בחודש שעבר, רגע לפני שחתם על סיפוח הרפובליקה של חצי האי קרים לפדרציה הרוסית, נשא נשיא רוסיה ולדימיר פוטין נאום ארוך ומפורט בפני הפרלמנט. בנאומו, הציג פוטין את הקשר ההיסטורי בין רוסיה לקרים ואת הכשל ההיסטורי שגרם, לדידו, לפרידה מחצי האי הפסטורלי שלחופי הים השחור. "בכל הנוגע לקרים", הצהיר לקראת סוף דבריו, "הרי שהוא היה ותמיד יישאר רוסי ואוקראיני וטטרי. אני חוזר: הוא תמיד יהיה, כפי שהיה מאות בשנים, בית-מולדת לנציגי כל העמים שחיים בו. אבל הוא לעולם לא יהיה בנדרובי!". צירי הפרלמנט, שכבר בתחילת הנאום נעמדו על רגליהם, נכונים למחוא כפיים במרץ בסוף כל משפט מחץ, פרצו בתשואות רועמת במיוחד שנמשכו שניות ארוכות.
בהביעו את החשש שקרים ייהפך "בנדרובי", שב והפנה פוטין את הזרקור לדמות שזכרה רודף את קו התפר בין רוסיה לאוקראינה זה עשורים - ובאחרונה ביתר שאת. מאז נפילת השלטון הקודם בקייב שהיה קשור בטבורו לאימא רוסיה, שמו של סטפ?ן בנדרה נישא בפי כל, משמש לצורכי התעמולה של שני הצדדים.
עוד בוואלה! חדשות:
"היא הצילה אותנו": הנוצריה מביירות שצמה בפסח
פסח על מדים: כיצד יחגגו חיילי צה"ל את ליל הסדר?
מי זורק לפח 1.25 מיליון דולר?
מחד, סמל המאבק הלאומי האוקראיני, שדיוקנו התנוסס על כרזות בכיכר מיידאן. מנגד, אביהם הרוחני של הלאומנים הקיצונים, שלפי גרסת הקרמלין נטלו את השלטון בכוח וכעת הם מתכוונים למרר את חייהם של בני המיעוטים האתניים, הרוסים והיהודים. וכדי לבסס את הקייס נגד מפלגות הימין הקיצוני באוקראינה של היום "פראוויי סקטור" ("האגף הימני") ו"סבובודה" ("חירות") שנציגיה אף זכו לתפקידים בממשלה החדשה הקרמלין לא מתכוון לוותר במלחמה על "האמת ההיסטורית".
עשרת הדברות
זה 55 שנה שסטפן בנדרה אינו בין החיים. הוא הורעל, כמובן, בציאניד, בידי איש קג"ב, כך לפחות קבעו בתי משפט בגרמניה, שבה בילה את אחרית חייו. בברית המועצות, מאז המערכת נגד גרמניה במלחמת העולם השנייה שכונתה "מלחמת המולדת הגדולה", היו בנדרה וה"בנדרובצי" שפעלו בהשראתו, שם נרדף למשתפי פעולה עם הנאצים; כנופיות של פשיסטים חמושים שעשו פשעים נגד האנושות. באוקראינה, לעומת זאת, מאז נפילת הגוש הסובייטי, ביקשו רבים לנקות את שמו ואת שמם של הארגונים שעמדו בזיקה אליו; להראות שלא היה שיתוף פעולה מרצון אלא לכל היותר ניסיון שלא עלה יפה מצד המורדים הלאומנים לנצל את הכיבוש הנאצי לשם כינון מדינה עצמאית. ב-2010 בנדרה אף הוכרז גיבור לאומי בידי הנשיא דאז, ויקטור יושצ'נקו, הכרזה שעוררה סערה בינלאומית ובוטלה בתוך זמן קצר.
כיאה לסמל, סטפן נולד ב-1 בינואר 1909. בעת שהיה תלמיד הוא נהפך פעיל בארגוני נוער וספורט, ארגונים שהיו מזוהים עם המחתרת האוקראינית במזרח פולין. גם כסטודנט הוא המשיך בפעילות פוליטית במסגרת איגוד הנוער הלאומני האוקראיני, שמסמך היסוד שלו - "עשרת הדברות" - ציווה: "תפעל להשגת המדינה האוקראינית ותמות בקרב עליה"; "תנקום את מותם של האבירים הגדולים"; "לא תדבר על זה עם מי שרק אפשר אלא רק עם מי שצריך"; וגם "תשאף להגדיל את כוחה, עושרה וגודלה של המדינה האוקראינית, אפילו במחיר שעבודם של זרים". במשך השנים רוכך הנוסח והאמירה הקסנופובית הושמטה.
בשנות ה-30 בנדרה כבר נמנה עם הנהגת התנועה הלאומנית המאוחדת של אוקראינה ויזם פעולות טרור נגד הפקידות הפולנית, ובהן התנקשות בשר הפנים של פולין, שבגינה נידון למוות יחד עם עמיתיו להנהגה. הפולנים, שחששו ליצור במו ידיהם קדושים מעונים, המירו את עונשם במאסר. בנדרה נותר אסור עד הפלישה הגרמנית לפולין ב-39', אז שוחרר או ברח, ולאחר מכן החל להוביל את הזרוע הצעירה, הקיצונית והמיליטנטית של התנועה הלאומנית, ששאבה השראה מהמשטרים הפשיסטיים באירופה.
הכרזת העצמאות
בנדרה ושותפיו ביקשו לשתף פעולה עם הכובש הנאצי בשטחי ברית המועצות אך אופיו ומטרותיו של שיתוף הפעולה הזה נתונים במחלוקת עד היום. הם אכן הקימו שתי יחידות צבאיות והקדימו את כניסת הצבא הנאצי ללביב בהכרזה על מדינה עצמאית, ב-30 ביוני 1941. הדעות חלוקות אם הלאומנים היו נלהבים להשתלב בסדר החדש של היטלר באירופה או שביקשו לנצל את הפלישה כדי להשתחרר מעול השלטון הסובייטי ולזכות בעצמאות מוחלטת. מכל מקום, בתוך ימים בנדרה נעצר ונשלח למחנה ריכוז. הוא שוחרר לבסוף והמשיך לפעול בחסות גרמנית, אך את השנים הבאות במלחמה הנתונות לוויכוח סוער לא פחות הוא העביר מחוץ לאוקראינה, ותפקידו באירועים ההיסטוריים נחשב בעיקר סמלי.
אנשי "צבא ההתקוממות האוקראיני", שהוקם בסוף 1942 בידי הפלג הקיצוני של בנדרה, הם הנאשמים המרכזיים בשיתוף פעולה עם הנאצים: מיוחסים להם טיהורים אתניים מעשי טבח בפולנים ואולי אף ביהודים. בתחילת החודש פרסם משרד הביטחון ברוסיה אגד מסמכים מסווגים מימי מלחמת העולם השנייה - תכתובות שנועדו לשמש עדות היסטורית למעשי צבא ההתקוממות האוקראיני בימי הכיבוש הנאצי.
על פי אחד המסמכים הפנימיים, מידע שהגיע לנקוו"ד (גלגול מוקדם של הקג"ב) בשלהי 1941 הצביע על כך הגרמנים פעלו באופן ישיר להקמת "צבא אוקראיני" בשטחים שכבשו מידי ברית המועצות: "בהוראת השלטונות הגרמניים, גדודי הענישה נלחמים בפרטיזנים ומחסלים אנשים שאינם רצויים לגרמנים... הם חמושים ברובים רוסיים, לבושים במעילים של הצבא האדום ללא דרגות, ועונדים על השרוול הימיני משולש בצבעי צהוב-תכלת". תכתובות אחרות מדווחות על מעשי הרג: "ב-15 באפריל 44', בכפר ווליצה, הבנדרובצי תלו חמש משפחות"; "בכפר נוביני תלו והרגו ביריות 16 בני אדם"; "ירו ב-87 בני אדם, פעילים סובייטים לשעבר ואוקראינים מהמזרח".
ראיות חותכות? תלוי את מי שואלים, ותלוי, כמובן, אילו מסמכים נוספים מסתתרים בארכיונים ברוסיה, שהנכונות לפתוח אותם סלקטיבית ביותר. לדברי מנהלו החדש של המכון לזיכרון לאומי באוקראינה, ולדימיר ויאטרוביץ', שהתראיין לאתר "רדיו סבובודה" (הממומן בידי ארצות הברית), האזכור התכוף לבנדרה ול"בנדרובצי" בידי הקרמלין בעיקר מחזיר אותו לעבר.
"מה שעושה עכשיו התעמולה הרוסית הוא בעצם חזרה על התעמולה הסובייטית מלפני חצי מאה", אמר. "מבחינת התעמולה הסובייטית, בנדרה וה'בנרובצי' היו כבר אז, בשנות ה-40 וה-50, סמל התנועה האנטי-סובייטית. כעת, כשהתוקפנות הרוסית נשענת על האידאולוגיה של תחיית ברית המועצות, כל התנגדות לתוקפנות הזאת מכונה בנדריזם".