בתו של הרב יוסף תדליק משואה: "חיבור בין אוכלוסיות"

ביום חמישי האחרון התייצבה עדינה בר שלום, בתו הבכורה של הרב עובדיה יוסף ומייסדת המכללה החרדית, לחזרה הגנרלית של טקס הדלקת המשואות שייערך הערב (שני) בהר הרצל בירושלים. כשציינה שהדלקת המשואה היא לכבודו של אביה, "רבי ומורי, מרן הרב עובדיה יוסף זכר צדיק לברכה, שהלך לעולמו השנה ולאור מורשתו אני ממשיכה ביתר שאת וביתר עוז", קולה נשנק ופניה התמלאו דמעות.

בר שלום תזכה לכבוד כפול שמעטים מאזרחי ישראל זוכים לו: הערב תדליק את המשואה, ומחר תקבל את פרס ישראל על מפעל חייה – המכללה החרדית. איך הוא היה מגיב אם הוא היה יודע שתדליקי את המשואה בערב יום העצמאות ה-66 של מדינת ישראל, אני שואל. "הוא היה מגחך", היא עונה, "הדלקת המשואה זה עניין רגשי שפונה לשכל ולעשייה ונועד לחבר בין אוכלוסיות שונות. כתלמיד חכם, הוא לא היה רואה בכך עניין משמעותי, אך הוא לא היה שולל".

עוד בוואלה! חדשות:
נתניהו לנפגע טרור שהתפרץ: "לעתים צריך לקבל החלטות קשות"
40 שנה לאסון מעלות: "המחבלים עמדו וקצרו את הילדים"
האל"מ הדרוזי שפרץ דרך: "אגדה בחייו ובמותו"

ועדיין, האירוע המרכזי בחייה השנה הוא ללא ספק מותו של אביה. "זה שבר ואובדן גדול", היא אומרת בדמעות, "משהו נורא ואיום שאני מתקשה לצאת ממנו. זו יתמות שעמה אנחנו חווים ריקנות גדולה. אנשים מנסים להרגיע אותי ואומרים שאין אדם שחי לעולמים, אבל אבא היה מלא בחיות עד הרגע האחרון. גם כשסבל בתקופה האחרונה מכאבים הוא צעק מתוך חיות. הציבור החרדי הפסיד מרן והציבור החילוני הפסיד מנהיג שידע לגשר על פערים ולפסוק הלכה שאפשר לחיות איתה".

גם כשהיא משחזרת את הרגע שבו קיבלה את הבשורה על זכייתה בפרס ישראל מפיו של שר החינוך, שי פירון, היא נזכרה באביה. "כל כך התרגשתי עד שלא יכולתי להמשיך בנהיגה, וחשבתי מיד על כך שאם אבא היה זוכה לראות אותי כה שמחה, הוא היה רוקד ושמח אתי יחד ואולי אפילו מגיע לטקס קבלת הפרס".

בר שלום, בת 69, נולדה בישראל, אבל חיה בקהיר מגיל שלוש עד שש, בעת שאביה כיהן שם כסגן נשיא הקהילה היהודית במצרים. היא נשואה לרב עזרא בר שלום. בשנת 2000 הקימה את המכללה החרדית בירושלים, ששמה לה למטרה להנחיל השכלה לנשים חרדיות כדי שישתלבו בשוק העבודה. המכללה הפכה למפעל חייה וזכתה בפרסים רבים. נוסף על פעילותה במכללה, בר שלום חברה בדירקטוריונים שונים וגם בוועד המנהל של אוניברסיטת בר אילן. היא מחזיקה בעמדות מדיניות וחברתיות שמאליות ובעבר התבטאה בעד הקמת מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים.

הדרך שלטענתה צריכה להיות זו שתוביל לבסוף להשגת הסכם שלום עם הפלסטינים היא בראש ובראשונה חינוך. "לחנך איך לכבד את הגויים, לא להתגרות בהם, ולמצוא את הדרך כציבור להגיע להסדר", היא מסבירה. "כמו שחשוב לנו השלום בין החרדים לבין החילונים, כך גם חשוב לנו שלום עם האויבים שלנו".

בר שלום משקיעה מאמצים רבים בניסיון לסייע לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני. היא ביקרה כבר פעמיים בלשכתו של יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן. "הוא אמר דבר אחד נכון: 'אני שומר על הפלסטינים ומונע מהם לעשות פיגועים'. ובאמת צריך לומר כי השנים שבהן הוא מנהל את הרשות היו שנים של שקט", היא אומרת. לדבריה, כמו בכל משא ומתן, גם בזה הנוכחי "יש עליות ומורדות", אך לטענתה הייתה זו טעות לקבוע מסגרת זמן של תשעה חודשים – אותה מסגרת שנגמרה ב-29 באפריל. "זה זמן קצר מדי", היא טוענת. אביה לא אהב את הפגישה האחרונה שלה עם אבו מאזן. לדבריה, "בשנות השבעים הוא האמין בשלום יותר ממה שהאמין בסוף חייו. בשנים האחרונות הוא היה מאוד פסימי מפני שהימין בישראל התחזק ובמקביל גם חמאס התחזק".

על שולחן העבודה שלה במשרדי המכללה בירושלים מופיעה תמונה אחת ויחידה: של אביה יחד עם הרב הראשי לשעבר שלמה עמאר, שנמצא בסכסוך עם מקורביו של הרב. "הם היו אז חברים גדולים", היא מספרת, "כואב לי מאוד מהפילוג הזה והייתי רוצה מאוד שנחיה כולם יחד, באחווה ובשלום. אני מחכה שיירגעו הרוחות כדי לנסות לפייס בין הצדדים".

בימים האחרונים התריעה בר שלום כי אם ימשיכו להצר את צעדי המכללה החרדית, ימצאו אותה בכנסת. היא עוד לא חושבת על כך באופן מעשי, אך כבר יודעת שאין מפלגה קיימת שהיא מתאימה אליה. חברי הכנסת של ש"ס שעזרו לה עד כה להיחלץ מבעיות שונות שהיא מתמודדת איתן כיום – בעידודו של אביה – מתעלמים ממנה. "אם כדי להמשיך במפעל שהקמתי, אצטרך ללכת לכנסת, אני אלך", היא אומרת.

בשנתיים האחרונות ספג המוסד החינוכי של בר שלום ירידה חדה של כמעט 400 חרדים וחרדיות במספר הנרשמים. "זו הייתה קריעה בלב עבורי", היא מודה. "איך אני יכולה להגיד לבחורה חרדית ללכת לעשות תואר שני באוניברסיטה אחרי שהיא למדה אצלי ארבע שנים, ולחילופין – איני יכולה למנוע ממנה את זה". בר שלום גם מפנה בנושא הזה אצבע מאשימה למועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) ולוועדה לתכנון ולתקצוב (ות"ת). לטענתה, "הקימו את המכללה מתוך רצון אמיתי להשתלב באקדמיה. חלק מהם חושבים שעבור אדם חרדי ללמוד באוניברסיטה העברית או בבר אילן זה כבוד גדול. החרדי עדיין לא חושב כך".

ואם כבר מדברים על נושאים שקשורים בהשתלבות החרדים ב"מיינסטרים" הישראלי, יש שני נושאים שקשה שלא להזכיר אותם בריאיון עם בר שלום. מקומן של נשים חרדיות בפוליטיקה וגיוס בחורי ישיבות לצה"ל. בבחירות האחרונות לרשויות המקומיות, הגיעה אל בר שלום קבוצת נשים חרדית מאלעד שביקשה את תמיכתה להתמודדות למועצת העיר. "האישה החרדית יכולה לתרום הרבה יותר מגבר חרדי בפוליטיקה, בגלל הלימוד, השפה העדינה ודברים נוספים", היא אומרת. "העדינות, למשל, היא מצרך מאד מבוקש בעולם המאוד תוקפני שאנו חיים בו".

יחד עם זאת, העובדה כי במפלגות החרדיות אין ייצוג נשי, אינה מטרידה את מנוחתה, "הרבנים הם אלו שמכוונים את המפלגות הללו. אני לא רואה רבנים יושבים סביב שולחן עם נשים ומקיימים דיונים בשאלות גורליות".

את ממליצה לחרדים להתגייס לצבא, אני שואל. "סיפור הגיוס היה שנים רבות כעננה שחורה על הציבור החרדי", היא פותחת את תשובתה, וממשיכה: "מי שלא לומר תורה חייב ללכת לצבא. בחור שקיבל פטור על סמך 'תורתו אומנותו' ואינו לא לומד תורה וגם אינו מתגייס לצבא – פוגע בכולנו. גם בחרדים וגם בחילונים".