ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ינחת היום (ראשון) בשעות אחר הצהריים בוושינגטון, לשם הוא מגיע כדי להשתתף בוועידה השנתית של השדולה הפרו-ישראלית איפא"ק, ולהיפגש עם נשיא ארה"ב, ברק אובמה. במוקד הביקור יעמדו מאמצי הממשל האמריקני לגבש "הסכם מסגרת" בין ישראל לרשות הפלסטינית, שיאפשר את הארכת המשא ומתן עד לסוף 2014. המאמץ האמריקני נקלע למשבר בשבועיים האחרונים, על רקע הפערים הגדולים בין נתניהו לבין יו"ר הרשות הפלסטינית, אבו מאזן.
עוד בנושא:
כך הסכימה ישראל לראשונה לחלוקת ירושלים
דיווח: אובמה ילחץ על נתניהו לקבל את הסכם המסגרת
אבו מאזן "איים להפוך את השולחן" בפגישה עם קרי
לפני המראתו אמר נתניהו: "אני יוצא לנסיעה חשובה לארה"ב. אפגש שם עם הנשיא אובמה. נדון גם בנושא איראן וגם בתהליך המדיני. אעמוד איתן על האינטרסים החיוניים של מדינת ישראל ובראשם ביטחונם של אזרחי ישראל. ישראל הייתה נתונה ללחצים, הדפנו אותם מול הסערה והטלטלה האזוריים שלא היו כדוגמתם, ואנחנו שומרים על היציבות והביטחון. כך זה היה וכך זה גם יהיה".
בביקורו הקודם בוושינגטון, באוקטובר 2013, נתניהו "נחת" על אובמה באמצע משבר חסר תקדים בקונגרס, סביב השבתת הממשל האמריקני. הפעם הוא מגיע באמצע משבר בינלאומי באירופה, ערב פלישה רוסית לאוקראינה. בביקור הקודם, הנושא המרכזי שהשניים דנו בו היה איראן. הפעם, גם אם נתניהו ירצה למקד את הדיון בגרעין האיראני, הנסיבות הלוחצות יחייבו את אובמה לייעל את השיחה ולמקד אותה בערוץ הפלסטיני.
חשוב להדגיש כי למרות המשבר באוקראינה, בבית הלבן ובמשרד החוץ האמריקני המשיכו לכל אורך סוף שבוע בפעילות קדחתנית בנושא הישראלי-פלסטיני. כך למשל, שר החוץ קרי והיועצת לביטחון לאומי, סוזן רייס, נפגשו עם יו"ר האופוזיציה, יצחק הרצוג, שהודה להם על כך שהם ממשיכים לקדם את תהליך השלום למרות המשבר באוקראינה. הרצוג אף אמר להם "לא להתרגש" מן הביקורת שארה"ב חוטפת לאחרונה מהימין הישראלי. הוא כיוון את דבריו ל"מופע האימים" שהציגו חברי השדולה למען ארץ ישראל בכנסת, בפגישתם עם שגריר ארה"ב בישראל, דן שפירו.
הבעיה העיקרית של האמריקנים כרגע איננה הביקורת הקיצונית בכנסת, אלא הקושי לתמרן בין נתניהו לאבו מאזן. בחודשים האחרונים קרי הקדיש יותר תשומת לב לצד הישראלי, והאמריקנים הפעילו צוות שלם בירושלים שעבד מול המערכת הפוליטית בארץ. הם נפגשו עם כולם, משמאל ומימין, כולל החרדים ואפילו אנשי מועצת יש"ע. על בסיס השיחות הללו גובשו טיוטות המסמך של קרי. האמריקנים ניסו להגיע לנוסח שיאפשר לנתניהו לקבל את המסמך מבלי לאבד את הליכוד. במילים אחרות: יש אזכור לגבולות 1967, אבל שאר הסעיפים במסמך - בדגש על ירושלים, הכרה הדדית וסוגיית הפליטים - נוחים לישראל ובעייתיים לצד הפלסטיני.
אלא שכעת מתברר מה שהיה ידוע מראש: המקסימום של נתניהו - ויתור על כ-90% מיהודה ושומרון והסכמה עקרונית לוויתורים סמליים בשוליים החיצוניים של ירושלים - רחוק מאוד מהמינימום של אבו מאזן. מבחינת יו"ר הרשות הפלסטינית, כל ניסוח שלא משתמע ממנו בבירור שבירת פלסטין תהיה במזרח ירושלים, הוא בלתי קביל. בפגישותיו בשבוע שעבר עם קרי, אבו מאזן הבהיר שאם הסיבה לכישלון היא ירושלים, הוא מוכן לשאת באחריות לכישלון השיחות. אבו מאזן מאמין כי הבנייה הישראלית בהתנחלויות תוך כדי המשא ומתן, המתקפות האישיות של שרים וחברי כנסת כנגד קרי וניסיונותיו שלו לשדר מסרים של שלום לציבור הישראלי, יאפשרו לרוב מדינות אירופה לתמוך בו במצב כזה. דיפלומטים אירופאים ששוחחו בנושא עם וואלה! חדשות אמרו כי לא בטוח שהוא צודק אירופה תתקשה לתמוך בפלסטינים אם אבו מאזן יאמר "לא" מפורש לקרי ויסרב להארכת השיחות.
לנתניהו, מצד שני, יהיה קשה מאוד להתגמש בנושא ירושלים, מבלי לקומם עליו את הליכוד. למעט ח"כ צחי הנגבי, שאמר לפני כמה חודשים שישראל יכולה להסכים לוויתורים בשכונות הערביות במזרח ירושלים (לא בעיר העתיקה), כל חברי הליכוד יביעו התנגדות עזה לפשרות בנושא. את הגישה הרווחת בליכוד אפשר לסכם בדברים שאמר בשבוע שעבר סגן השר אופיר אקוניס למקבילו הגרמני שביקר בארץ: "כמו שאתה לא רוצה לחלק שוב את ברלין - כך אנחנו לא רוצים לחלק את ירושלים". קצר, קולע ומייצג כמעט את כל המפלגה.
המהלך הבא של האמריקנים, שיחל בפגישה מחר בין אובמה לנתניהו, יהיה לנסות למצוא נוסחה שתאפשר לאבו מאזן להמשיך בשיחות, בלי לאבד את נתניהו, שבנקודת הזמן הנוכחית נוטה להשיב בחיוב למתווה האמריקני (עם הסתייגויות, כמובן). האמריקנים קיוו שהקפאת בנייה בהתנחלויות, שחרור אסירים נוסף ומחוות כלכליות לפלסטינים יספיקו, אבל ייתכן שיהיה צורך בשינוי דרמטי באופיו של המסמך - או לחלופין, בנטישת המסמך והסתפקות בהסכמות מילוליות בלבד.
אובמה מעדיף שינוי בנוסח המסמך, כזה שיהפוך אותו למאוזן יותר, דומה יותר לתכנית הנשיא קלינטון משנת 2000. נתניהו, מן הסתם, מעדיף לדבוק בנוסח שמקובל על ישראל ולא מקובל על הפלסטינים, או לחלופין, לוותר על עצם קיומו של המסמך ולהסתפק בהבנות מילוליות. ביניהם נמצא שר החוץ קרי, שמחפש נוסחת קסם שתספק את כולם. ביולי 2013, עם חידוש המשא ומתן, הוא הקציב לעצמו תשעה חודשים כדי למצוא את הנוסחה הזו. נשארו פחות מחודשיים.