עזריה אלון, שהיה אחד מחלוצי שמירת הטבע בישראל וממקימי החברה להגנת הטבע הלך לעולמו בחודש ינואר האחרון והוא בן 95 במותו. אלון היה ממובילי הכרזת שמורות טבע והקמת רשות הטבע והגנים והיה ממובילי הקמפיין "אסור לקטוף את פרחי הבר" שנחשב עד היום לאחד הקמפיינים המוצלחים ביותר בתולדות המדינה. כמו כן, אלון כתב עשרות ספרי טבע, היה העורך הראשי של האנציקלופדיה לחי ולצומח ושבר את שיא גינס כשדרן של פינה קבועה ברדיו, אחרי ששידר במשך 55 שנה את פינתו המיתולוגית "נוף ארצנו" שבין יתר הדברים הכתירה אותו ל"יחצן הטוב ביותר של הטבע בישראל".
מותו של אלון הותיר בחלל את השאלה מי יהיה יורשו ואם בעידן של ימינו ניתן בכלל להכתיר לו יורש. כדי להתחקות אחר עקבותיו, את מסע החיפושים שלנו ניסינו לערוך בדרכו של אחד מאבות שמירת הטבע בישראל. הצטיידנו במקל (אותו ביקשנו להעביר ליורש במרוץ השליחים), תרמיל (כדי לאסוף את ה"הפתעות" שנמצא בדרך), כובע ומימיה (בגלל המסע הארוך והלא פשוט שידענו שמצפה לנו). אבן הדרך הראשונה בה בחרנו לעצור למנוחה הייתה מטבע הדברים במקום שנראה שבו נמצא את היורש של אלון: החברה להגנת הטבע אותה הוא הקים לפני 60 שנה ביחד עם פרופ' אמוץ זהבי.
"אני חושב שהיורש של עזריה הוא לא פרסונה, אלא התנועה הסביבתית בישראל כולה", אמר קושה פקמן, מנכ"ל החברה להגנת הטבע. "כשאני מסתכל על עזריה אני רואה את אחד מהאבות המייסדים של המדינה. האבות המייסדים הם לא רק אלה שהניחו כאן תשתית שלטונית, מדינית או פיזית, אלא אותם אנשים שהניחו פה גם תשתית רוחנית", נימק פקמן את בחירתו. "לפני פרופ' מנדלסון, פרופ' אמוץ זהבי ועזריה אלון, אף אחד לא חשב ודיבר על שמירת הטבע במדינה והם אלו שהעלו את הנושא לסדר היום. הם היו הראשונים שדאגו שמול הפיתוח של המדינה יכנסו גם שיקולים של שמירת טבע לטובת האדם. שאדם הוא חלק מהמערכת האקולוגית והוא זקוק לה גם נפשית. הוא פעל בתקופה ובמקום שהיום כבר לא קיימים. הוא פעל בחלל ריק ולכן זה בלתי אפשרי לראות היום אדם אחד שפועל בצורה כל כך אינטנסיבית ורחבה כל כך כי המדינה כבר מבוססת וקיימת".
"מצד שני אני חושב שהחזון של עזריה שבו הוא ראה את הציבור לוקח אחריות לשמירת הטבע והסביבה התממש דרך הקמת התנועה הסביבתית כולה", הוסיף פקמן. "היות שהתנועה הזאת היא חברתית, אז הציבור הוא היורש של עזריה. הוא, ביחד עם זהבי ומנדלסון, הצליחו להעביר את המקל הזה דרך כ-150 ארגוני סביבה והתארגנויות שקיימים היום ואני מדבר על אלפי אנשים ואפילו עשרות אלפים".
"האורים והתומים של התנועה הסביבתית"
כדי להבין את הקושי הרב בהכתרת יורש ל"מר טבע" - עזריה אלון, די להציץ בזיכרונות אותם תיעד בספרו האוטוביוגרפי "טבע ואדם". אחרי עשרות רבות של ספרים שפרסם, כתב אלון בספר שהפך לימים למעין צוואה: "גם בבית הספר הראלי בחיפה ובמחנות העולים, בפרדסי ההכשרה בנען ובימים הראשונים והקשים בבית השיטה, היה כל רצוני להיות אחד מכולם. קיבוצניק מועיל, עובד אדמה, פלמ"חניק מגן הארץ. לא היה כבוד גדול יותר מאשר להיכנס היישר מהשדה לחדר האוכל עם בוץ על המגפיים או להיות שותף סוד למיקומם המדויק של הסליקים מתחת לרפת. איש לא חשב אז על גוזלי השדמית או על פקעות הצבעונים, גם לא אני, לא ממש על כל פנים. אבל לא היה אפשר שלא לראות אותם בעת העבודה בשדה נדחקים מפני הטרקטור. ואחרי העין הרי נמשך הלב".
במקום אחר סיפר על הדרך אותה פרץ עם חברו הקרוב פרופ' אמוץ זהבי ועם מורם פרופ' הנריך מנדלסון. "כשהתחלנו לעסוק בנושא לא התעניין בטבע איש, פרט למורים לטבע ולכמה אחדים. עד קום המדינה 93% משטח הארץ לא היו בידי יהודים, והאחוזים המעטים נקנו בכסף מלא כדי לעבד אותם ולהתיישב בהם. הקמת המדינה לא שינתה את התפישה הזו", כתב אלון באוטוביוגרפיה שאת כתיבתו סיים כשנתיים לפני שמת. "באתוס הציוני של אז לא תפס הטבע מקום. ההכרה בכך העמיקה תוך כדי שיחות שניהלתי עם עמיתי אמוץ זהבי. שנינו הרגשנו שלא די לחשוב ולדבר על כך, אלא יש לעשות לשם כך. הבטנו סביבנו וראינו שאין דואג. במחנות העולים חינכו אותי: אם אתה חושב שיש לעשות משהו, עליך לעשותו. אני חושב שהתכוונו שם יותר להפרחת השממה ופחות לשימורה, אבל המסר נקלט כפי שנקלט. באנו אל מורינו, אמוץ ואני, ואתם הקמנו את החברה להגנת הטבע".
את המסע מלא המהמורות שלנו אחר "היורש", המשכנו עדיין עם המקל ביד. הפעם אל עבר נקודת החן הבאה שלנו: רשות הטבע והגנים שהוקמה כעשור אחרי החברה להגנת הטבע בעקבות מאבקם של אלון וזהבי לחוקק את חוק שמורות הטבע ולהקים את הגוף הממשלתי במטרה לשמור תאי נוף עם ערכי טבע הייחודיים. "אחד העם הוא מהפילוסופים היהודים האהובים עלי ביותר והוא כתב מאסה גדולה שנקראת 'כהן ונביא'. אחד העם אמר שבשביל להרים נושא צריך נביא שיגיד לאן ללכת ואח"כ צריך כהנים. הכהנים הם המנהלים, אלה שלוקחים את הנבואה ושמים עליה מושכות של משימות, לוחות זמנים, אחריות ותקציב", אמר יהושע שקדי, המדען הראשי של רשות הטבע והגנים.
"מאותו רגע הדברים הופכים להיות פשוטים יותר והנבואה משתנה. היא הופכת להיות יותר נקודתית", המשיך שקדי. "מבחינתי הנביאים הגדולים של תחילת הדרך היו מנדלסון, אמוץ זהבי ועזריה אלון. והם קבעו נבואה: 'אנחנו רוצים שתהיה שמירת טבע בישראל'. הם קבעו את הדרך. ועכשיו באים הכהנים שהם גורמים לכך שהדברים יתבצעו. שהם גם עושים את זה בשטח כמו רשות הטבע והגנים וגם מפקחים על הממשלה שתיישם את הדברים כמו החברה להגנת הטבע. לכן אני חושב שלנביאים אין תחליף ולא צריך גם שיהיה תחליף. הם צריכים שהכהנים יבואו בעקבותיהם יבינו את גודל הנבואה ויפעלו להגשמתה".
על הקביעה הזאת של שקדי ישנם חולקים רבים הטוענים כי אחרי הכישלון של המאבק הסביבתי הראשון אותו הוביל ביחד עם פרופ' זהבי נגד ייבוש ביצת החולה, אלון היה מגדולי חלוצי שמירת הטבע ש"הזיזו הרים" והצליחו לשנות סדרי עולם בישראל. כך או כך את המסע המשכנו שוב עם המקל שהתעקש להישאר מיותם מיורש. "עזריה הוא האורים והתומים שממנו צמחה התנועה הסביבתית בישראל, אבל היא צמחה הרבה מעבר לאהבת הטבע כפי שהוא הגדיר אותה בתקופתו. בין היתר כיוון שהרבה דברים לא היו ידועים למדע, כמו למשל הנושא של משבר האקלים", אמרה ציפי איסר איציק, מרצה בחוג למדעי הסביבה במכללה האקדמית תל חי והמנכ"לית לשעבר של עמותת אדם, טבע ודין שכותבת בימים אלה עבודת דוקטורט על קורות התנועה הסביבתית בישראל.
"הוא עשה מהפכות על דברים שהוא הרגיש אינטואיטיבית: שהפיתוח המואץ שמביא להרס הטבע יביא לבכייה לדורות", הוסיפה. "משנות החמישים התפתח המחקר המדעי שמוכיחים שהדברים האלה נכונים ולא רק נכונים - אלא בעלי השפעה הרבה יותר רחבה ממה שחשבו באותם ימים. זה לא רק עניין נפשי, סנטימנטלי, זה עניין כלכלי, חברתי, קיומי ולכן כמובן שהיום בעקבות ההתפתחות של המחקר המדעי השיח בנושא הזה הוא הרבה יותר רחב".
התנועה הסביבתית בישראל נחשבת לוותיקה ולמנוסה ביותר מבין הארגונים החברתיים האזרחיים. כמו פעילי סביבה אחרים גם איסר איציק טוענת כי התשתית החלוצית שהניח אלון הביאה לצמיחת התנועה שנסקה והביאה כ-130 ארגונים ועמותות סביבתיות לסכוך תחת קורתו של "חיים וסביבה" - ארגון הגג לארגוני הסביבה. זאת, מבלי להחשיב את ההתארגנויות הציבוריות המקומיות כדוגמת המאבק שהוכתר בהצלחה מרובה להצלת חוף פלמחים.
"כמובן שהראשוניות של עזריה אלון והמאבק שהוא הוביל הוא סמל למה שאנחנו רואים היום שהתפתח להיות התנועה הסביבתית שפרצה במיוחד בשנות התשעים והפכה למאוד רחבה ומאוד מגוונת", הוסיפה איסר איציק. "יש ארגונים שמתעסקים היום בנושאי זיהום, אנרגיה, תחבורה, מים, מחזור פסולת, שימור אתרים, שמירת הסביבה הימית, ים ונחלים, צדק סביבתי וחברתי, צדק חלוקתי כדוגמת מצבורי הגז בים התיכון והרס ים המלח. ההתמקצעות של הארגונים גדלה לאין שיעור וגם דרך המאבק היא כבר לא רק באמצעות לחץ ציבורי או חינוכי. זה נעשה גם בערכאות המשפטיות, בוועדות התכנון והבנייה שמחויבות למנות נציגים מארגוני סביבה, לובינג בכנסת, פעילויות קהילתיות וכמובן דרך חינוך והסברה. גם החקיקה והרגולציה מאוד השתנתה מאז. אם בשנות החמישים והשישים היה ניתן לספור את החוקים הסביבתיים על יד אחת אז היום כבר יש עשרות חוקים סביבתיים במגוון רחב מאוד של נושאים".
אחרי תלאות רבים במסע החיפושים שלנו אחר יורש לעזריה אלון החלטנו להניח את מקל הנדודים. בכל דרך שפנינו נתקלנו בסופו של יום באותן תשובות שאומרות מצד אחד שאין לאלון יורש ומצד שני שהצלחתו נעוצה בעשרות אלפי "עזריה אלונים" שחיים היום בינינו. "היום היורש הוא כבר לא בן אדם אחד. כמו שהיום לא יכול להיות יורש למארי קירי שהייתה מדענית אחת שעשתה אלפי דברים", פוסקת בפנינו אפילו בתו של אלון אביטל אפרת אלון. "אבא היה רץ למרחקים אחרים, באמצעי תקשורת אחרים והוא פעל בעולם אחר שכבר לא קיים. בתחום הזה יש המון אנשים שכל אחד עושה דברים נפלאים, אבל אין ולא יכול להיות אדם אחד שהוא גם מגן הסביבה שנלחם את כל המאבקים, גם הדובר, גם הכותב, גם המספר, גם המדריך וגם הידען. זה עולם שלא קיים יותר".
לקריאה נוספת:
"אוהב הארץ": מת מייסד החברה להגנת הטבע, עזריה אלון
נביא, לוחם ומהפכן: עזריה אלון שלא הכרתם
לפניות לכתבת: adihashmonai@walla.co.il