חמאס מהמר על כל הקופה - ישראל עלולה להפסיד

(נתניהו על הפיוס עם חמאס: אבו מאזן כרת ברית עם מכחישי שואה)

דובר תנועת חמאס, סאמי אבו זוהרי, אמר אתמול (ראשון) כי ממשלתו של איסמאעיל הנייה מוכנה לעזוב את השלטון בעזה ברגע שתורכב הממשלה הפלסטינית החדשה. לא מעט פלסטינים וישראלים התייחסו להצהרה הזו בפקפוק, בעיקר לנוכח גורלם של הסכמי הפיוס הקודמים. גם אז אמר חמאס דברים דומים, ובסופו של דבר התקשה לעזוב את משרדי הממשלה. אולם ייתכן שהפעם, לאחר שמונה שנים בשלטון, הנייה וחמאס מוכנים לוותר על מנעמי הממשלה לטובת האחדות הפלסטינית בטווח הזמן המידי, ולטובת השלטון בגדה המערבית ובעזה גם יחד בעתיד הרחוק יותר.

בימים האחרונים הלכו והתבהרו מניעיו של חמאס למה שמצטייר ככניעה לדרישות של פתח במהלך המגעים לפיוס. מבחינת ישראל, המניעים הללו מדאיגים אולי עוד יותר מהפיוס עצמו. זהו אינו תמרון פוליטי או צעד טקטי של הארגון. זהו מהלך אסטרטגי מחוכם הכולל בתוכו הימור לא קטן, מתוך הבנה של המציאות האזורית החדשה. במילים כאלה או אחרות, משמעות ההימור היא שחמאס כיום אינו יכול להמשיך לשלוט לבדו ברצועה, ולכן עדיף לו לוותר על ישיבה נוחה בממשלה ולו באופן זמני, במטרה לרכוש אהדה בקרב דעת הקהל הפלסטינית, ובסופו של דבר – לזכות בבחירות לפרלמנט, ואולי גם לנשיאות.

לא מעט אישים בחמאס התנגדו למהלך בשבועות האחרונים, אך המציאות הקשה שנוצרה בעזה, בייחוד מול מצרים, עוררה חששות כבדים כי אם לא יוותרו מרצון כעת, הם עלולים לקרוס כלכלית או להיות מסולקים על ידי הציבור בעזה. עורק ההכנסה המרכזי של הארגון ברצועה – המנהרות – חסום כבר כמעט שנה. ממשלתו של הנייה מתקשה בכל חודש מחדש לשלם את משכורותיהם של 40 אלף פקידיה, מלבד אלפי הפעילים של הזרוע הצבאית עז א-דין אל-קסאם, שמקבלים משכורות שלא מתקציב הממשלה.

עוד על הפיוס הפלסטיני:
קתרין אשטון: הממשלה הפלסטינית חייבת להכיר בישראל
דיווח: חמאס לא פוסל אפשרות להכיר במדינת ישראל
קרי הבהיר: "לא מאבדים את התקווה לשלום"

בשטח, חמאס מוצא עצמו מסובך מול ישראל במציאות ביטחונית קשה לפעולה: מצד אחד, הוא אינו מעוניין בהסלמה מולה, אך שלל ארגונים עזתיים דווקא כן. כך נאלצים אנשיו לפעול כסוג של מג"ב, עם מאות שוטרים שתפקידם למנוע ירי רקטות לעבר ישראל. מצד שני, בכל פעם שמתחדש הירי, כוחות הביטחון הישראליים תוקפים מטרות של חמאס ברצועה. תדמיתו של חמאס כארגון "התנגדות" הלכה ונשחקה בשנים האחרונות, בעוד הג'יהאד האיסלאמי והארגונים הסלפיים הלכו וצברו מעמד ופופולריות על חשבונו.

במידה רבה, חמאס החליט, כך נראה, לאמץ את המודל של תוניסיה והמפלגה-האחות שם – א-נהדה. המפלגה התוניסאית ניצחה בבחירות שנערכו לאחר "מהפכת היסמין", אולם התקשתה להתמודד עם שלל האתגרים שעמדו לפתחה ועם המחאה הציבורית שהתפשטה עם הזמן. לבסוף הסכימה א-נהדה להקמת ממשלה עצמאית בראשותו של טכנוקרט עצמאי, עד לבחירות חדשות. מנהיגה של א-נהדה, ראשד א-רנושי, הסביר כי לעתים גם מפלגת רוב צריכה לוותר על השלטון לטובת הדמוקרטיה וטובת הכלל.

ההימור מבחינת חמאס איננו פשוט. נכון, הציבור הפלסטיני יחבק ויאהב את עצם הסכמת הארגון לוותר על השלטון, אם כי איש לא יכול להבטיח לחמאס כי ינצח בבחירות הבאות. ובכלל – ההישארות בממשלה בעזה לא נראתה מפתה הרבה יותר. הארגון הלך ואיבד תמיכה בעזה בכל יום שחלף, ולא מעט פרשנים מהמרים כי אם היו נערכות היום בחירות, חמאס היה מפסיד דווקא ברצועת עזה. הארגון מקווה כי עד לקיומן של בחירות, בעוד קצת יותר משישה חודשים, יצליח לשקם את תדמיתו ולהוציא את המוני תומכיו. וגם אם הבחירות לא ייצאו לפועל לבסוף, הציבור ייווכח לדעת מי באמת רצה באחדות, ומי סיכל אותה.

בינתיים, חמאס יצפה מהצד בקשיים העצומים שאבו מאזן יתמודד עמם כראש הממשלה החדש. הוא יידרש לשלם מדי חודש את משכורותיהם של עשרות אלפי הפקידים של חמאס, וזאת מלבד 160 אלף פקידי הרשות – משימה שגם כך הפכה לבלתי אפשרית כמעט בהתחשב בקופת הרשות המידלדלת עוד יותר לנוכח הסנקציות הכלכליות שישראל מתכננת להשית על הרשות. ואם המשכורת לא תיכנס בזמן, חמאס יסביר כי את התלונות יש להפנות לאבו מאזן, לא אליו.

ומה באשר לזרוע הצבאית? האם היא תחדל לפעול בתקופה זו? כלל וכלל לא. להיפך – ללא אילוצי הישיבה בממשלה, עז א-דין אל-קסאם ירגיש חופשי יותר לפעול במרחב, אם נגד ישראל ואם נגד ארגונים אחרים. ושוב, אם לישראל או לכל גורם אחר תהיה בעיה עם זה, הוא יוזמן להפנות את התלונות לראש הממשלה החדש, אבו מאזן.