ומי מרוויח בגדול מהרשעת אולמרט? נתניהו, והחבר לפיד

אהוד אולמרט האמין באמת ובתמים שהוא עוד יהיה ראש ממשלה. הוא הקפיד להיפגש עם עיתונאים לשיחות רקע, החזיק בשני יועצי תקשורת מיומנים ובכנס סגור, שפרטיו דלפו לעיתון "הארץ" בשנה שעברה, אף צוטט כמי שאומר שבכוונתו להתמודד בעתיד על הנהגת המדינה. זה כבר לא יקרה. להרשעה בהפרת אמונים בפרשת מרכז ההשקעות הצטרפה הבוקר ההרשעה המהדהדת על לקיחת שוחד בפרשת הולילנד. בזו אחר זו דחה על הסף השופט דוד רוזן את כל טענות צוות ההגנה של אולמרט. הדרך לכלא נראית היום קצרה הרבה יותר מאשר הדרך לרחוב בלפור.

הדגלים השחורים המתנוססים מעל אי-כשירותו של אולמרט לתפקיד לא הונפו אתמול, על אף שהיו כאלה שהתעקשו לראות בו משיח שאוטוטו חוזר להציל את כולנו. זה התחיל אמנם בתקופת כהונתו כראש עירייה, אז התרחשה פרשת הולילנד, אבל למעשה כל חייו הציבוריים לוו בפרשות הקשורות למנהל תקין. מפרשת החשבוניות הפיקטיביות בעת שהיה גזבר תנועת הליכוד, דרך האי היווני, הבית ברחוב כרמיה, פרשת בנק לאומי ועד מעטפות הכסף של טלנסקי. עננה גדולה של שחיתות. אולם לא רק פרשות בעלות ניחוח פלילי ליוו אותו. גם על תפקודו כראש ממשלה במלחמת לבנון השנייה נמתחה ביקורת קטלנית בדוח וינוגרד, שנגעה לשיקול הדעת, האחריות והזהירות שלו בעת ניהול המלחמה.

הכרעת דין במשפט הולילנד - כותרות נוספות:
לקריאת ההכרעה המלאה
פרקליטי אולמרט מגיבים: הכרעת הדין נפלה כרעם ביום בהיר
"הסודות הכי כמוסים אצלו": כך כולאים ראש ממשלה לשעבר

בצד השמאלי של המפה הפוליטית היו כאלה שאמרו אתמול בצהריים כי הרשעתו של אולמרט מהווה מכה גדולה לתקוותו של השמאל להעמיד מועמד לראשות הממשלה בבחירות הבאות מול נתניהו. למרות החשדות לשחיתות, היו כאלה שהסבירו כי אולמרט נתפש כיחיד שיכול לספק את הסחורה. כלומר, לגייס את העולם ולחתום על הסדר עם הפלסטינים. נכון לעכשיו, אין בסביבה מישהו בשיעור הקומה הזה. נכון, אולמרט היה ראש ממשלה אמיץ. בתקופתו הפציצה ישראל, על פי פרסומים זרים, את הכור בסוריה. הוא גם יצא למבצע עופרת יצוקה ובמקביל חתר ללא הרף להשגת הסכם שלום. כל אלה יכולים ללמד משהו על יכולותיו, אבל לא הופכים אותו לראוי להנהגה. לגוש המרכז-שמאל מגיע מנהיג טוב מזה.

המרוויח המיידי מההרשעה הוא כמובן ראש הממשלה נתניהו. קשה שלא לשים לב לצירוף המקרים המדהים שהוסרו מן הדרך שלושה מתחרים פוטנציאלים שלו - הן מבית והן מחוץ - על הנהגת המדינה תוך פחות משבועיים. זה החל בפרסומים האחרונים בפרשת הרפז, שהרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי משחק בה תפקיד מרכזי, נמשך עם התלונה נגד סילבן שלום שפגעה באופן משמעותי בסיכויו להיבחר לנשיאות (נתניהו חשש ששלום יקטע את הכהונה באמצע ויתמודד מולו על ראשות הממשלה), והסתיים לפי שעה עם עזיבתו של אולמרט את הזירה הציבורית. גביעי גלידה בטעם פיסטוק ודאי יהיו הערב במעון ראש הממשלה. גם אהוד ברק, פעם בעל ברית והיום יריב מר של אולמרט, ודאי לא הזיל דמעה כשצפה היום בטלוויזיה.

באופן פרדוקסלי, המרוויח הגדול מלבד נתניהו, עשוי להיות יאיר לפיד - חברו הטוב של אולמרט, ששימש מצדו כפטרונו הגדול של שר האוצר. בהיעדרם של אשכנזי ואולמרט, וכל עוד לא קמה מפלגה אחרת בגוש המרכז, צפוי לפיד לשמור על יציבות בסקרים. מרוויח גדול נוסף הוא יובל דיסקין. ראש השב"כ לשעבר אמנם הצהיר בכמה הזדמנויות כי אין בכוונתו להיכנס לפוליטיקה, אבל על רקע הוואקום הנוכחי בהנהגת המרכז-שמאל, הוא יוכל לכבוש עמדת מפתח ללא בעיה לקראת הבחירות הבאות, אם רק יפעל מהר.

היום הזה אמור, לכאורה, לחזק גם את יו"ר האופוזיציה, יצחק הרצוג. על הנייר, הוא המועמד היחיד כרגע מול נתניהו. ראש בראש. אלא שהמציאות מורכבת הרבה יותר. ההודעה הרפה והמאוחרת שפרסם על הרשעתו של אולמרט נתקלה בפייסבוק בלא מעט מגיבים שתהו כיצד הוא רוצה להיבחר לראשות הממשלה אחרי ששמר בעצמו על זכות השתיקה בפרשת העמותות.

בנוסף, הוא הרבה להתחבק בשבועות האחרונים עם מורשע אחר בשוחד, אריה דרעי, הביע תמיכה בלתי מסויגת במועמדותו של פואד בן אליעזר לנשיאות, ונמנע מלהגיב לפרשת מקלט המס באי ג'רזי של ראש הממשלה נתניהו, כאשר זו נחשפה ב"גלובס". כל אלה מעלים ספק באשר לאומץ הלב הציבורי שלו, ולמחויבותו להתייצב לצד המנהל התקין גם כשזה לא נוח מבחינה פוליטית.

הפרקליטות ספגה לא מעט אש בשנים האחרונות. חלקה בצדק, חלקה ממש לא. אחרי זיכויו החלקי של אולמרט בפרשות טלנסקי ומרכז ההשקעות, נשפכו קיתונות של אש וגופרית על פרקליט המדינה דאז, משה לדור. אתמול הוכח סופית כי לדור הוא לא פרקליט המדינה שמנע הסכם שלום כאשר הדיח ראש ממשלה מכהן, אלא פרקליט המדינה שהתעקש לחקור ולהגיש כתב אישום, שהוביל להרשעת ראש ממשלה בשוחד.

ההרשעה ממחישה עד כמה נחוץ שמערכת החוק תישאר עצמאית וחפה מפוליטיקה, בזמן שיש פוליטיקאים שרוצים לעשות להם שימועים בוועדת הכנסת. אם רוזן היה תלוי בפוליטיקאים כדי להיבחר לעליון, מי יודע איך היה מכריע.

המסקנה המתבקשת מהרשעתו של אולמרט ומההד שקיבלה, היא כי לציבור כן אכפת משחיתות ציבורית ופלילית. בניגוד לאגדה האורבנית לפיה בישראל יש סימפטיה גדולה לאנשים שמצליחים לסבן את המערכת, וכי עבירות כספים הן עניין שולי כל עוד ראש הממשלה חזק, נחוש והחלטי, עושה רושם שהכרעת הדין אתמול היא לא פחות מאשר אירוע מכונן בתודעה הציבורית. לא עוד דג רקק כמו עמרי שרון או נעמי בלומנטל. הפעם תפסו דג שמן באמת. נגמר המזל של המזוכה הסדרתי, וקשה לראות את הציבור מתנהג בסלחנות בעתיד כלפי שחיתות.

להרשעה תהיה השלכה גם על מי שנמצא בתוך המערכת. חברי כנסת רבים העדיפו אתמול לסכור את פיהם. מעניין למה. מעתה, פוליטיקאים בכירים שמבקשים להיבחר לעמדות הנהגה בכירות צריכים להבין שהם חייבים לתת דין וחשבון לציבור על התנהלותם. בשנת 2014 שקיפות היא דבר בסיסי, ואנשים שחושבים שיעמדו בראש המדינה מבלי להסביר חשדות שעלו נגדם טועים - ובגדול. לתשומת לבו של המועמד לנשיאות פואד בן אליעזר, שלא הסביר כיצד רכש פנטהאוז ביפו בתשעה מיליון שקל: ניקיונות חג הפסח החלו.

(עדכון ראשון: 21:33)

לפניות לכתב עמרי נחמיאס - omri_n@walla.net.il