחרו להתעלם מהם.

אולם המנכ"ל הנוכחי של המכון הגיאופיזי, ד"ר אורי פריזלנדר, שביקר בעבר את גורמי הביטחון, מבהיר היום כי בשלוש שנים וחצי האחרונות מתקיים שיתוף פעולה "מבורך" בין המכון הממשלתי לבין משרד הביטחון וצה"ל בניסיון למצוא פתרונות לבעיה המאיימת לפגוע קשות בעורף הישראלי. "בשנים האחרונות נעשית פעילות בה מעורב המכון הגיאופיזי. מי שאמר לאחרונה דברי ביקורת אלה אנשים שכבר לא עובדים במכון ולא מעודכנים במתרחש", הסביר ד"ר פריזלנדר בשיחה עם וואלה! חדשות. "יחד עם זאת, כל הפעילות שנעשית בשלוש וחצי השנים האחרונות היא מסווגת בסיווג גבוה מאוד ולכן אני מנוע מלדבר עליה".

עוד על איום המנהרות:
צפו: מגלן השמידה המנהרה שממנה הופעל המטען הקטלני
תיעוד: לוחמי הנדסה סורקים מנהרת טרור ברצועה
אפוקליפסה עכשיו: כך הפכה עזה לחמאסטן
לוחמי מגלן חשפו: חמאס חפר מנהרות עם ציוד מהאו"ם
החשוד המיידי: מי עזר לחמאס להקים את "עזה תחתית"?

בשעה שהפעילות שנעשית היום בשטחי ישראל והרצועה נגד המנהרות נותרת רחוק מעייני הציבור, ביקשנו ממומחים לגיאולוגיה, למערכות התרעה טכנולוגיות ולהיסטוריה צבאית, להבין באילו אמצעים יכולה ישראל לאתר את מנהרות התופת המאיימות על אזרחיה. כמו כן, ביקשנו ללמוד כיצד מדינות אחרות התמודדו עם לוחמה תת קרקעית דומה במאה השנים האחרונות - החל ממלחמת העולם הראשונה שבמהלכה היו המנהרות גורם מכריע בהבקעת קווי ההגנה של צבאות גרמניה ובריטניה ו-40 שנה לאחר מכן במלחמת וייטנאם, שבעזרת מערכת המנהרות שחפר צבא הוייטקונג בג'ונגלים הוא גרם להרס רב לצבאות האויב ובכך לחדור למסכי הטלוויזיה של כל אזרח אמריקני ולהביא לנסיגת חיילי המעצמה מהמדינה, וכלה במלחמות הסובייטים באפגניסטן ובצ'צ'ניה.

כבר לפני יותר מעשר שנים התריע ראש מחלקת ההיסטוריה לשעבר של צה"ל, אלוף משנה במילואים שאול שי, מפני איום המנהרות. ד"ר שי, המשמש כיום כמרצה במרכז הבינתחומי בהרצליה, פרסם כבר בשנת 2002 חוברת שעוסקת בנושא תוך כדי שהוא בוחן את הניסיון שהצטבר במשך מאה השנים האחרונות במלחמות ברחבי העולם. במרביתן, כך הוא גילה, ניצל הצד החלש במלחמה את לוחמת המנהרות.

מלחמת העולם הראשונה החזירה את לוחמת המנהרות מההיסטוריה הרחוקה למאה ה-20. במהלכה, בדומה למלחמת העולם השנייה, השתמשו הצבאות הסדירים במנהרות כלוחמה משלימה למערכה היבשתית. במאמר שכתב בנושא, מסביר ד"ר שי כי השימוש בלוחמות המנהרות החל בסוף שנת 1914. ההתקפות החזיתיות על קווי ההגנה של האויב היו קשים מאוד להבקעה והעלו את מחיר הדמים, ולכן נאלצו צבאות גרמניה ובריטניה להעלות רעיונות חדשניים ויצירתיים על מנת לשבור את הקיפאון. אחד הכיוונים אליהם פנו הצבאות היה פיתוח של יכולת לחימה תת קרקעית. "בתקופה שקדמה למלחמת העולם הראשונה לא היו בצבאות האירופאיים יחידות ייעודיות ללוחמה התת קרקעית. הסיבה לכך הייתה ההערכה כי מדובר בסוג לחימה שאבד עליו הכלח", כותב ד"ר שי במאמרו.

"חפירת מנהרות מתחת לקווי ההגנה של האויב על מנת לפוצץ את עמדותיו נראתה למפקדים כשייכת לעידן אחר, שבו נהוג היה להטיל מצור על ערי האויב ונראתה כלא רלוונטית לזירת הלחימה של תחילת המאה ה-20. בסוף שנת 1914 כבר היה ברור כי למלחמת החפירות שהתפתחה בחזית המערבית יש דמיון לתנאים המתקיימים בקרב מצור, והחלה חשיבה לשימוש בתת קרקע". ב-20 בדצמבר 1914, היו אלה הגרמנים שפוצצו עשרה מטעני נפץ מתחת לביצורי הבריטים בז'יבנשי שהוחדרו למקום באמצעות מנהרות שנחפרו מאזור שהיה בשליטת הגרמנים. הפיצוצים לווו בהתקפת כוח חי"ר של הגרמנים, והבריטיים איבדו בהפצצות ובתקיפה הקרקעית כ-800 חיילים. "ממועד זה ואילך הפכה מלחמת החפירות למרכיב חשוב בפעילותם של שני הצדדים ולאחד האיומים העיקריים של החי"ר בחפירות", כותב ד"ר שי.

"התקפת הגרמנים ב-20 בדצמבר בז'יבנשי שמה קץ להתלבטויות והבריטים החלו לבנות יחידות מיוחדות ללחימה תת קרקעית. בחודש פברואר 1915 הוקמה חטיבה שכללה שמונה פלוגות מבצעיות של חפרים. סדר הכוחות של בעלות הברית הגיע בסוף המלחמה ל-19 פלוגות חפרים: 12 פלוגות בריטיות, שלש פלוגות קנדיות, שלוש פלוגות חפרים אוסטרליות ופלוגה אחת מניו זילנד". לדבריו, עד שנת 1917, שנה לפני תום המלחמה, השימוש בלוחמה התת קרקעית הפך למרכיב קבוע במהלכי ההגנה וההתקפה של שני הצדדים בחזית המערבית באירופה. היא שימשה למסתור מפני הארטילריה של האויב, לפיצוץ עמדות האויב באמצעות חפירת מנהרות מתחתן, להשגת מודיעין ולהחדרת כוחות שהובילו לעורף של האויב.

המכתשים הגדולים שיצרו פיצוצי המטענים שהוטמנו מתחת לעמדות האויב חייבו טקטיקת לחימה חדשה שזכתה לכינוי "לוחמת מכתשים". "השימוש הנרחב ביותר בפיצוץ עמדות באמצעות מנהרות היה בחודש יוני 1917. במערכה זו פוצצו הבריטים קרוב ל-500 טון חומר נפץ מתחת לקווי הגרמנים וגרמו לכ-10,000 הרוגים" כותב ד"ר שי. "בקרב הכוחות הבריטיים נפוצה האגדה שעוצמת הפיצוץ הייתה כה עזה, עד כי ראש ממשלת בריטניה, לויד ג'ורג', שמע אותו במשרדו ברחוב דאונינג 10 בלונדון". כמו כן, הוא כותב כי "בשנת 1918, לאחר שנפרצו קווי הגרמנים ובעלות הברית החלו להתקדם, כבר לא היה מקום ללחימה תת קרקעית ויחידות החפרים נלקחו למשימות הנדסיות אחרות או הופעלו כיחידות חי"ר".

במלחמת וייטנאם נראה כי שיטות השימוש במנהרות ההתקפיות השתכללו ובמקביל לכך הומצאו שיטות חדשניות לסיכולן. עד שצבא ארה"ב הצליח לסכלן, הספיקו כוחות הוייטקונג (החזית הלאומית לשחרור וייטנאם) - הצד החלש במלחמה - לייצר באמצעותן את אחת המחאות הגדולות ביותר בהיסטוריה נגד מלחמה ויש שיגידו שאף הביאו להולדת דור ילדי הפרחים.

חפירת מערכת המנהרות בוייטנאם החלה כבר בשנת 1940 ונמשכה עד אמצע שנות ה-60. באותה תקופה שימשו המנהרות את לוחמי הווייטמין במאבקם נגד הצרפתים אולם מאוחר יותר השתמשו בהן לוחמי הווייטקונג וצבא צפון וייטנאם במלחמתם נגד חיילי דרום המדינה וצבא ארה"ב. מערכת המנהרות קישרה בין אזור הבירה סייגון לגבול עם קמבודיה והתחברה למערכת של דרכים בג'ונגלים שדרכה הזרימה צפון וייטנאם לוחמים, אמצעי לחימה, ואספקה לכוחות הווייטקונג שהתמקמו בדרום. רשת המנהרות הייתה רב שכבתית, עמוקה, מפותלת ומלאת פתחי כניסה ויציאה. היו בה פתחי אוורור, סוגרים לאטימת מעברים ובמקומות רבים היא אובטחה ומולכדה במיקוש ובמטענים להגנה מפני חדירה של זרים. בנוסף, נעשה בה שימוש לאחסון תחמושת, לאספקת מחסה ללוחמים והיא אף שימשה כשטח לכינוסם. הרשת גם היוותה כמרכז שירותי רפואה ומשכן למפקדות הצבאיות והפוליטיות. לדברי ד"ר שי, מחקרים רבים העלו כי האורך הכולל של התעלות, המערות, המתקנים והמנהרות הגיעו לכ-250 ק"מ ועומקן הוערך בשמונה מטרים ואף יותר.

במאמרו כותב ד"ר שי כי עד שנת 1968 לא הצליחו כוחות ארה"ב להביס באופן מוחלט את ה"עיר" התת קרקעית. המאמצים לחיסולה כללו בניית כוחות ייעודיים ללחימה במנהרות שכונו "עכברושי המנהרות". לרשות הכוחות עמד כוח אווירי ויבשתי וביקורים תכופים של צוותים לפיתוח אמצעי לחימה מארה"ב שהביאו עמם אמצעים לגילוי והשמדה של מערכת המנהרות.

"מאמצים אלו הגיעו לשיאם בשני מבצעים גדולים שנערכו בחמשת החודשים הראשונים של 1967 שתכליתם הייתה טיהור מוחלט של מרחב המנהרות של העיר קוצ'י שבדרום ויאטנם. בסיכומיו לא העריך נכונה הפיקוד האמריקני את הנזק האמיתי שמבצעים אלו גרמו לרשות המנהרות והוא שילם על כך ביוקר רב" כותב ד"ר שי. "מפקד כוחות ההנדסה, גנרל דיוק, קבע בתום המבצעים כי אין עדיין תורה ללחימה במנהרות. הוא התעלם מהעובדה המכרעת שלמנהרות נודע תפקיד מפתח להכנת הווייטקונג, לכינוסו, להיערכותו, ולזינוקו. אף שהמתקפה הזו הסתיימה בריסוקו הכמעט מוחלט של הווייטקונג, הרי שבשלביה הראשוניים היא הפתיעה את האמריקנים והוציאה את הפיקוד האמריקני משיווי משקלו.

בסופו של דבר נחלו הקומוניסטים מפלה מערכתית קשה, אבל ניצחון אסטרטגי גדול: תמונותיה של מתקפת הטט, מערכה צבאית משולבת שערך הוייטקונג בשיתוף "צבא העם" בצפון וייטנאם, כנגד רפובליקת וייטנאם בדרום, ארצות הברית ובנות בריתן, שהגיעו באמצעות מקלטי הטלויזיה לכל בית בארה"ב, שיכנעו את האמריקנים שלא ניתן לנצח במלחמה הזאת ונתנו דחף עצום לתנועת ההתנגדות למלחמה – תנועה שבסופו של דבר הביאה לנסיגה מוייטנאם".

במהלך המלחמה הביאו עמם המומחים מארה"ב טכניקות שונות להשמדת המנהרות, ביניהן: הצפת המנהרות במים, החדרת גז או נוזל נפיץ למנהרות, ועד חיישנים ביולוגיים שנועדו להריח זיעת אדם באמצעים אלחוטיים. אולם לדברי ד"ר שי כל הפיתוחים נדחו על ידי הכוחות הלוחמים בשטח בטענה לחוסר יעילות, עודף משקל, סיכון המפעלים ועוד. " לא כל הפיתוחים היו בלתי יעילים. שורש הבעיה נעוץ בכך שהפיקוד האמריקני לא השכיל לבנות מנהלת ניסויים בתנאים מבצעיים" כותב ד"ר שי. "הפיתוחים כללו את הטכנולוגיות החדישות ביותר לאותה תקופה, אבל הם חסרו את הצלע הניהולית-מקצועית של בונה הכוח הצבאי ולמעשה נפלו בין הכיסאות הרבים של הפיקוד האמריקני".

"מבין הכוחות האמריקנים להשמדת מנהרות, התגלו כלי ההנדסה הכבדים כיעילים בעיקר בחישוף הקרקע ובגילוי פתחי מנהרות וכן כוח ייעודי לטיפול במנהרות שהיה מורכב מלוחמי הנדסה שהוכשרו לחדור לתוכן, לסייר בהן ולפגוע במסתתרים בתוכן. אולם אמצעים שננקטו להשמדת מנהרות, ובמיוחד הזרמת גז אציטלן ופיצוצו, התגלו כבעלי יעילות מוגבלת. בנוסף, הפעילות האמריקנית להשמדת המנהרות נפגעה ממחסור במודיעין מדויק באשר למבנה האדריכלי שלהן ומהקושי להחדיר לתוכן כוחות גדולים".

למרות שהאמריקנים הצליחו בסופו של דבר להשמיד כמעט כליל את מערכת המנהרות של קוצ'י באמצעות הפצצה מן האוויר, הדבר בוצעו רק בשנת 1969 כאשר הלחץ הציבורי לנסיגת צבא ארה"ב מוייטנאם כבר היה בעיצומו. "תהיה זו טעות להסיק מהמלחמה בוייטנאם שניתן לפתור בעיה של מנהרות המשרתות את האויב באמצעות כוח אווירי. זאת מסיבות רבות, כגון מעבר מנהרות בשטח ניטראלי או צפוף אוכלוסין. אי אפשר להפעיל כוח אווירי כדי להרוס אותן. יש צורך לבנות כוח השמדה יבשתי שיהיה מסוגל להתמודד לבדו עם מערכות תת קרקעיות באמצעות פיצוץ והריסה יעילים", כותב ד"ר שי.

גם במלחמת אפגניסטן, בה נלחמו בין השנים 1979-1989 הסובייטים נגד כוחות המוג'אהידין, שהיו אנטי מרקסיסטים, השתמש הצד החלש ביעילות רבה בלוחמת מנהרות. המנהרות נחצבו על ידי תושבי אפגניסטאן לצורך אגירה והובלה של מים ושימשו אותם לאורך ההיסטוריה כדי להילחם בפולשים חיצוניים. בזמן כניסת הסובייטים לאפגניסטן השתמשו המוג'אהידין במנהרות הללו, התאימו אותן לאחסון תחמושת ולהסתרת לוחמים ומפקדות ואף חפרו מערות נוספות. "הסובייטים, שהיו מודעים לכך, קיימו כבר בשנת 1980 קורס מיוחד לאנשי צבא אפגניים על מנת להכשירם ללחימה נגד אויב הנעזר במנהרות. בקורס הזה הם למדו מה גורם לאויב לצאת מהמנהרות או להשמידו בתוכן", כותב ד"ר שי.

שיטות אלו כללו פעילות סיור ומודיעין לגילוי ואיתור פתחי מנהרות, ניהול לוחמה פסיכולוגית ומשא ומתן על מנת לגרום לאויב לצאת ולהיכנע, בעיקר מתוך הערכה שיש במנהרות גם אזרחים שמסתתרים ורוצים לצאת. אם הלוחמה הפסיכולוגית כשלה, נקטו הסובייטים במהלכים שונים ומגוונים. ביניהם, פיצוץ מטעני חבלה בפתח המנהרה, השלכת רימוני עשן, ולאחר פיזור העשן - החדרת צוותי סריקה שהורכבו משלושה עד ארבעה לוחמים. הלוחמים בצוות הסריקה היו חמושים באקדחים, סכינים, רימוני יד, רובי סער ובכלי חפירה ופריצה. על רובי הסער היו מותקנים זרקורים שבאמצעותם יכלו הלוחמים להאיר את המנהרה.

"הסובייטים פיתחו אמצעי ייחודי ללחימה במנהרות בדמות זיקוקים בצבעים שונים ומערכות קול שהפעלתם בו-זמנית יצרה אורות, הבזקים ורעש מחריש אוזניים", כותב ד"ר שי. "השילוב של האורות והרעשים הימם את מי שהיה במנהרה למשך כמה שניות וגרם למוג'אהדין לעזוב את כלי הנשק שלהם ולהגן בידיהם על עיניהן ואוזניהם. רגעי ההלם הללו איפשרו לסובייטים לפגוע באויב או ללוכדו. הסובייטים השתמשו גם בלהביורים, ועל פי כמה עדויות של המוג'אהידין, הסובייטים השתמשו גם בנשק כימי".

לפי האומדן הרשמי, במשך עשר שנות המלחמה, הגיעו אבדות הצבא האדום ל-15 אלף חיילים. הציבור בברית המועצות לא היה שבע רצון מהתוצאות הקשות ואף נשמעו השוואות ל"וייטנאם הרוסית", משום ששררה תחושה שהחיילים נהרגים למען אינטרס של מעצמה בארץ זרה. בשנת 1989 השלימה ברית המועצות את נסיגתה מאפגניסטן ולאחר מלחמת אזרחים שפרצה בשנת 1992, נפלה הממשלה האפגנית והוחלפה במשטר הטליבאן.

ובחזרה לישראל 2014: "אין היום טכנולוגיות שמסוגלות לאתר מנהרות קיימות, אבל יש טכנולוגיות פשוטות שאותן אפשר להסב לאיתור מנהרות בזמן שהן נחפרות", מסביר ד"ר יאיר רוטשטיין, ששימש עד לשנת 2002 כמנהל המכון הגיאופיזי. "אני לא מעודכן במה שקורה עכשיו, אבל בעבר הצענו למערכת הביטחון את הפתרונות הללו וזה לא עניין אף אחד. החפירה מייצרת זעזועים סיסמיים ויש מערכות עם טכנולוגיה קיימת שיודעות לקלוט את הזעזועים האלה. חלק גדול מהרעיונות לטכנולוגיות החדשות שמפתחים, מבוססות על טכנולוגיה שכבר קיימת ושניתן להסב אותה לצרכים אחרים".

גם חברות מסחריות העוסקות במערכות מיגון והתרעה מפני גניבות ופריצות מפתחות מערכות המבוססות על טכנולוגיות שניתן להסב אותן לגילוי מנהרות תת קרקעיות בעת חפירתן. כך לדוגמא בשנתיים האחרונות הכניסה חברת "סנסוגארד" מערכת התרעה סיסמית חדשנית לשוק המשווקת מערכות התראה לתשתיות, אתרים חקלאיים. המערכת אף משולבת בכמה פרויקטים ביטחוניים בארץ ובחוץ לארץ.
"לא ניגשנו עם הפיתוח למשרד הביטחון כי מדובר בשוק די נישתי, וכחברה קטנה אנחנו לא יכולים להשקיע הרבה מאמצים כדי לפנות לשוק שיש בו לקוח אחד (צה"ל – ע.ח) ולהתמודד מול חברות ענק כמו אלביט ורפא"ל שפועלות על פיתוחים כאלה כבר עשר שנים. המערכות שפיתחנו הן מערכות מוסלקות שנמצאות בעומק של חצי מטר מתחת לאדמה כשהיתרון שלהן הוא שמי שחודר לשטח הממוגן לא יכול לנטרל אותן או לעקוף אותן כי הן לא נראות לעין. הדבר מאפשר גם עמידות גבוהה בפני שינויים סביבתיים משתנים כדוגמת גשם, רוח, שמש וכדומה". מסביר תומר לוי, המנכ"ל ואחד מבעלי החברה.

"האיומים שהמערכת הזאת מסוגלת לזהות הם חדירה רגלית, חדירה עם רכב או חפירה. אני עוסק כבר עשר שנים בתחום של מערכות התרעה סיסמיות ואני יכול להגיד שיחד עם שינויים קלים, נוכל להתאים את המערכת גם לזיהוי של חפירת מנהרות מתחת לקרקע שתוכל לזהות גם חפירה וגם תנועה בתוך המנהרה שמתבצעת אחרי החפירה. לא נוכל לזהות מנהרה בלי שמישהו מסתובב בתוכה. כל זאת בהתאם לעומק שבו מטמינים את מערכת ההתרעה הסיסמית. כל חיישן סיסמי כזה מייצר שטח זיהוי כדורי סביבו, לרדיוס של עשרות מטרים. המיוחד במערכת הזאת הוא יכולת הניתוח שלה, האופן בו היא מנתחת את האותות שמגיעים משטח הזיהוי. יש מערכות התרעה שמורכבות מחיישנים סיסמיים, אבל הייחוד במערכת הזאת הוא האלגוריתם – המוח שלה, שיכול לנתח בצורה אמינה מה בדיוק קורה בשטח לפי האותות שהיא מקבלת".

לפניות לכתבת עדי חשמונאי: adihashmonai@walla.co.il