לא סתם מכונה הפרשה המסעירה את קריית גת ואת המדינה כולה בשם הסתמי "פרשת המין" ולא "פרשת האונס", שכן כלל לא ברור, מנקודת מבט משפטית, מי כאן האנס ומי הקורבן. הסעיפים המתייחסים לעבירות המין בחוק העונשין הישראלי סובלים מניסוחים מגדריים ארכאיים שתוצאתם עיוותים והפלייה. כך, גבר המקיים יחסי מין עם קטינה שגילה מתחת ל-14 עובר עבירה של אונס שדינה 16 שנות מאסר, גם אם הקטינה הסכימה. ההנחה מאחורי החוק היא כי קטינות בגיל זה אינן בוגרות דיין כדי שהסכמתן לקיים יחסי מין תיחשב לתקפה.
אותו דין חל גם אם מי שמקיים יחסי מין הוא ילד שכבר מלאו לו 12 (גיל האחריות הפלילית בישראל). ילד זה ייחשב כמי שעבר עבירת אונס גם אם הילדה המבוגרת ממנו כמעט בשנתיים יזמה את קיום יחסי המין. לעומת זאת, אישה המקיימת יחסי מין עם קטין שגילו מתחת ל-14 אינה מבצעת עבירת אינוס, שכן עבירה זו בדין הישראלי אפשר לבצע רק כלפי אישה. האם הנערים בני ה-13 בוגרים יותר מחברותיהן לכיתה? התשובה ברורה לכל מי שזוכר עצמו בגיל זה. האם סביר שנכיר בהסכמתו של נער כמקנה פטור מאחריות פלילית, אך כאשר מדובר בנערה ננקוט גישה פטרנליסטית ונאמר שאין להסכמתה משמעות?
מדוע גבר שיקיים יחסים עם נערה, הגם שהסכימה, ייחשב כאנס, בעוד האישה המבוגרת שתקיים יחסים עם נער צעיר לא תיחשב כמי שביצעה אונס? המיתוסים הניצבים מאחורי התפיסה שאישה לא יכולה לאנוס גבר נשענים על הנחה שגברים זמינים, כשירים ומעוניינים ביחסי מין באופן מתמיד, גם כשמדובר בנערים. מדובר בתמונת הראי של המיתוסים המשרטטים את דמות האישה הפאסיבית, שתפקידה על פי התפיסה המגולמת בנוסח עבירת האינוס הישראלית הוא "להסכים" או שלא "להסכים" להצעות הגבריות. המיתוסים משני הסוגים מנציחים את אי השוויון המגדרי.
הפרשה חשפה שורת עיוותים
תביעה מעט יצירתית יכולה לייחס לאישה המבוגרת המקיימת יחסים עם קטין מתחת לגיל 14 עבירה של מעשים מגונים שדינה שבע שנים - עונש נמוך בהרבה מזה הקבוע לגבר המקיים יחסי מין עם קטינה. האם הפגיעה באוטונומיה של הקטין פחותה? אופצייה נוספת לביצוע עבירת מין בגבר על ידי אישה - מעשה סדום - אינה ישימה לכל המצבים המיניים. האפליה בין גברים ונשים ויצירת סטנדרטים שונים ביחס ל"אינוס" ול"מעשה סדום" נעוצות בתפיסות פטריארכליות הרואות בחדירה, על גווניה השונים, את חזות הכול.
וריאציה נוספת של עבירת האינוס מתקיימת כאשר גבר מקיים יחסים עם אישה תוך ניצול מצב המונע ממנה לתת הסכמה חופשית או תוך ניצול היותה חולת נפש או לוקה בשכלה, שאינה מסוגלת להסכמה חופשית מטעם זה. כזכור, גיל האחריות הפלילית הינו 12, ולפיכך גם כאשר מדובר בנער המקיים יחסים עם אישה מבוגרת, והדבר נעשה תוך ניצול הליקוי הנפשי שלה, מדובר בעבירת אינוס שדינה 16 שנות מאסר. אם למבוגרת שקיימה יחסי מין עם שורה ארוכה של קטינים יש ליקוי נפשי, וכמובן שאיננו יודעים שהמצב כזה (כשירות לעמוד לדין אינה שוללת קיומו של ליקוי נפשי המאפשר ניצול מיני), הרי התמונה החוקית של המקרה משתנה מקצה אל קצה. אז מי אנס את מי במקרה משפטי כזה? המבוגרת או שמא הקטינים שניצלו את מצבה? הפרסומים על הפרשה מוסרים כי אותם צעירים מקריית גת שהוריהם נחרדו עת פשטה השמועה כי האישה נשאית HIV, השתמשו באותה אישה כחפץ, תוך ביטויים מבזים ומשפילים, צילום סרטונים והפצתם והפצת הפרטים לטובת הנערים הבאים בתור.
פרשה זו מכוונת את תשומת הלב לשורת עיוותים המדגישים את הצורך בניסוח מחודש של עבירות המין, באופן שיגן על קטינים ועל קטינות במידה שווה אך גם ייקח בחשבון כי לניצול לרעה של יחסי כוחות בלתי שוויוניים ישנם גוונים שונים, ויש יותר מדרך אחת להפוך לקורבן.
הכותבת היא מרצה בכירה בבית הספר למשפטים במרכז האקדמי כרמל
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד