"אני משוכנע שהמנהיג הרוחני של איראן, עלי חמינאי, יושב במשרדו בטהראן ואומר לעוזריו כשחיוך רחב מרוח על פניו: 'מי ייתן ואללה יעניק חיים ארוכים לשלדון, הכל מתקדם לפי התכנית'". במילים אלו מסכם הפרשן הבכיר של עיתון הניו יורק טיימס, תומס פרידמן, את מאמרו האחרון העוסק במעורבותו הפוליטית בארה"ב של המיליארדר היהודי שלדון אדלסון.
במאמר שכותרו: "שלדון: חברה הטוב ביותר של איראן", טוען פרידמן, אשר נחשב לאחד מכותבי הטורים הבולטים בעולם, כי לחמינאי ולאדלסון יש מכנה משותף אחד: "שניהם מנסים לחסל את ישראל - אדלסון על ידי אהבת ישראל עד מוות, וחמינאי על ידי שנאת ישראל עד מוות".
פרידמן מסביר כי מנהיגיה של איראן מעוניינים כאמור בחיסולה של ישראל, אבל להבנתו לא באמצעות נשק גרעיני, אלא באמצעות השארתה של ישראל ב"שטחים הכבושים" ובכך לקבע את תדמיתה העולמית כישות אימפריאליסטית כובשת. תמיכתה העקבית בחמאס הינה אחת הדרכים, לפי פרידמן, בהן מוציאה איראן לפועל שאיפה זו.
עוד בוואלה! חדשות:
העקשנות של קרי היא הגורם לכישלון והסיבה לתקווה
"האותות שנקלטו הגיעו מהקופסה השחורה של המטוס המלזי"
מאולמרט ועד סילבן: השבוע הקריטי של חוקרי להב 433
בנקודה זו, משווה פרידמן בין ההנהגה האיראנית לבין אדלסון, אשר פועל לטענתו בזירה הפוליטית האמריקנית לשם השגת אותה מטרה - מניעת חזרתה של ישראל לגבולות 67'. "איראן לא יכולה להיות שמחה יותר", כותב פרידמן.
"אדלסון מרעיל את הדמוקרטיה"
פרידמן מספר בטורו כי אדלסון, שתרם במערכת הבחירות האחרונה לנשיאות ארצות הברית כ-100 מיליון דולר למועמד הרפובליקני מיט רומני, ערך בסוף השבוע שעבר כנס של "הקואליציה היהודית-רפובליקנית" באחד מבתי הקזינו שבבעלותו בלאס וגאס. בפני באי הכנס, שכונה על ידי חלק כ"פריימריס של שלדון", עלו לנאום המועמדים הבולטים לייצג את המפלגה הרפובליקנית במירוץ הבא לנשיאות ארה"ב, ביניהם ג'ב בוש - אחיו של ג'ורג' בוש הבן, וכריס כריסטי - מושל מדינת ניו ג'רזי.
פרידמן מתאר כיצד אותם מועמדים, אשר שואפים לזכות "בברכתו ובכספו" של אדלסון, נדרשים ל"יישר קו" עם שתי דרישותיו המרכזיות: לפעול ליצירת דה-לגיטימציה של הפלסטינים, ולהימנע מלהתייחס לאזור יהודה ושומרון כ"שטחים כבושים". פרידמן מספר כי כריסטי "נפל בלשונו" במהלך נאומו והפר את דרישתו השנייה של אדלסון. לאחר שהודגשה בפניו טעותו, מיהר כריסטי להיפגש עם אדלסון ולהתנצל בפניו.
"אדלסון מייצג את כל מה שמרעיל כיום את הדמוקרטיה האמריקנית והישראלית", כותב פרידמן לקראת סוף המאמר, "אוליגרכים רהבתנים המשתמשים בסכומי עתק כדי לכופף את המערכת לפי רצונם".