שמונה חודשי מאסר בפועל: זהו העונש החמור שנגזר על תומר שמיר, שדרס את בנו בן ה-16 של ח"כ משה פייגלין ופצעע אותו אנושות. את התביעה ניהלה הלשכה לתביעות תעבורה בפתח תקווה. יש לציין שמדובר בעונש חריג, ובמקרים דומים לא נהוג לגזור עונש מאסר.
האירוע התרחש ביוני 2010, כאשר דוד פייגלין חזר מפעילות התנדבותית לביתו באלפי מנשה. לפי כתב האישום, בסביבות השעה 16:20 נסע שמיר על כביש הגישה לישוב ברכבו הפרטי, כאשר באותו זמן שעה נסעה בכביש מכונית בה היו ארבעה חברים, ביניהם דוד פייגלין.
300 מטרים לפני הצומת, הפנה שמיר את רכבו שמאלה כדי לבצע פניית פרסה למרות קו הפרדה רצוף שנמצא במקום. שמיר הואשם כי לא איפשר למכוניתו של פייגלין להמשיך בנסיעה בבטחה וחסם את דרכה, פעולה שגרמה להתנגשות כלי הרכב. דוד פייגלין נפצע קשה ושלושת הנוסעים האחרים נפצעו קל.
עוד כתבות בוואלה! חדשות
שליח וואלה! חדשות למלזיה מדווח: ברחובות מתפללים לנס
חשד לרצח בתל אביב: בן 40 נדקר בצווארו במספריים
קרים העצמאית ביקשה רשמית להסתפח לרוסיה
במשך חודשיים שכב פייגלין בתרדמת עם פגיעת ראש קשה ושברים בגולגולת ובאגן. הוא נזקק להחייאה מוחית ולאשפוז ממושך בבית החולים. אחרי שלושה חודשים התעורר מהתרדמת, במה שהוגדר כנס, אולם עדיין נותר מוגבל.
לפני כחצי שנה קבע בית משפט השלום לתעבורה כי יש להשית עונש כבד על שמיר, בעיקר עקב גדיעת חייו הנורמטיביים של פייגלין הבן עקב נכותו הקשה. בית המשפט לתעבורה קבע כי שמיר ידע היטב כי מדובר במקום בו ישנו קו הפרדה רצוף ובכל זאת ביצע את פניית הפרסה שגרמה לתאונה הקשה. שמיר ערער על העונש הכבד לבית המשפט העליון, שדחה את ערעורו בשבוע שעבר.
"הפגיעה הייתה אנושה", סיפר האב חבר הכנסת בשלב הטיעונים לעונש, "אבל אני בא לדבר על העניין האישי". בשלב זה, סיפר פייגלין על תחושותיו שלו באשר לפציעה ועל הסבל שנגרם למשפחה עקב התאונה הקשה. "לפני התאונה, יומיים לפני פורים, העמסנו דוד ואני את האופניים על המכונית ונסענו לקיבוץ דפנה. משם נסענו עם האופניים דרך הוואדיות כשהמטרה היתה להגיע לפסגת החרמון".
"דוד היה אז ילד, אבל הוא עמד בזה והגענו לחרמון. עם אור אחרון חזרנו למכונית ואמרתי לו בדרך חזרה: 'על הפסגה הכי גבוהה במדינה כבר העפלת, והשמיים הם הגבול. כל דבר שתרצה תוכל לעשות'. היום הפסגה הכי גבוהה שאנו מייחלים שדוד יצליח להעפיל אליה היא לצאת מהבית, להיות מסוגל לאכול לבד, להחזיק כוס שתייה בלי לשפוך, להחזיק סכין ומזלג ולחתוך את האוכל", סיפר, "אנחנו חולמים על כך שאולי ביום מן הימים יהיה מסוגל להיות קצת עצמאי".
פייגלין אף הלין על כך ששמיר מעולם לא יצר קשר עם המשפחה וביקש מחילה על המעשה. "מה שלי הכי מפריע, זה שהוא אינו מסוגל לבכות. פגיעת הראש הקשה הרסה את מסלול חייו של נער מדהים ושינתה את חייה של המשפחה. דוד, שהיה נער יפה תואר, מלא ביטחון עצמי, שופע כריזמה ומוקף בחברים וחברות הפך לאדם תלותי ומוגבל".