כתב אישום חמור הוגש אמש (חמישי) לבית המשפט המחוזי בתל אביב נגד 16 נאשמים, בראשם העבריין איתן חייא המכונה "הסנדק", שהיה בעבר ממנהיגי המאפיה הישראלית בניו יורק. חייא עזב את ישראל בשנות ה-80 וחזר כעבור שנים רבות, רק בשנת ב-2004. לפי כתב האישום, מאז שב ארצה ועד לשנת 2010, השיג לעצמו חייא 15 מיליון שקלים. כיצד? זוהי אחת השאלות שכתב האישום מנסה לענות עליה, על ידי שרטוט אפשרי של נתיב הכסף.
חייא, כך נטען בכתב האישום, הסתיר מרשויות האכיפה את התנהלותו הכלכלית, כשבין השאר לא דיווח על מקורות הכנסתו, נקט אמצעים שונים על מנת שלא ניתן יהיה לקשר בינו לבין פעולות עסקיות שונות, נמנע מפתיחת חשבון בנק בישראל על שמו, השתמש בכסף מזומן בלבד, עשה עסקאות תוך הסתרת זהותו תוך שימוש באחרים, קיבל והעביר כספים באמצעות חשבונות בנק של אחרים ועוד. "הנאשם הינו אדם בעל מוניטין אלים העושה שימוש בכוח, באיומים ובהטלת אימה כדי להניע אנשים לעשות מעשה או להימנע ממנו", נכתב בכתב האישום. "היה ידוע לו כי לעצם הזכרת שמו קיימת השפעה מטילת אימה והוא השתמש במוניטין האמור כדי להטיל מורא על קורבנותיו".
וואלה! חדשות - הסיפורים החמים:
בנט מאיים: "אם ישוחררו ערבים-ישראלים נפרוש מהממשלה"
החשד: עו"ד תל צור הציע לזקן אמצעים כלכליים תמורת שתיקתה
הותר לפרסום: זאור חנקישייב - עד המדינה בבר-נוער
כתב האישום משרטט תמונה במסגרתה חייא, שנחשב לאחד היעדים הבכירים של משטרת ישראל, הקיף עצמו באנשים אשר באמצעותם ביצע את פעולותיו השונות, ואצלם הסתיר את הכספים. כך למשל, נתן מדי חודש 30 אלף שקלים לבת זוגו, רכש לה ולבתו מכוניות מסוג ב.מ.וו. וגם שעון רולקס ב-40 אלף שקלים. בנוסף, כך נכתב, הוא הפקיד סכום כסף הנאמד ביותר מ-4.5 מיליון שקלים אצל קרוביו, בת זוגו וילדיו בכספות. עוד נטען באישום נגדו, כי הוא נהג להלוות כספים בריבית גבוהה, כשבין האישים המוזכרים שלוו ממנו כספים הוא עורך הדין הבכיר אמנון זכרוני, שנטען כי לווה מחייא סכום של 150 אלף שקל.
חייא נקט שתי שיטות מרכזיות כדי להשיג לעצמו סכומי כסף גדולים. אחת היא סחיטת בעלי עסקים וגביית חובות מהם. כך עשה למשל עם עד המדינה א.א, שאחז ב-50% שליטה בחברת אבטחה. כששותפו של עד המדינה נורה למוות, פנה אליו חייא ויידע אותו בדבר החוב של שותפו כלפיו. ככל שהדבר נוגע אליו, אמר חייא לעד המדינה, לאחר מותו של שותפו העסקי, הוא מבחינתו האחראי הבלעדי לתשלומי החזר החוב והריביות, אשר לדבריו עמדו באותה עת על סך 700 אלף שקלים. עד המדינה, שהכיר בכוחו של חיייא, נאלץ להסכים לדרישתו.
אולם, בעייתו הייתה שלא היה לו מספיק כסף כדי לשלם לעבריין. עם הזמן, תפחו הריביות, עד שלבסוף דרש חייא מעד המדינה להתייצב במשרדי עו"ד זכרוני, שם אילץ אותו לחתום על הסכם שהוכן מבעוד מועד על ידי עורך הדין או מי מטעמו. על פי ההסכם, אם לא יעמוד בתשלום החוב של שותפו, אזי יקבל חייא 50% ממניות חברת "קפה הגבעה" שבבעלותו של א.א. בסופו של דבר שילם עד המדינה את חובו 20 אלף שקלים בחודש - הן לחייא עצמו והן לבנו אייל. עד לחודש ינואר 2014 שילם א.א. לחייא סכום של כמיליון שקל.
השיטה השנייה שאותה נקט חייא הייתה להיכנס כשותף בעסקאות שונות, ולאחר מכן עשיית שימוש בכוחו כדי להשתלט עליהן באופן בלעדי על מנת להרוויח נתחים כספיים גדולים יותר. "חייא נכנס כשותף בעסקאות, תוך הסתרת זיקתו לנכסים ועסקאות בישראל באמצעות השקעה ותשלום כספים במזומן", נכתב בכתב האישום.
כך היה למשל, בפרויקט "הבריכה". במסגרת פרויקט זה קיבל עד המדינה זכויות להקמת מתחם אירועים בקיבוץ גבעת השלושה. הוא פנה לחייא, שמצדו ראה בכך הזדמנות נוספת לגבות בעתיד מעד המדינה את החוב של שותפו. א.א ערך היכרות בין חייא לבין לקרוב משפחתו, ב.ב. שהוא עד המדינה השני בפרשה. היכרות זו הסתיימה בשותפות בין השלושה, במסגרתה העביר חייא 2.7 מיליון שקל לטובת הפרויקט. בנוסף, במהלך שנת 2011 הקימו את חברת "יאפא טופ גאלרי". חייא השקיע במהלך 2013 3.6 מיליוני שקלים בתמורה ל- 30% ממניות החברה. חלק מהכסף שהשקיע בחברה זו ניתן בתמורה לדילול אחזקותיו בפרויקט "הבריכה".
"אני אפגע בילדים שלך"
פרויקט נוסף שבו היה מעורב חייא יחד עם שני עדי המדינה בפרשה זכה לשם "נגבה". במהלך שנת 2012 פנו מנכ"ל קבוצת הכדורגל בליגת העל ואדם נוסף בהצעה עסקית לשני העדים, והציעו להם לרכוש קרקע לבנייה ברחוב נגבה ברמת גן. השניים בחנו את ההצעה, והסכימו לרכוש את השטח תמורת ארבעה מיליון שקלים. גם חייא נכנס שותף ומימן חלק נכבד מסכום הרכישה.
בשלב מסוים החלו להתגלע מחלוקות בין שני עדי המדינה לבין חייא, שהחל להפגין את יכולות האיום שלו כלפיהם. בכתב האישום נטען כי כאשר ב.ב. לווה מחייא סכום כסף, הוסכם בין השניים כי על סכום של 800 אלף שקל, תהיה ריבית של 2.5 אחוז, ואם לא תוחזר ההלוואה בתוך שישה חודשים אזי 17.5% מפרויקט "יאפא" יעברו לחייא, שיהפוך לבלעים של 50% מהפרויקט. אולם, כך לפי האישום, חייא החליט שלא לחכות, והורה לעו"ד זכרוני לערוך מסמך, שלפיו אחזקותיו בחברת "יאפא" הינן כבר בשיעור של 50%. משסירב ב.ב. לחתום על ההסכם החדש הדבר עורר את זעמו של חייא. "על מנת להניע את ב.ב לחתום על ההסכם, הטיל עליו הנאשם אימה, בכך שצעק וקילל את ב.ב תוך שאיים עליו באומרו כי יפגע בו", נכתב בכתב האישום.
בנוסף, כך נכתב, החליט חייא שזהו הזמן להשתלט גם על שני הפרויקטים האחרים "הבריכה" ו"קפה הגבעה". הוא מואשם בכך כי קשר קשר יחד עם אבי לויה, נח פיין ומשה רוזנברג לסחוט את ב.ב. חייא זימן אותו למשרדו של זכרוני, ושם דרש ממנו לותר על כל זכויותיו בפרויקטים האמורים, אחרת יפגע שבו ובמשפחתו. ב.ב. סירב, ואז החלו העניינים להתחמם.
כתב האישום מתאר כיצד החל חייא לתקוף אותו במכות ובאגרופים. בשלב הבא איים חייא על ב.ב, כשהבהיר לו בצורה שאינה משתמעת לשני פנים: "אני לא אהרוג אותך, אני אתן לך לסבול כמו כלב כל החיים. אני אפגע בילדים שלך, וכל החיים שלך אתה תהיה כלב שלי, תזכור מה איתן אומר, אם לא תיתנו לי הכול". בשל החשש הכבד לחייהם ולחיי בני משפחותיהם, נמלטו שני העדים מישראל.
"ירו על הרכב - והחוב שולם"
מקרה נוסף המופיע בכתב האישום מתאר כיצד סחט חייא אחים שנמצאו בסכסוך ירושה. חייא, כך נטען, הלווה לאחד האחים היורשים כסף לצורך מימון מאבקו המשפטי על זכויותיו בצוואה. אלא שהאח שלו סייע הפסיד לבסוף במשפטו, ולא היה לו מנין להחזיר לחייא את ההלוואה שהעניק לו, בסכום של יותר ממיליון שקל. מוטי גיגי, אחד מאנשיו של חייא, הגיע לביתו של אחד האחים. הוא הציג את עצמו כמי שמטפל בכלביו של חייא, בתקווה ששמו של איש הפשע המוכר יעורר מורא באח. אולם, הדבר לא עבד, וחייא וגיגי יזמו השלכת רימון רסס על ביתה של אחת האחיות המעורבות בסכסוך הירושה.
משגם פעולה זו לא סייעה לעבריינים, נזרקו רימוני רסס לביתה של האחות ושל אח נוסף. למרות הפגנת האלימות הרבה, חייא עדיין לא קיבל את הכסף המיוחל, ולכן נשלח קטנוע ועליו אנשים של חייא לרדוף אחר רכבו של האח, וירו לעברו שלוש יריות. האח לא לקח סיכון, ופנה לבורר שאמר לו כי עליו לשלם סכום של מיליון שקלים. הסכום שולם במלואו.
לפניות לכתבת גלי גינת: gali.gnt@walla.com