תנו לצה"ל עוד רגע לנצח

יותר משבוע חלף מאז חטיפת הנערים בגוש עציון וכבר החלו להישמע קולותיהם של חסרי הסבלנות. אחרי שהסתיים הסבב הראשון של העיסוק במחדלים: המחדל המשטרתי בטיפול בהודעה במוקד 100, המחדל של השב"כ שלא התריע והמחדל של צה"ל שלא אבטח - עוברים עכשיו לדבר על חוסר המיקוד והתוחלת במאמץ המבצעי, על מבצע ראווה, על היגררות לבוץ ועוד אמירות דומות.

אני מבקש לנסות ולהתייחס לנעשה בשטח, מתוקף היכרותי האישית וארוכת השנים עם פעילות צה?ל והשב?כ ביהודה ושומרון, בתפקידים שונים בשנות השיא של הלחימה בטרור בתחילת שנות ה-2000.

כקצין האג"ם של יהודה ושומרון, ניהלתי וארגנתי מבצעים ואירועים, כולל חטיפה - במקרה של נהג המונית אליהו גוראל ברמאללה לפני כעשור. בהתבסס על ניסיון והיכרות עם המערכות, אני מבקש להרגיע את חושפי המחדלים ולהציע לכל רואי השחורות לעסוק פחות במה לא לעשות ולהציע הצעות פרודוקטיביות.

במבחן התוצאה, אכן מדובר באירוע שחלף מתחת לרדאר של מערכת הביטחון – ובראשן צה"ל והשב"כ. בראייה רחבה – הדרך הראויה לבחון דברים מסוג זה, צה"ל והשב"כ השיגו בעשור האחרון ביהודה ושומרון הישג מבצעי שאין לו אח ורע בעולם. אחזיר את כולנו לתחילת שנות ה-2000, לאוטובוסים המתפוצצים ולקניונים הריקים ואולי כך ניתן יהיה להסביר את גודל ההישג.

חלק גדול מאותם כותבים מלומדים היום, כתבו אז על חוסר התוחלת בניסיון לנצח את הטרור הגואה וידעו להביא דוגמאות מזירות אחרות בעולם, בהן כשלו צבאות סדירים בניסיונם לנצח ארגוני טרור אידיאולוגים הפועלים בקרב אוכלוסייה אזרחית. ראו איזה פלא, ניצחנו ובצורה כזו שלא נדרש אפילו להתווכח על העובדות, מה שבשפת העם נקרא "ניצחון על האפס". בתהליך ארוך וקשה, אולי ארוך מדי מבחינתם של מאות האזרחים ששילמו בחייהם, פותחה תפיסה מבצעית שהביאה לתוצאה המדהימה, בניגוד לציפיות חלק מהפרשנים.

גם בשנה החולפת התפיסה המבצעית מוכיחה את עצמה והשקט היחסי נשמר בגזרת יהודה ושומרון. חשוב להבין שזה לא מפני שנעלם הרצון לפגע, אלא רק בזכות פעילות אינטנסיבית ורציפה של רכזי השב"כ ולוחמי צה"ל. להתייחס לאירוע מקומי אחד, חמור כל שיהיה, כמחדל – זו תגובה לא רצינית ולא אחראית.

בנוגע לפעילות בשבוע החולף, אשתמש בקלישאה השחוקה "החיפזון מהשטן". לצד הרצון, כמו בכל תכנית ריאליטי או סרט הוליוודי, שעד לסיום השידור יגיע הסוף הטוב, הרי שכאן מדובר במציאות מורכבת יותר. אנו עוסקים בחוליית מחבלים שהשכילה לפעול מתחת לרדאר של כוחות הביטחון, שלמדה והפיקה לקחים מכל עשרות קודמותיה שנתפסו לפני שפעלו ולכן מטבע הדברים קשה יותר לאתרה.

הפעילות המתבצעת כרגע בשטח, היא הפעילות הנכונה והנדרשת, שילוב של פעילות סריקה ומעצרים שנועדה לעורר את השטח ולייצר רעשים ותנועות ולצדה רובד של פעילות חקירה ואיסוף מודיעין שתזהה את השגיאות הקטנות שיעשו ותייצר את המפתח לתעלומה. פעילות שכזו בשטח נרחב ומורכב כגון זה בו פועלים הכוחות בדרום הר חברון, לוקחת זמן ומצריכה שאר רוח. אסור לעמוד עם סטופר ביד ולשאול בכל בוקר עד מתי. צריך להבין שמדובר בפעולה מתמשכת שמניסיון העבר בגזרה זו תמיד הניבה תוצאות, גם אם אלו לקחו ימים או שבועות.

לצד הפעילות הזו, שמטרתה העיקרית לאתר את החטופים, ישנו רובד חשוב נוסף והוא הפגיעה בחמאס בכל רחבי יהודה ושומרון. הפגיעה בחמאס, בכל הרוחב והעומק, לא נועדה למטרת ענישה, או מתוך התלהמות כפי שכותבים חלק מהפרשנים המומחים. מטרת הפגיעה היא כפולה: ראשית - להקשות על החוליה בהנחה שהיא חלק מהארגון להיעזר בתשתיות וביכולות. שנית - העברת מסר ברור על המחיר שהארגון ישלם על פעולות מסוג זה. מסר דומה הועבר במלחמת לבנון השנייה לחיזבאללה ,וגם שם, בניגוד לחוכמת הפרשנים, היה אפקטיבי ביותר והעניק לישראל עד כה שמונה שנים שקטות (לא מעט במונחים מזרח תיכוניים).

אוסיף רגל שלישית, שתסייע ביצירת הבידול בין החמאס לשאר התושבים הפלסטינים ביהודה ושומרון: לצד הרדיפה אחר כל מה שצבוע חמאס, הייתי מקל ככל שניתן על ההגבלות על התושבים, כולל בהרחבת אישורי תנועה ועבודה בישראל – המקל והגזר הייתה ותהיה דרך הפעולה האפקטיבית ביותר. לסיכום, נדרשת סבלנות ופחות נחרצות מצד חלק ממושכי העטים. או אם תרצו – שקט מחפשים.

הכותב הוא קצין אג"ם של אוגדת איו"ש לשעבר

מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il

המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד