פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מחכים לבקשת הסליחה של שולה זקן

      לאחר אישור הסדר הטיעון שנחתם עמה, פנתה מזכירתו של אולמרט למרק את מצפונה בקברי צדיקים. חשוב להזכיר ל"בוגדת" שיצאה בזול, שאת מחילתה היא צריכה לבקש ממי שסבל מהעוול

      לאחר שבית המשפט קיבל (בחמיצות ובחוסר חשק מופגן) את עסקת הטיעון עם שולה זקן, היא יישרה גו, היטיבה בגדיה ושערה, ונחפזה אל האתר היחיד שאליו יכולה "עבריינית משמעותית, מחוללת פשע, בוגדת" (כדברי השופט דוד רוזן) להיחפז: קברות צדיקים, כמובן. השופטים האמיתיים של ישראל המודרנית והחשוכה.

      ראינו אותה בערב שישי בערוץ 10 – אישה שעיקר כישוריה היו מתן שירותי עבריינות לבוס עבריין, ואשר בזכות הידע מופלג שצברה במדעי המלשיננו?ת והדוקטורט במירוק-בדיעבד שהוציאה מהאוניברסיטה לתחמנות ורמאות לאומית, ניצלה בעור שיניה ממאסר ממושך של "חמש שנים לפחות" (שוב, רוזן) - מתעטפת בשביס, עוטה אצטלה רחמנית על פניה, מסתובבת בין אבנים עתיקות, ממלמלת מילות תפילה, ועושה וואחד סיבוב ניצחון אצל השכנים, שבירכו אותה... במה בעצם? "את יוצאת לדרך נכונה", "השם יעזור לך", ו"השם יברך את האישה היקרה הזאת, שולמית".

      לכל הטורים של אבנר הופשטיין בוואלה! דעות

      בשיאה המקאברי של הכתבה אחד מעוברי האורח אפילו זעק: "אנחנו לא מכירים אותך - אבל אוהבים אותך". זה הזכיר לי איך מרלון ברנדו הכריז באוזני מריה שניידר, רגע לפני סצנות הסקס הסוערות ב"טנגו האחרון בפריז": "אני לא רוצה לדעת שום דבר עלייך! בלי שמות. אני לא רוצה לדעת שום דבר עלייך!". כי אם חלילה יידעו התושבים מה באמת עשתה שולה, יהיה הרבה יותר קשה למרוח את פשעיה בחמאה.

      כבר התרגלנו כל כך, שאנו מקבלים את הסיבוב המלכותי בקברי צדיקים כמובן מאליו, חלק מריטואל הכרחי: כל פושע מחפש את הבבא, או הרב, או את עצמות הקדוש התורן כדי למרק בעזרתם את דמותו בנוכחות מצלמות שמקרקרות סביבו ככלה ביום חגה. שולה אפילו ביקשה מהדולה, (כלומר, רבי שמעון בר-יוחאי), "להעניק לה את הכוח הדרוש", לקראת תהליך הלידה הכואב שבו תיברא מחדש דמותה בעיניי הציבור, זכה וטהורה כתינוק.

      משפט הולילנד - שלב ההכרעות: סיקור מיוחד

      אלא ששולה לא רק לקחה כסף מהזקן (דכנר) שפיטם אותה במתנות. היא מעלה באמון שלנו, ובגדה (כן, בגדה) בציבור שהעניק לבוס שלה כוח, ושילם עבורה את שכרה. לכן את הסליחה היא צריכה לבקש מאתנו, לא מהרבי. לגשת למצלמות ולהגיד: "חברים, אתם שם בבית שצופים ביום שישי בערוץ 10, אחרי המשחק היפה שבו צסק"א שוב אכלה אותה - אני יודעת שאתם במצב רוח טוב ועם באזז מהבירה, אז זאת ההזדמנות לרדת על ארבע ולומר: מחלו לי וסלחו לי על פשעים שפשעתי. אל תאהבו אותי, ואל תרפדו אותי במחמאות. פשוט תנו לי קצת כוח כדי לעשות תיקון עולם ולהפוך להיות אדם טוב יותר ביום מן הימים. כוח לרפא את לבי שהפך גס ממנעמים ושררה ואת ראשי שהפך סחרחר ממעשי שחיתות ורמיה עד שאיבד את היכולת להבדיל בין מותר לאסור".

      הנוצרים ידועים בנטייתם למרק חטאים בתא הווידויים אצל הכומר באמצעות הצטלבות ואמירת "הייל מארי" מגוחכת. גם פוליטיקאים אמריקניים שבגדו בעקרונות המוסר של ציבור המצביעים השמרני, נוהגים לאזכר את אלוהים כל העת ולהתעטף בדת בכדי לגונן על עצמם. אבל קשה למצוא, באירופה או באמריקה, מקבילה לבקשת הסליחה הישראלית הביזארית מקברים ומרבנים, שאמורים לכאורה להחליף את ציבור הבוחרים.

      גם הפוליטיקאי המאמין והחסוד ביותר באמריקה יתקשה לקבל רהביליטציה ציבורית באמצעות תפילות יום ראשון לבדן. נהפוך הוא: בין אם הוא שחקן הכדורסל קובי בראיינט המואשם (ומזוכה) באונס אך נאלץ להודות שבגד באשתו, הנשיא ביל קלינטון ששיקר בעניין מוניקה לוינסקי, או מושל ניו ג'רזי כריס כריסטי שלכאורה נחשד כי ניצל מעמדו כדי לנקום ביריב פוליטי על חשבון הציבור – ההתנצלות צריכה להתבצע בפומבי, מול מצלמות ובהרכנת ראש בפני ציבור הבוחרים והמממנים של המשרה הציבורית.

      אז כששולה זקן תסיים לרצות את עונשה המאוד-מופחת, ותבקש לנסות ולהשתקם, תזכירו לה שאולי רבי שמעון בר-יוחאי כבר סלח, אבל אנחנו עדיין מחכים.

      מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il

      המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד