האם נכנסנו לעידן של פיראטיות אווירית?

מטוס בואינג 777, פאר הטכנולוגיה של המאה ה-21, המריא בשמי המזרח הרחוק, כאשר על סיפונו 239 נוסעים. לכל אחד מהם משפחה, שאיפות, חלומות ורצון אחד – להגיע לבייג'ינג בתוך מספר שעות. מליוני אנשים כמותם עושים יום יום את דרכם מסביב לגלובוס, במטוסי נוסעים עמוסים לעייפה. האפיקורסים והדתיים בהם נושאים תפילה עם עלותם למטוס.

כולנו עומדים משתאים נוכח כלי הטיס הכבדים והעצומים, שמצליחים להוביל אותנו, כאשר אנו תלוים באוויר במכונה הגדולה מאיתנו אלפי מונים, מעל לעננים ולמרחק של אלפי קילומטרים מנמל היציאה. כיוון שכולנו מכירים את ההרגשה ואת זו התפילה – אנו נחרדים נוכח גורלם הבלתי ידוע של הנוסעים הללו של טיסת מלזיה איירליינס. כולנו חושבים על שניות חייהם האחרונות (אולי) ומדמיינים את עצמנו בנעליהם. האם ידעו על מר גורלם מראש? האם עברו לעולם שכולו טוב, או שמא הם נמצאים עכשיו בג'ונגל עבות, ללא אמצעי תקשורת וללא חופש תנועה? דומה כי איננו מוכנים לקבל, כי מכונה כל כך גדולה ומתוחכמת – תעלם לה סתם כך ולא יהיה לה כל זכר ושריד.

עוד על היעלמות המטוס המלזי
"מחר יהיה חשוד-לרגע חדש": שליח וואלה! במלזיה מדווח
"8-7 הקשות במחשב המטוס הסיטו את הטיסה מיעדה"
מלזיה פרסמה מפות חדשות של נתיב המטוס הנעלם

האם באמת מטוס יכול להיעלם? האם מטוס יכול להיעלם מעל מסכי המכ"ם המשוכללים כל כך בכל העולם? האם לוויינים אינם קולטים את המטוסים שטסים בשמינו? איך זה שאף אחד לא יודע אם המטוס טס צפונה או דרומה, איך זה שהוא יכול להיות בכל מקום במעגל שקוטרו אלפי קילומטרים – הרי זה בלתי נתפס.

נתחיל ממסכי המכ"ם – לא כל מקום בגלובוס נקלט על מסכי מכ"ם של מדינה כלשהי. יש אינספור סוגי מכ"ם והם בדרך כלל מכוונים לצורך הסדרת תנועה אווירית ולא לצורך מניעת חדירת מטוסי אויב. מדינת ישראל היא קטנה מאד ומצויה במצב מלחמה עם אויביה סביב. לכן, מערכות המכ"ם שלנו מכוונות גם לגילוי מטוסים מנמיכי טוס. למרות זאת, ידועים מקרים בהם חדר למדינת ישראל כלי טיס – ללא שהתגלה. אם הדברים יכולים לקרות לאומת היי-טק כשלנו, אשר מצויה במצב מלחמה – לא כל שכן הדבר אפשרי במרחבים האינסופיים של הגלובוס. זאת יש לדעת, יש מדינות בעולם ללא מערכות מכ"ם כמעט לחלוטין. יש מדינות בהן הכיסוי דל מאד, יש מדינות רבות, בהן מתחת לגובה מסוים – אין כיסוי מכ"מי כלל ורוב שטחי הימים בעולם – אינם נקלטים על ידי מכ"ם כלשהו, שכן אין בגילוי כזה כל טעם.

אם טייס מכבה את אמצעי הזיהוי שלו ומטיס את מטוסו בגובה נמוך מספיק שאינו מסוכן להטסה, אך אינו נקלט על מסכי המכ"ם – הוא יוכל לטוס אלפי קילומטרים ללא שיתגלה, או ייקלט על ידי מערכת מכ"מ כלשהי. אם הוא מכבה את אמצעי הזיהוי שלו וטס בנתיבי התובלה הרגילים ובגבהים רגילים – הסיכוי שמישהו יבין על הקרקע, שמדובר במטוס מסוים, הוא קלוש. טיסה בנתיבי התובלה הבינלאומיים אינה מושכת תשומת לב כלל. אלפי מטוסים שוהים בהם בכל רגע ומערכות המכ"ם מורגלות בגילוי מטוסים אלה.

יש אינספור מקומות בהם יכול היה המטוס לנחות ויש אינספור מקומות בהם יכול היה להיעלם ולהתרסק חלילה. כאן המקום לספר, כי ידועים בעולם התעופה מקרים איומים, בהם מטוסים מהירי-טוס התרסקו במהירות גבוהה ובזווית חדה מאד לתוך הקרקע ולא נשאר מהם כל זכר. אם ניזכר בשיעורי הפיסיקה מהתיכון, הרי שתנע הוא מסה כפול מהירות. מטוס בעל מסה גדולה ומהירות גבוהה יתרסק אל תוך הקרקע בעוצמה כה גדולה, עד שהטמפרטורה שתיווצר עם פגיעתו בקרקע תגרום להעילמות כל זכר ממנו. במקרה כזה, אף אם נדע היכן בדיוק המטוס פגע באדמה – נגלה במקום בור, לעיתים קטן מאד, שנוצר עם פגיעת המטוס בקרקע. אם נחפור בסביבות הבור – לא נמצא כל זכר למטוס על נוסעיו. במקרה כזה, יכול ולא יתגלה המטוס לעולם ותיאוריות שונות ומשונות יחוברו אודותיו בשנים לבוא.

אם לא די בכך – אם פנה המטוס דרומה לעבר האוקיינוס ההודי, או אז הוא טס במקום אדיר מימדים, בים השלישי בגודלו בתבל, אשר שטחו פי שמונה משטחה של ארצות הברית. מובן לכן, מדוע קשה החיפוש באיזור כה גדול והוא כמעט בלתי אפשרי. עומקו הממוצע של האוקיינוס ההודי הוא כזה, שאין כל סיכוי לקלוט את עוצמת השידור הנמוכה מהקופסה השחורה שממוקמת בזנב המטוס. זאת אם בכלל נותרו חלקים שלמים מהמטוס. התרסקות בזווית חדה ובמהירות גבוהה לתוך מים – עשויה אף היא שלא להותיר כמעט כל זכר מהמטוס.

אם נחת המטוס במקום כלשהו, יתכן ומאן דהוא אף ידרוש כופר תמורת החזרתו על נוסעיו. במקרה כזה, יתכן שהממשלה המלזית נסחטת כעת והיא חוששת לגלות אודותיה לאומות העולם האחרות. יתכן אם כן, שאנו עומדים בפני עידן חדש של חטיפות מטוסים, שלא היה מוכר לנו עד היום, עידן של פיראטיות אווירית.

אנו יכולים להמשיך ולתאר אינספור תרחישים נוספים. חלקם יהיו קונספירטיבים וחלקם תמימים לחלוטין. כל יום משתנה המידע בו אנו מוזנים ומתעורר החשש, שאין הוא מדויק כלל ואיננו יכולים לכן לדעת איזה תרחיש סביר יותר ואיזה פחות. תסריטאים בהוליווד יכולים לעשות פרנסה יפה מאד מהסיפור, אשר מוכיח לנו שוב, שהמציאות עולה על כל דמיון.

הכותב הוא ממשרד ברטל כהן, טייס חיל האוויר וחוקר תאונות במיל'.