מה מגלה אפליקציית הנכבה?

בעוד הפתח והחמאס משלימים ביניהם, וישראל עסוקה בוויכוחים פנימיים, על כן או לא - נסיגה לקו הירוק, הכרה בה כמדינה יהודית וכו', מסתבר כי הסוגיה החשובה היא האם הפלסטינים, באשר הם – חמאס, פתח, אזרחי ישראל וירדן, או תושבי לבנון וסוריה, משלימים עם עצם קיומנו באזור.

מסתבר כי השאיפות הפלסטיניות אינן עוצרות בקו הירוק, אלא, מתמקדות דווקא בטשטוש הקווים והגבולות, ובשאיפה להשגת זכויות פלסטיניות יישוביות ולאומיות בכל מרחבי ארץ ישראל – פלסטין.

בימים אלה ממש, מקדמים ארגונים משותפים ליהודים וערבים, שורה של צעדים שמטרתם, שיבה עתידית של ערבים ליישובים יהודיים בתוככי הקו הירוק, באמצעות הכשרת הלבבות בעניין.

ב-5 במאי, יום העצמאות בישראל, תשיק קבוצה הנקראת "זוכרות", ארגון נשים המשותף לנשים יהודיות וערביות, אפליקציה בשם iNakba. מדובר באפליקציה סלולרית בשלוש שפות: ערבית, עברית ואנגלית, המבוססת על Google Maps ומאפשרת לאתר יישובים שהיו מיושבים בערבים טרם מלחמת העצמאות, ולקבל עליהם פרטים מלאים. באפליקציה ישנן מפות מפורטות הכוללות נקודות ציון של כל היישובים הערביים "שנהרסו והוחרבו לחלוטין", אך גם הכוונה למקומות ש"נהרסו חלקית", או כאלה שיושבו ביהודים, ושמותיהם השתנו/ הוחלפו.

כך למשל, קריית שמונה תיקרא במפה "חאלסה", רעננה – "ח'רבצ עאזון", ו"צרפנד אל חארב", ואשקלון – "מג'דל". כל מבנה ערבי, כל מסגד נטוש, באר מים ובית בד, מסומנים, כשלצדם, תמונות וקטעי וידאו. לא בכדי מושקת האפליקציה "נכבה", דווקא ביום העצמאות.

הציבור הישראלי מכיר בעיקר את דרישתם של הפליטים הערביים לשוב למולדתם פלסטין – "זכות השיבה". אולם, למעשה, כרבע מהערבים-הישראלים, כ-350 אלף, מגדירים עצמם כפליטים או עקורים ודורשים לשוב ליישובים שחלקם מיושבים ביהודים.

בניגוד לסכסוכים אתניים אחרים, שנסתיימו בעקירת אוכלוסין, כגון הסכסוך ההינדו-מוסלמי בהודו, ונטישה של תושבים גרמנים את רוסיה, פולין וצ'כיה, נדמה כי סוגיית הפליטים הפלסטינים הנה נצחית. הפלסטינים מנחילים הלאה את מעמד "הפליטות" גם לדורות הבאים, ולמעשה, אינם מאפשרים הגעה לסופיות הסכסוך.

בשיחות עם בני הדור השלישי לפליטים, ואף בשיחות עם עקורים המתגוררים ביישוב אחר בתוככי ישראל, אתה מוצא געגועים לבית, לחלקת האדמה, לקברי האבות ולבתי-התפילה של אבותיהם, והתכחשות ליישובם הנוכחי, גם אם עברו מאז 66 שנים.

למאבק הגורמים הללו, ובעיקר אלה הקוראים ליישובם מחדש של עקורים ערבים בישראל, יש סיכוי להצליח, משום שהם מדגישים שבפתרון בעייתם לא ישתנה המאזן הדמוגרפי בישראל, שכן לא מדובר בהכנסת תושבים ערבים נוספים לשטח המדינה. לדבריהם, השיבה ליישובים הנטושים תפתור את בעיית הצפיפות בכפרים ותשיב קרקעות ונכסים לבעליהם. מדרישה זו עולה כי העובדות שקבע הממסד הישראלי בשטח, לא חיזקו את הלגיטימיות של ההתיישבות הציונית ושל זכות היהודים למולדת, בקרב הערבים.

בעיני העקור הערבי, הנוכחות הישראלית ביישובים הנטושים, במצפים ובערים שבמרחבי ההתיישבות הערביים הנה פולשנית, וכמוה כפעולת כיבוש. באופן דומה, יום העצמאות הוא היום השחור בשנה מבחינתם.

בעוד שישראל מסכימה למתווה של שתי מדינות לשני עמים כפתרון לסכסוך – ישראל כמדינה יהודית ושטחי הגדה ועזה כמדינה ערבית, הפלסטינים טוענים כי הם, ורק הם, יכולים להגדיר עצמם כ"ילידי הארץ", וכל השאר - פולשים.

מסתבר אם כן, כי ויתור על השטחים הכבושים אינו סוף פסוק. על הפרק עומדים שינוי זהותם היהודית של הגליל, הנגב המערבי וערים כגון אשקלון, וטבריה, כיוון ש"אל-ג'ליל מת'ל אל-ח'ליל" - הגליל כמוהו כחברון.

בכל שנה, ביום הנכבה, מבקרים עשרות אלפי ערבים ישראלים בחורבות הכפרים, אך גם בשכונות תל אביביות כגון רמת אביב ותל כביר, שונים ודורשים לשוב הביתה. כדי לסכל דרישה זו, על ישראל לגבות תג מחיר עבור השלום עמה. על מדינות ערב, הפלסטינים וערביי ישראל להכיר בכך שגם ליהודים יש זכויות "מולדות" בפלסטין/ ארץ ישראל .

ישראל צריכה להוביל מהלך הסברתי שעיקרו השוואת מעמדם של הפליטים הפלסטינים עם שאר הפליטים האחרים בעולם – קרי, להגביל את מספר האנשים המוכרים כפליטים, ולעצור את "הורשת" המעמד, שנושא בצדו גם הנאות חומריות, ותמיכה כספית מצד מוסדות האו"ם ומדינות אירופאיות.

כשם שהפליטים היהודים יושבו בישראל, וגיבשו זהות ישראלית לצד אחיהם היהודים, כך, יכולים הפליטים להתיישב במדינות ערב, לצד אחיהם הערבים. שאם לא כן, לא ירחק היום, ותביעות להשבת רכוש, ומראות של שיבה "הביתה", יהפכו לחיזיון ממשי.

הכותב הוא מומחה לנושא הסכסוך הישראלי -ערבי

מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il

המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד