פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הנכבה גם שלנו

      מייסד עמותת "זוכרות", שהשיקה את אפליקציה iNakba בערב יום העצמאות, משיב למאמר שתקף את היוזמה במאמר מוקדם. לדברי המייסד, לימוד הנכבה אינו קבלה של הנרטיב הפלסטיני

      מפתיע לראות כיצד מצליח ד"ר יחיאל שבי לראות באפליקציית iNakba שתשיק זוכרות בערב יום עצמאות "הוכחה לאי-קבלת ישראל במרחב". כמי שייסד את זוכרות לפני קרוב ל-13 ועוסק בנכבה מידי יום אני מרגיש יותר ויותר קרוב למקום הזה, למרחב שלו ולתרבותו ככל שהידע וההכרה שלי את הנכבה מעמיקים.

      טענותיו של שבי שהובאו באתר זה מדגימות את היחס של הציונות, וממילא של ישראל, למרחב בו מימשה את הפרויקט הקולוניאליסטי: אין למתנחלים היהודים כל עניין בהיסטוריה הממשית, הגיאוגרפיה, הזיכרון והשפה של הארץ הזו. ארץ ישראל היא מחוז חפץ מיתולוגי ותו לא. אין למתנחלים ולכובשי הארץ עניין של ממש לחיות בה. הם נותרים בה על תקן כובשים. כך מאז ראשית ההגירה הציונית שעוד טרם הקמת המדינה הביאה לעקירת 62 ישובים ערביים, עבור בנכבה עת הרסה ישראל 678 ישובים פלסטיניים וכלה בהשלמת הכיבוש ב-1967 ועד היום.

      ביום העצמאות: מאות ב"תהלוכת השיבה" הפלסטינית בגליל

      חשיפה לנכבה, כפי שמאפשרת iNakba, מקרבת את כל מי שחי בארץ להיסטוריה ולגיאוגרפיה הממשיים שלה. ואלו שייכות גם לישראלים היהודים בארץ, הן לא רק ביטוי ל"שאיפות הפלסטיניות" כפי ששבי מציין. למעשה, המשך ההבניה של הנכבה כעניין פלסטיני בלבד (תדיר משתמשים בביטוי "נרטיב פלסטיני") נועד לתחזק ולהעמיק את ההפרדה שיצרה הציונות מתחילת ההגירה שלה לארץ בין יהודים לערבים בה.

      למדנו בזוכרות מפליטים פלסטינים מבוגרים את ההבחנה המרתקת שצריכה להילמד בכל בי"ס בישראל בין מה שהם הכירו כבר אז, טרם 1948, כ"יהודים פלסטינים" לבין "יהודים ציונים". הראשונים חיו כמיעוט בין הערבים בצפת, טבריה, ירושלים, חיפא ועוד. הם דיברו את שפת הארץ והיו חלק אינטגראלי ממנה.

      היו גם יהודים אחרים

      המהגרים הציונים לעומתם הבדילו את עצמם מההתחלה מתושבי הארץ הערביים. עצוב לדעת כי עיקר העניין של הציונים בתושבי הארץ היה למטרות צבאיות. השפה הערבית נלמדה (ונלמדת עד היום) למטרות מודיעין והעניין של שירות הידיעות של ההגנה בישובים הערביים היה כדי להקים את תיקי הכפרים שישמשו להתקפות עליהם בבוא היום. לא הגיע הזמן ללימוד אחר לגמרי של היהודים על הארץ בה הם חיים? דרוש לנו לימוד שיעשה כבוד לתרבותה וגם שיכיר בעוול הנורא שגרמה הציונות לפלסטינים. זה לא ירחיק אותנו מהמרחב, להיפך, זה יאפשר את התקבלותנו בו.

      גם המפה בערבית שנבחרה למאמר של שבי מבטאת את הרצון ליצור את ההפרדה בין היהודים לערבים בארץ. מפת הנכבה שהפיקה זוכרות לפני שנה היא בעברית וכוללת את כל הישובים שנהרסו בארץ מתחילת הציונות ועד למלחמה ב-1967. וכן (בנוסף לאלה שהוזכרו לעיל), כלולים בה גם 22 ישובים יהודיים שנחרבו ב-1948, כולם ע"י יחידות צבאיות של מדינות ערב. אף לא אחד מהם ע"י פלסטינים תושבי הארץ. מפה זו היא כלי חשוב נוסף לקשר בין היהודים החיים בארץ לבין המרחב שלהם, הממשי, לא המיתולוגי.

      נכון עושה שבי כשהוא מקשר בין היישובים הפלסטיניים ההרוסים לבין זכות השיבה של הפליטים הפלסטיניים וצאצאיהם. הוא משווה לסכסוכים אחרים בעולם שבהם לא התקבלה זכות השיבה של הפליטים אבל מתעלם מיוגוסלביה לשעבר, רואנדה, דרא"פ ועוד שבהן התקבלה זכות השיבה בהסכמי השלום ואף מומשה בפועל במידת האפשר. כך גם אצלנו צריך לקרות ורצוי שבהקדם. זכות השיבה של הפליטים הפלסטינים תוכר ושיבה בפועל תתרחש תוך התחשבות במציאות שהשתנתה בארץ מאז 1948.

      אשמח לסיים טקסט זה באותם מילים בהם סיים שבי את מאמרו: iNakba מאפשרת לדעת את הארץ ולראות כיצד ניתן לממש את זכות השיבה אליה לא רק כפנטזמה סלולרית אלא כחיזיון ממשי

      הכותב הוא מייסד עמותת "זוכרות"

      מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il

      המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד