דוד וגנר בן ה-89 חי בגפו בדירה ברמת גן - דירה מוזנחת שזקוקה לשיפוץ רב. אך לדבריו, ההתמודדות עם הבדידות קשה הרבה יותר. ביתו של וגנר, שחווה את זוועות השואה ברומניה בתור נער בן 16, שופץ על ידי מתנדבי החברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה בשיתוף הקרן לרווחת ניצולי השואה, שמובילות פרויקט נרחב לשיפוץ בתים של ניצולים.
יום הזיכרון לשואה ולגבורה:
אחרי 70 שנה: זיהתה את עצמה ואת משפחתה בתצלום מאושוויץ
ערב יום השואה 2014: "המצעד למען החיים"
צפו בפרויקט מיוחד: ניצולי שואה מספרים
לדבריו, דווקא החום, האהבה ותשומת הלב שהעניקו לו הפועלים שליוו אותו החל מהיום הראשון של השיפוץ, חשובים לו יותר מאשר השיפוץ עצמו. "מה שעשיתם פה עכשיו ותשומת הלב שלכם, שווים יותר מכסף בשבילי", הוא אומר להם. "זה ששיפצו לי את הדירה שווה בשבילי הרבה, אבל גם נתתם לי חום, שנותן הרבה מאוד, יותר מכסף ומכל דבר אחר".
וגנר אומר כי הוא כבר לא מפחד מדבר, גם לא מהמוות. זוועות השואה שפקדו אותו ברומניה כבר בגיל 16 לימדו אותו להסתכל למוות בעיניים ולנצח אותו, היום הוא יכול להתמודד עם כל דבר, ללא פחד. "ברומניה קרה דבר נורא, יותר גרוע מהמעשים של היטלר בגרמניה. לקחו אנשים לבית המטבחיים, שחטו אותם כמו בהמות, חתכו את הגופות, תלו אותם וכתבו על זה 'כשר'", הוא נזכר בעצב.
כך מתחיל וגנר את סיפור חייו עד היום. "בלילה המולדובים שדדו ורצחו אותנו, היו צרחות של ילדים. בבוקר קמנו והקירות היו מלאים בכתובות 'כאן נרצחו היהודים - אל תשכחו'". וגנר משתוקק לספר את סיפורו כמו יתר ניצולי השואה המרגישים היום ביטחון רב יותר לחשוף את סיפוריהם לאחר שנדחו על ידי היישוב היהודי עם עלייתם לארץ.
200 אלף ניצולי שואה נותרו כיום בחיים. נדמה כי בשנים האחרונות הם נשכחו ונותרו לבד, בבתיהם שהוזנחו לאורך השנים. במקום שבו כשלה המדינה בקבלת אחריות על ניצולי השואה, נכנסות העמותות. "הבית עוד לא גמור, כשתראי את הסלון ואת חדר השינה גמורים את תהיי מופתעת. מה שעושים לי עכשיו זה בית חדש", אומר דוד בהתרגשות.
חוסר תשומת הלב לניצולי שואה אינו דבר חדש. רבים מהם חשים כי הם הוזנחו על ידי רשויות המדינה, נפלו בין כסאות הביורוקרטיה והסחבת המשרדית. חוסר תשומת הלב וההנחיה באשר לזכויותיהם הוא רק חלק קטן מהבעיות עמן מתמודדים ניצולי השואה. "68 שנים אני חי בארץ ועד עכשיו לא ידעתי מה הן הזכויות שלי. רק לפני שנה גיליתי כי מגיעה לי השלמת הכנסה. הרבה דברים שהגיעו לי לא קיבלתי (...) הגיע הזמן שהמדינה תתייחס אלינו. בנו את המדינה על הגב שלנו. כמה ניצולי שואה נשארו עוד?", הוא זועם. "אני מאחל לניצולי שואה אחרים שיזכו לדברים כאלה, שיהיה להם טוב, שלאף ניצול שואה לא יחסר כלום. מגיע להם ממה שעוד נשאר להם לחיות. אף אחד לא נותן מכיסו".
(עדכון ראשון: 19:20)