פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      ריבלין הנשיא: ניצחון הדמוקרטיה

      הבחירה ברובי ריבלין לאזרח מספר 1 היא הצלחה נוספת לחלק בישראל שמעדיף צניעות ותקינות שלטונית על פני יחסי הון-שלטון והסתרה מהציבור. את הנשיא הבא נתניהו לא יכול להפחיד

      "מוסד הנשיאות ספג מכה קשה", מיהרה להכריז היום בצהריים המועמדת מרובת-הדירות ועתירת-המקורבים-העשירים דליה איציק, שלרגע קט התבלבלנו כולנו לחשוב שהיא מועמדת מובילה. בכלל "מבולבלים? גם אנחנו" (קרדיט ל"ארץ נהדרת" בחיקוי למגיש גיא זהר) הוא הסיפור של הבחירות לנשיאות 2014: איציק התבלבלה לחשוב שהמדינה זה היא, ושאם היא אישה אז אוטומטית היא גם "פמיניסטית"; בנימין בן-אליעזר התבלבל לחשוב שאם לא תפסו אותו עד עכשיו הוא חסין לנצח; בנימין נתניהו התבלבל לחשוב שדעתו של הציבור אינה נחשבת כלל; ומאיר שטרית התבלבל לחשוב שאנחנו עדיין אי שם באייטיז והכריז "לא מגלה" (את הצהרת ההון) ו"לא מגלה" (מה יש בהסכם עם העוזרת).


      רובי ריבלין נשיא המדינה - סיקור מיוחד

      משפחתו של ראובן ריבלין לאחר שנבחר לנשיא המדינה. יוני 2014 (נועם מושקוביץ)
      "הליכוד של ימינו מקבל אויב חריף בבית הנשיא". ריבלין לצד נתניהו, היום (צילום: נועם מושקוביץ)

      וכך חזרנו לנקודת הפתיחה. ריבלין היה המועמד הטבעי לתפקיד הזה מלכתחילה: אפור שיער וממלכתי, אהוד בציבור ועצמאי במחשבתו. מין שילוב בין ג'ון מקיין לעזר ויצמן (נטול גסויות). מדוע בנימין נתניהו נלחם בו באופן כה נואש? יש דברים נסתרים, לא נבין לא נדע. אבל בדבר אחד בטוח: הליכוד של ימינו מקבל אויב חריף בבית הנשיא, חריף מכל שמאלן שהיה נבחר. צמחוני בתזונתו, אבל קניבל בתשוקותיו.

      אפשר להסתכל על הניצחון של ריבלין גם במונחים היסטוריים. תנועת הליכוד של מנחם בגין חרטה על דגלה את ארץ ישראל השלמה אבל גם את ערכי הדמוקרטיה הז'בוטינסקאים, את זכויות האזרח, את עליונות החוק ובתי המשפט, את הפוליטיקה הנקייה והצנועה. ריבלין הוא כמעט שריד מתפקד אחרון מהחבורה הבגיניסטית, שמרבית חבריה (ובראשם הבן בני, ובן הטיפוחים דן מרידור) הוגלו למדבר.

      עוד ניצחון ל"לפלפים"

      הליכוד בהנהגתו של נתניהו הנהנתן נמסר בבחירות האחרונות לידיה של קבוצת אנשים דווקנית, שמחוקקת חוקים בלתי-שוויוניים, מתנכלת לבית המשפט העליון, מקדמת סיפוחים בשטחים ומאתגרת את הסרבנות המדינית של בנט וחבריו. נתניהו אולי אינו חלק מהם (והם ממררים גם את חייו) אבל הוא גם מתקשה לעמוד מולם באומץ.

      עכשיו חוזרים הבית"ריסטים מפעם להציק לראש הממשלה מלמעלה, ישר מבית הנשיא. תהיו בטוחים שריבלין יעשה בנתניהו שמות. לאו דווקא כנקמה על הזובור הכושל שראש הממשלה (ורעייתו) עשו לו בחודשים האחרונים. ריבלין פשוט מבין שזהו הפרק האחרון בקריירה הציבורית שלו, והוא לא יבזבז אותה על כיבודים וקידות. את הרספקט הציבורי העצום שלו הוא זוכה (וההערכה רק תגבר עתה) ואת החן התקשורתי הירושלמי שלו, הוא ינצל כדי לבסס מעמד. יש אפילו מצב שתראו אותו מתמתן מבחינה מדינית, נפגש עם אבו-מאזן, מתקרב לג'ון קרי, תומך בתוכניות ביניים. "דברים שרואים משם" וכיו"ב.

      ועוד הערה על התקופה המרתקת הזאת בחיינו הציבוריים: שני כוחות טקטוניים עצומים מתנגחים זה בזה כל העת מתחת לפני השטח. הראשון, החזירי, מבקש עסקים כרגיל, דירות פאר, הון-שלטון ומדיניות של הסתרה מהציבור. השני, הלפלפי, דורש חזרה לצניעות, שקיפות ציבורית, ניתוק מעטיני ההון, ותקינות שלטונית. האירוע הסיסמוגרפי הגדול האחרון הסתיים בניצחון הלפלפים באולמו של השופט דוד רוזן. היום זה כבר 2:0.

      לכל הטורים של אבנר הופשטיין בוואלה! דעות

      מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il

      המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד