בין לומפור לסינגפור: המלזים בלחץ, ולא בגלל המטוס

רגע לפני שהמטוס המריא לכיוון קואלה לומפור, בירת מלזיה, נשמע ברמקולים קולו של הקברניט. "הטיסה אורכת כעשר שעות. מזג האוויר גשום, הטמפרטורה 32 מעלות. בשם כל הצוות, אני מאחל לכם טיסה נעימה ורוצה להודות לכם שבחרתם לטוס איתנו". בניגוד לכל הפעמים הקודמות בחיי בהן שמעתי את מילות הנימוסים הללו של טרום ההמראה, הפעם הטייס באמת נשמע אסיר תודה. ככה זה כשטסים בימים אלה עם "מלזיה איירליינס", החברה שנהנית בשבועיים האחרונים מיחסי הציבור הגרועים בעולם. על רקע התעלומה הכמעט דמיונית, הם באמת שמחים שאנשים ממשיכים לטוס איתם.

היעלמות טיסה 370 - כותרות אחרונות:
54 דקות התשדורת מתא הטייס: "הקשר ניתק בעיתוי מחשיד"
היעלמות המטוס המלזי: במה מתמקדים צוותי החיפוש?
תם יום החיפושים השני: "ייתכן ששברי המטוס שקעו"

אז נפתח בחדשות הטובות: הטיסה מאיסטנבול לקואלה לומפור, פעולה משותפת של החברה המלזית המדוברת ושל "טורקיש איירליינס", הייתה מצוינת. השירות טורקי, התפריט מלזי, והמסלול המרתק: שתי שעות טיסה בשמי איראן באור יום שאפשרו הצצה נדירה לשכנה היריבה, ושלוש שעות טיסה מעל האוקיינוס ההודי, שבמהלכן אפשר היה לראות ספינות ומסוקים שעסקו בחיפוש אחר שרידי טיסה 370. מכיוון שקיבלתי מקום ליד החלון, ניסיתי לסייע עצמאית בסריקות מהאוויר, אבל כפי שהתברר בהמשך, המטוס המשיך דרומה, הרבה מעבר לאזור בו חלפה הטיסה שלי.

הגענו בשלום, לא דבר מובן מאליו בימים אלה, וכבר בשדה התעופה אפשר היה להבחין בסערה. היעלמות המטוס היא הדבר היחיד שמעסיק את המדינה בימים אלה. כותרות העיתונים ומסכי הטלוויזיה זעקו את הספקולציות השונות על גורלו של המטוס, ובטרמינל המרכזי הוקמה פינת תפילה לשלום הנעדרים, שעוברים ושבים מכל הדתות במדינה - מוסלמים (הדת הגדולה במדינה שמפלה לרעה את מאמיני הדתות האחרות), נוצרים, בודהיסטים וסיקים, עצרו בה כדי לשאת תפילה. שלט גדול של "מלזיה איירליינס" בישר על כך שגם החברה מתפללת לשלום הנוסעים והצוות. אולם, חוץ מלהתפלל, הנהלת החברה לא ממש יצאה מגדרה כדי לקדם את חקירת היעלמות המטוס.

באופן רשמי, מלזיה מחרימה לחלוטין את ישראל. בדרכונים שמנפיק משרד הפנים המלזי נכתב במפורש: "תקף לכל המדינות בעולם, מלבד ישראל". ישראל היא המדינה היחידה בעולם שמלזיה לא מקיימת איתה שום קשרים דיפלומטיים. כמובן שהיא גם אינה מאפשרת לאזרחים ישראלים לבקר בתחומיה, למעט בנסיבות חריגות ביותר. עם זאת, בניגוד למדינות אחרות בעולם הערבי-מוסלמי, מלזיה מאפשרת לפקידי ההגירה שלה להעלים עין מדרכונים "מערביים" שמוטבעות בהן חותמות כניסה מישראל ואפילו מכאלה שהונפקו בשגרירויות בתל אביב. אנשי עסקים מישראל נכנסים למדינה באופן הזה כבר שנים.

העלמת העין של פקידי ההגירה היא חלק מהמדיניות הכוללת של מלזיה כלפי ישראל, שמתאפיינת בצביעות רבה. מצד אחד, מלזיה היא המדינה הכי אנטי-ישראלית באזור דרום-מזרח אסיה, ועל פי המטה ללוחמה בטרור קיימת שם "סכנה קונקרטית גבוהה" לישראלים (המלצת המטה: להימנע מביקורים במלזיה ולצאת מהמדינה באופן מיידי אם נקלעים אליה, וזאת בשל נוכחות של גורמי טרור קיצוניים ועוינות עמוקה לישראל). מצד שני, היקף הסחר של מלזיה עם ישראל עומד על יותר מ-800 מיליון דולר בשנה. בשנת 2011, למשל, ייצאה ישראל סחורות למלזיה בהיקף של כ-700 מיליון דולר, בעיקר מוצרי היי-טק וייבאה תוצרת מלזית בהיקף של כ-100 מיליון דולר.

"הייצוא הישראלי לשם נעשה דרך מדינה שלישית, והמוצרים הישראליים מגיעים למלזיה ללא כל תווית או סימון מסחרי ישראלי. הצרכן בקואלה לומפור בטוח שהמוצר מגיע בכלל ממדינה כלשהי באסיה", הסביר לי לפני הטיסה טל רשף, איש עסקים ישראלי שמתמחה במזרח אסיה, ואף ביקר כבר כמה פעמים במלזיה לרגל עסקים. ממשלת מלזיה, שהרטוריקה שלה היא לא רק אנטי-ישראלית אלא אנטישמית באופן מובהק (טענות לפיהן היהודים אחראים לצרות הכלכליות של מלזיה הן עניין שבשגרה), מעלימה עין משיתופי הפעולה הכלכליים עם ישראל, פשוט כי אין לה ברירה. למלזיה כלכלה מודרנית וחזקה, וכישראלי אפשר רק לקנא ברמת התשתיות בקואלה לומפור. אלא שמלזיה נמצאת באזור התחרותי ביותר בעולם, ונאלצת להתמודד על השקעות זרות עם מדינות עשירות ממנה, כמו סינגפור, ברוניי ואוסטרליה. הצורך לשמור על צמיחה גבוהה ולהמשיך לפתח את התשתיות במדינה מצדיק אפילו שיתופי פעולה עם "הציונים", מילת גנאי נפוצה מאוד במדינה הזו, שמרוחקת אלפי קילומטרים מישראל.

הכלכלה היא גורם חשוב גם בפרשת המטוס המלזי. החשש העיקרי ששמעתי שוב ושוב בשיחות עם אזרחים ברחובות קואלה לומפור, היה שהאירוע הזה יפגע בתנועת התיירים והמשקיעים למדינה. המלזים רגישים מאוד בנקודה הזו. לפני כמה חודשים פרסם העיתון הגדול בסינגפור השכנה כתבה על עלייה ברמת הפשיעה במלזיה, שהפכה לדברי אותה כתבה ל"אחת המדינות המסוכנות ביותר בעולם לתיירים". התגובה המלזית לכתבה הייתה היסטרית, והיא הגיעה ישירות משרים בכירים בממשלה, שהאשימו את סינגפור בניסיון מכוון לחבל בתעשיית התיירות המלזית. אם הכתבה בעיתון הסינגפורי גרמה נזק, הוא ודאי היה אפסי לעומת הנזק שגורם כעת הסיקור הבלתי פוסק, מבייג'ינג ועד ניו יורק, של פרשת המטוס.

כעיתונאי ישראלי במדינה שמחרימה את ישראל, לא הייתה לי גישה לתדרוכים ומסיבות העיתונאים של ממשלת מלזיה וחברת "מלזיה איירליינס". הדרך לפצות על כך הייתה לדלות מידע אקטואלי לצד רקע היסטורי בשיחות עם עיתונאים זרים ומקומיים. כמעט כולם הביעו חוסר אמון כלפי תדרוכי הממשלה. "העיתונים הגדולים במלזיה מתחלקים בין אלה שתומכים בממשלה ומנסים להשתמש בקשרים שבין טייס המשנה לבין מנהיג האופוזיציה כדי לתקוף את האופוזיציה, לבין אלה שתומכים באופוזיציה ומנצלים את הפרשה כדי לתקוף את הממשלה", הסביר לי אחד מהם. התאפקתי לא לומר שזה מזכיר לי את הבית.

"למרות החלוקה הזו, בשלב הנוכחי אף אחד לא מאמין לממשלה בכלל - גם אלה שחייבים לתמוך בה בדיווחים שלהם", הסביר אותו כתב מקומי. "'למלזיה איירליינס' מאמינים עוד פחות. התחושה היא שמנסים להסתיר מאתנו מידע שיכול להזיק לממשלה ולחברת התעופה. מאכילים אותנו בספקולציות ורעיונות מדהימים שזוכים לכותרות בכל העולם, אבל יש מידע קונקרטי שלא משחררים, והוא מתפרסם בעיקר בתקשורת האמריקנית - לא כאן במלזיה. אני באופן אישי מחכה לכתבות בניו יורק טיימס ובוול סטריט ג'ורנאל יותר מאשר ל?תדרוכים היומיים של שר התחבורה שלנו".

את הביקורת החריפה ביותר שמעתי מצד עובדת במלון בו התאכסנתי במרכז קואלה לומפור, בשנות העשרים לחייה, תושבת עיר הבירה. "הפרשה הזו רק מחזקת את התחושה שלי שהמדינה שלנו מידרדרת למקום מסוכן", הסבירה העובדת, צעירה בשנות ה-20 לחייה. "עד שנעלם המטוס הנושא העיקרי שהעסיק אותנו היה הידרדרות הביטחון האישי. יש גל פשיעה אלימה במדינה בשנתיים האחרונות, במיוחד בקואלה לומפור, והמשטרה חסרת אונים. אנשים נרצחים באור יום, השגרירות האמריקנית הוציאה אזהרה לתיירים על מכת גניבות, ואנשים מפחדים ללכת ברגל בלילה. עכשיו מתברר שאפילו לשמור על המטוסים שלנו אנחנו לא מסוגלים".

מלזיה היא מדינה עשירה, וקואלה לומפור מדורגת כבר ברשימת המרכזים הכלכליים החשובים בעולם. קל להסתנוור מהמגדלים הגבוהים, הכבישים החדשים והתחבורה הציבורית המצוינת. על ההישגים המרשימים הללו מעיבה מדיניות האפליה הגזענית כלפי המיעוטים במדינה, שמעודדת שחיתות וחוסר יעילות. במלזיה שלוש קבוצות אוכלוסייה עיקריות: המוסלמים המלאים (מקור שמה של המדינה), שמהווים קצת יותר מ-50% מהאוכלוסייה, לצד מיעוט סיני גדול (כשליש מהאוכלוסייה) ומיעוט הודי-פקיסטני (כ-18% מהאוכלוסייה). שמה של המדינה, מלזיה, מבהיר היטב שהמדינה מזוהה קודם כל עם הרוב המוסלמי-מלאי, והדבר בא לידי ביטוי גם בחקיקה: החוק במדינה מחייב כל חברה, פרטית או ציבורית, לתת עדיפות בתעסוקה למוסלמים-מלאים, כולל במשרות ניהול בכירות. למרות שהמוסלמים המלאים מהווים רק מעט יותר מ-50% מהאוכלוסייה, יש להם ייצוג בלתי-פרופורציונאלי לחלוטין במוסדות השלטון, בכוחות הביטחון וגם בחברות הציבוריות הגדולות – כמו למשל "מלזיה אירליינס".

"מלזיה הייתה במשבר עוד לפני היעלמות המטוס. נוצרה פה שכבה של פקידות מושחתת שמכהנת בתפקידים בכירים בממשלה, בכוחות הביטחון וכמובן גם ב'מלזיה איירליינס', אך ורק בגלל השתייכות אתנית-דתית", הסביר לי איש עסקים זר שמרבה לבקר במדינה. "בשנתיים האחרונות יש הידרדות של ממש ברמת אכיפת החוק, ונהיה מסוכן להסתובב מחוץ למרכז התיירותי של קואלה לומפור. הסיבה הישירה לכך היא שחיתות בכל דרגי המשטרה. במשך עשרים שנה, משנות ה-80 ועד לפני כעשור, היה כאן ראש ממשלה חזק ונערץ, מהאטיר מוחמד, שיצר במדינה פריחה כלכלית וחיבר אותה לכלכלה הגלובלית. למרבה הצער, הוא לא חזה מראש את ההשלכות לטווח הארוך של האפליה הבוטה נגד המיעוטים, וכעת מלזיה משלמת את המחיר".

מהאטיר מוחמד, המנהיג המיתולוגי של מלזיה, מהווה בעצמו דוגמא נוספת ליחס האמביוולנטי של המדינה כלפי ישראל והיהודים. בשנות ה-90, כאשר מלזיה נקלעה למשבר כלכלי ממושך, הוא הרבה להאשים את היהודים והציונים, ש"שולטים בכלכלה העולמית", במזימה נגד ארצו. גם התבטאויותיו בנושא הכיבוש בשטחים היו מן הקיצוניות ביותר בעולם המוסלמי. מצד שני, שלושה ראשי ממשלה ישראליים - רבין, נתניהו וברק - קיבלו ממנו מכתבים אישיים בהם קרא להם לקדם את תהליך השלום ורמז לאפשרות של נורמליזציה בין ישראל למלזיה. בשנת 2002 מהאטיר מוחמד אף תמך באימוץ "יוזמת השלום הערבית" על ידי ארגון מדינות האיסלאם, וגינה את פיגועי ההתאבדות נגד אזרחים בישראל.

ראש הממשלה הנוכחי של מלזיה, נג'יב רזאק, נחשב לבן טיפוחיו של מהאטיר מוחמד ואף זכה לתמיכתו בבחירות האחרונות. הוא מודע היטב לאווירה הפסימית במדינה, והציב יעד שאפתני: שורה של רפורמות כלכליות ופרויקטים בתחום התשתיות, שיהפכו את מלזיה לכוח הכלכלי המוביל באזור עד לשנת 2020. כדי להצליח בתכנית הזו הוא יצטרך להתמודד כעת לא רק עם הפסימיות של האזרחים אלא גם עם פגיעה אפשרית בתדמיתה הבינלאומית של המדינה.

"אם יתברר באמת שמדובר בפיגוע, ועוד כזה שיזמו טייסים שלנו, זה יהיה כתם מביש עבור המדינה כולה", אמר לי יעקוב, סטודנט מקואלה לומפור, שמשתייך לרוב המוסלמי במדינה. בניסיון להסביר פנים לתייר הוא הוסיף ש"אין טרור במלזיה, תגיד את זה גם לחברים שלך בבית. זו מדינה בטוחה". מצד אחד, הוא צודק: מעולם לא בוצע בקואלה לומפור פיגוע נגד תיירים, ומדובר בעיר עם רוב מוסלמי שמושכת מיליוני מבקרים בשנה. מצד שני, הג'יהאד העולמי חי ובועט במלזיה כבר שנים ארוכות. בשנת 2000 התקיימה בקואלה לומפור "ועידת פסגה" של ארגון אל-קאעדה, שבמהלכה דנו בכירי הארגון בתכניות לכמה "פיגועי איכות", בראשם פיגועי ה-11 בספטמבר. ה"פסגה" התקיימה בסוויטה יוקרתית במלון במרכז קואלה לומפור שאותה שכר פעיל ג'יהאד מקומי, מתחת לאף של הרשויות המלזיות. בשנים האחרונות אירעו במזרח המדינה מספר מתקפות כנגד תיירים מצד ארגונים איסלאמיסטיים קיצוניים, וקואלה לומפור לעומת זאת הפכה ליעד מועדף לגיוס תרומות של ארגוני טרור, בהם חמאס וחיזבאללה.

הפחד הגדול כעת במלזיה הוא שהיעלמות המטוס תתברר גם כן כפעולת טרור על רקע איסלאמיסטי. אם אכן זו הייתה פעולה טרור, הרי שמדובר בהצלחה הגדולה ביותר של הג'יהאד העולמי מאז פיגועי ה-11 בספטמבר, ובניגוד לפעם הקודמת, במקרה הנוכחי חלקה של מלזיה לא יהיה שולי, אלא מרכזי מאוד – היא תספוג את עיקר הנזק. "האמת היא שאנחנו נסבול מהאירוע הזה, בין אם מדובר בטרור ובין אם בתאונה", אמר לי אחד העיתונאים המלזים שהסכים לשוחח איתי. "ההבדל העיקרי הוא שאם מדובר בתאונה הנזק ייגרם בעיקר ל'מלזיה איירליינס', ואם מדובר בפיגוע זה יהיה נזק לכל המדינה".

את הדיווחים מקואלה לומפור החלטתי מראש לפרסם בעילום שם, אך ורק כ"שליח וואלה! חדשות". נקודת המוצא שלי הייתה שאם יתברר לרשויות בדרך כלשהי שעיתונאי ישראלי מדווח מהמדינה ללא ידיעתן, הדבר יוביל לגירוש מיידי משטח מלזיה (במקרה הטוב). ביום האחרון שלי במדינה החשש הזה התאמת: ניסיון לצלם ראיונות עם עוברים ושבים במרכז העיר הוביל לתחקור קצר במשטרה המקומית ובעקבותיו "המלצה" לצאת מהמדינה בהקדם, לאחר שהתברר מאיפה בדיוק הגעתי. הדרך המהירה ביותר לצאת ממלזיה במצב כזה היא לעבור לסינגפור, השכנה העשירה מדרום ומושא הקנאה של רוב המלזים.

העצירה הכפויה בסינגפור אפשרה לי להבין למה מלזיה כל כך בלחץ: עם כל הכבוד למגדלים, למרכזי הקניות ולכבישים הרחבים של קואלה לומפור, מלזיה נמצאת בפיגור משמעותי לעומת סינגפור. התחרות הכלכלית בדרום-מזרח אסיה קשה ואכזרית. אם מלזיה הייתה ממוקמת במזרח התיכון, היא הייתה נחשבת להצלחה פראית, אבל באזור של העולם שהיא נמצאת בו, היא אמנם מדינה עם כלכלה חזקה ומפותחת – אבל ממש לא בעמדת הובלה. מלזיה הייתה רוצה להיות סינגפור עם זהות איסלאמית, אבל האנשים המודאגים שאיתם שוחחתי מפחדים שהיא תהפוך דווקא לפקיסטן עם תשתיות מודרניות. לשלבים הבאים של פרשת המטוס תהיה השפעה גדולה על עתידה של המדינה. "אני מקווה שהאירוע הזה יהווה קריאת השכמה", סיכם איש העסקים הזר ששוחח איתי. "כולם אומרים שהוא יגדיל את הבעיות, אבל לפעמים דרוש אירוע מטלטל כזה כדי לעשות שינוי כיוון ולצאת לדרך חדשה".

לפניות לכתב אמיר תיבון: amir.tibon@walla.co.il