גם בצהרי היום השלישי למבצע "צוק איתן", סופו של העימות הזה אינו נראה באופק. חמאס שיגר כבר מאות רקטות לתחומי ישראל והצליח להגיע למקומות לא צפויים: דימונה, מצפה רמון, זכרון יעקב ועוד, אך מבלי שנגרמו אבידות בנפש. חיל האוויר, מצדו, תקף מאות יעדים ברצועה במעט יותר מ-48 שעות, אולם מבלי לפגוע באופן מהותי ביכולת של חמאס לשגר רקטות או בבכיריו.
בישראל מדגישים כי אנו בתחילתה של מערכה ממושכת, ובחמאס מבהירים שהתנאים שלהם להפסקת אש נותרו כפי שהיו לפני יומיים: שחרור של אסירי חמאס ששוחררו במסגרת עסקת שליט ונעצרו שוב לאחר חטיפת שלושת הנערים ליד גוש עציון. זה אכן מסתמן כסולם שמחפשים בכירי הארגון כדי לרדת מהעץ. שחרור האסירים הללו הפך עבורם לסוגיה המרכזית והבוערת שעולה מדבריהם של כל נציגי חמאס: ראש הלשכה המדינית של הארגון חאלד משעל שרמז לכך, גורם בכיר בחמאס ששוחח הבוקר עם וואלה! חדשות וגם דבריהם של דוברי הזרוע הצבאית, עז א-דין אל-קסאם.
מבצע "צוק איתן" - כל הכותרות:
מטח לאזור המרכז, "כיפת ברזל" יירטה רקטות מעל רחובות
דעה: המלכודת האסטרטגית שהניח חמאס לישראל
תושבי עמל ב': סירבו להכניס אותנו למגדלי יו באזעקה
כאן צריך אולי להצביע על תופעה מעניינת: הדרישה הזאת הועלתה לראשונה באופן רשמי במסיבת עיתונאים שכינס הדובר של הזרוע הצבאית, אבו עוביידה, ולא מפי ראשי הזרוע המדינית. דומה המקרה לכך שדובר צה"ל היה מכנס מסיבת עיתונאים ובה היה מציג את תנאי ישראל להפסקת אש מול עזה. או במילים אחרות הזנב מכשכש בכלב. מי שמנהל את העסק בימים האחרונים הם לא ראשי הדרג המדיני בעזה, כמו איסמעיל הנייה או מחמוד א-זהאר, אלא מפקדי עז א-דין אל-קסאם מרואן עיסא, מוחמד דף, ראאד אל-עטאר, יחיא סנואר ועוד. הם אלה שיזמו במידה רבה את ההסלמה, והם אלה הקובעים את הטון שלה.
הזרוע הצבאית מצליחה להפגין עד כה שליטה מרשימה ביכולת שיגור הרקטות. ניכר כי הושקעה מחשבה רבה ותכנון כדי לאפשר ירי מתמשך לטווחים רחוקים. אנשי עז א-דין אל-קסאם אף מנסים להוציא לפועל פיגועי איכות נוסח החדירה לזיקים. לעת עתה הם אינם מצליחים להגיע לידי "הישג". הבעיה של ישראל היא שגם צה"ל אינו רושם הישגים יוצאי דופן במלחמה בזרוע הצבאית. צמרת עז א-דין אל-קסאם מסתתרת במחילות, ואפילו בקרב פעילי השטח אין נפגעים רבים.
זה כבר מוביל לבעיה אחרת: הרוב מבין 76 ההרוגים בעזה מתחילת המבצע ועד לכתיבת שורות אלה הם אזרחים, רבים מהם בני משפחות של פעילי טרור שבתיהם הופצצו במסגרת שיטת הפעולה "הקש בגג" המבוקשים מקבלים הודעת אזהרה לפנות את בתיהם ואז חיל האוויר מפציץ אותו. הבעיה היא שכמה פעילי חמאס וג'יהאד החליטו להתבצר בבתיהם עם בני משפחותיהם. זה לא עצר התקיפה ישראלית, והמחיר היה בהתאם: נפגעים רבים מבין הילדים והנשים. תקיפת יעדים רבים בשיטת "הקש בגג" חושפת גם בעיה אחרת נראה שלמערכת הביטחון בישראל אין בנק יעדים איכותיים, והיא מסתפקת לעת עתה בבתים של מחבלים שברור שאינם נמצאים שם.
זה אולי יישמע ציני, אך האיום היחיד הנשקף לחמאס בעזה, לפחות מבחינה פוליטית, הוא מצדם של אנשי הג'יהאד האיסלאמי. אלה האחרונים מנסים לנצח בתחרות הגלויה נגד עמיתיהם מחמאס, על "מי יירה יותר" ו"מי יירה רחוק יותר". הג'יהאד האיסלאמי גנב את ההצגה כשכבר שלשום היה הראשון ששיגר רקטה לעבר תל אביב והקדים את חמאס בכמה שעות. מאז חמאס "צמצם פערים" ונטל שוב את היתרון באמצעות שיגור רקטות בעלות טווח ארוך במיוחד. תושבי עזה עדים לתחרות הזאת המתנהלת בגלוי לנגד עיניהם הנדהמות: פעילים של הג'יהאד (או של חמאס) עסוקים בשיגור רקטות מאותה נקודה ממש שבה המתחרים מחמאס מנסים לעשות אותו הדבר, ומה שמטריד אותם יותר מכל - מי יירה קודם?
לפניות לכתב: aviissacharoff@walla.com