פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "הפיגוע הבא הוא עניין של זמן"

      פיצוץ אוטובוס התיירים במסוף טאבה בתחילת השבוע הוכיח עד כמה האזור נפיץ. אמיר בוחבוט סייר בגזרה החמה ושב עם מסקנה אחת ברורה: יש דברים שעדיף לא לספר לתיירים

      "הפיגוע הבא הוא עניין של זמן"
      צילום: רן שאולי, רויטרס, עריכה: יותם בן-דוד, יאיר דניאל, קריינות: לירון בארי

      (צפו ברגע פיצוץ האוטובוס במסוף טאבה)

      מפקד עוצבת אדום, תת-אלוף רועי אלקבץ, נפגש בבוקר יום ראשון עם מנהלי מעבר טאבה בגבול מצרים ואמר להם: "תתכוננו לפיגוע. אין מידע ממוקד. זו הערכה אבל בראייה שלי זה עניין של זמן". כעבור מספר שעות נשמע פיצוץ בצד המצרי. פיגוע. מחבל הפעיל מטען רב עוצמה. שלושה תיירים דרום קוריאנים נהרגו ויותר מ-15 נפצעו בפיצוץ סמוך לאוטובוס שחנה במרחק של מאות מטרים מפתח הטרמינל הישראלי במעבר טאבה.

      האירוע התחיל ונגמר בצד המצרי. מפקדי מנגנוני הביטחון המצריים סירבו לשתף פעולה עם גופי ההצלה והרפואה בישראל והעדיפו לפנות את הפצועים לבית חולים בשארם א-שייח' המרוחק, במקום לבית החולים יוספטל באילת הסמוכה. גורמי צבא בעוצבת אדום העריכו כי המצרים כנראה לא שכחו את הפסטיבל התקשורתי שהתקיים בישראל לאחר הפיגוע במלון טאבה בשנת 2004, אז צה"ל חגג על חשבונם תחת הטענה שללא הסיוע הישראלי, האסון היה גדול יותר. אז כשבצבא מתגאים בשיתוף פעולה הולך ומתהדק לאורך הגבול צריך לזכור שמערכת יחסים היא מושג שברירי שבדרך כלל מושתתת על אינטרסים הדדיים. אף לא פצוע אחד פונה לישראל.

      "מדובר בפיגוע משולש", הסביר השבוע גורם ביטחוני בגזרת אילת. "הפיגוע של אנשי הג'יאהד העולמי מסיני פוגע ישירות בתיירות המצרית, זו היתה מטרת ארגון הטרור. באופן עקיף, הם התכוונו לפגוע גם בתיירות הישראלית והירדנית".

      אוטובוס של תיירים התפוצץ במסוף טאבה, מצרים. פברואר 2014 (אתר רשמי , מתוך טוויטר)

      ביום שלישי נראה היה שהמעבר חזר לחיים. שני אוטובוסים מישראל חנו בכניסה למעבר הגבול. בזה אחר זה החלו להגיע תיירים מאינדונזיה כשהם גוררים אחריהם מזוודות. הבדיקות בצד המצרי והישראלי בחום התישו אותם. המדריך הישראלי של הקבוצה - איהב קופטי, ערבי נוצרי ממזרח ירושלים, הסביר כי מדובר בתיירים נוצרים שיעברו מסלול דומה לנתיב הטיול שעברו התיירים מקוריאה. "הם נחתו בקהיר. ביקרו במנזר סנטה קתרינה (מנזר יווני במרכז סיני שנחשב לאחד מאתרי הנזירות העתיקים ביותר. א"ב). משם הגיעו לטאבה. לא ישנו בסיני ונכנסו לישראל. אנחנו נעצור עוד מעט במסעדת 'קסה דה ברזיל' ולא נלון באילת. לא משנה למה. הם יהיו שלושה לילות בירושלים ושני לילות בצפון ומשם לירדן". נתיב התיירות למתפללים נוצרים מביא קבוצות גדולות מכל רחבי העולם.

      מדריכת הקבוצה מאינדונזיה, וינדה טומסואה, מאיצה בתיירים להזדרז ולטפס לאוטובוס שחנה לצד ערוגת הפרחים המטופחת עליה עומל ללא הרף גנן. שאלות על הפיגוע והאוטובוס השרוף משכיחים במהירות את מראה הפרחים הצבעוניים בצד הישראלי, והחיוך מסביר הפנים איננו. "קיבלתי טלפונים מאינדונזיה ומישראל שבישרו לי שהיה פיגוע. זה מפחיד אבל זו העבודה שלי. לאן יש לי ללכת?", היא שואלת, "30 דקות לפני שהגענו לטאבה סיפרתי להם על הפיגוע. ברור שהיו שאלות לא נעימות. ביקשתי מהם לא להתעכב ליד האוטובוס ולהיכנס כמה שיותר מהר למעבר. אחר כך התפללנו למען הפצועים".

      המדריכה האינדונזית מספר כי הירידה מהאוטובוס לוותה בצעקות השוטרים המצריים שביקשו לא להשאיר אף חפץ סמוך לאוטובוס. ההיסטריה עדיין מרחפת בצד המצרי עקב חשש מפיגוע נוסף. "לא היה נעים לראות את האוטובוס השרוף", סיפרה טומסואה רגע לפני העלייה לאוטובוס, "אני אוהבת את ישראל. הייתי פה עשרות פעמים. אני אמשיך לבוא אם התיירים ירצו אני בעוד שבועיים חוזרת. ברור שזה ישפיע על תיירות אבל אולי רק במצרים".

      משהו נרקח מעבר לגבול

      החשש עליו מדבר מפקד עוצבת אדום מרחף באוויר כבר תקופה ארוכה. הוא הולך ומתחדד ככל שמתרבים סימנים מחשידים בגזרת הגבול. גם השב"כ ויחידות האיסוף של אמ"ן תורמים ליצירת החשדנות כלפי כל אירוע חריג בסיני. רשות שדות התעופה תרגלה בחודש שעבר את מאבטחי המעברים, צה"ל, משטרת ישראל ומד"א לתרחיש של מכונית תופת ומחבלים מתאבדים בשני המעברים באזור - טאבה לסיני ו"רבין" לירדן. לא רחוק מהמציאות.

      דובר משטרת מרחב אילת, פקד שמעון כהן, הגיע אל העיר לפני כארבע שנים לאחר שהתגורר בגדרה ולהערכתו השינוי בתחום הביטחון באילת בולט מאוד. "תפישת הביטחון השתנתה. יש היום יותר שיתוף פעולה בין המשטרה לצבא. אי אפשר לומר שזו מקשה אחת אבל בנו תכנית עבודה, שיטה ודרכי פעולה משותפים, כך שכל אחד מביא את היתרון היחסי שיש לו. זה אמור להקנות יותר שקט לעיר. ברגע שיש סנכרון בין כלל הגופים התוצרים יהיו יותר טובים". גם כהן מבין שקו התפר בין גופים תמיד מועד לכישלון.

      גבול ישראל-מצריים, פברואר 2014 (מערכת וואלה! NEWS , אמיר בוחבוט)
      מסמנת את הבעיה, לא בהכרח פותרת אותה. הגדר בגבול ישראל-מצרים (צילום: אמיר בוחבוט)

      אחרי שמספר מבקשי העבודה או המקלט שמסתננים לישראל ירד כמעט לאפס, מתגאה המשטרה המקומית בשיתוף פעולה יוצא דופן עם הצבא בתחומים נוספים. "הצבא מפעיל מאמצים גדולים על הגדר אבל ברגע שנתפסו מבריחים? הצבא 'מקפיא מצב' ומהר מאוד ניתן לראות שם מעבדה לזיהוי פלילי, חוקרים ואנשי מודיעין. טיפול מהיר כדי לאסוף לראיות להגשת כתב אישום". בשלושה החודשים האחרונים תפסו כוחות צה"ל ומשטרת ישראל מבריחים שבמספר מקרים שונים ניסו להחדיר לישראל מאות קילוגרמים של חשיש ומריחואנה תוך ניצול פרצות שלא הושלמו בגדר או באמצעות עובדי קבלן שעובדים באזור.

      פרויקט בניית גדר הגבול עם מצרים בניהולו של סמנכ"ל משרד הביטחון, תת-אלוף (במיל') בצלאל טרייבר, יסתיים בחודש אפריל השנה עם בניית קטע הנדסי באזור הרי אילת. הגדר, כמו שאומרים בכירים בעוצבת אדום, רק מסמנת את אזור הבעיה, היא לא בהכרח פותרת אותה.

      סיורים צבאיים תכופים

      מפקד עוצבת אדום, שריונר, יסודי ומקצועי, נמצא עדיין בשלב למידת הגזרה והדמויות המרכזיות בה, אך את השיעור הראשון הוא הבין מהר מאוד: האיום סביב העיר אילת המבצבץ לו מאזור סיני הולך ומתגבר. לא רק בגלל הרצון של ארגוני הג'יאהד העולמי לממש את האידאולוגיה שבשמה קמו, אלא בעיקר בשל הלחץ שמפעיל עליהם המשטר החדש בקהיר. תא"ל אלקבץ ידע לזהות, בתפקידו הקודם כראש מטה פיקוד דרום, את הפערים הביטחוניים ולנתב לאזורי החוליות החלשות תקציבים מתאימים כדי לעבות את טבעת ההגנה סביב העיר הדרומית, שכוללת את הגדר, מגדלי תצפית, סיורים וכוחות יירוט זריזים.

      מפקד חטיבת אילת, אלוף-משנה אבי דהן, שנכנס באוקטובר האחרון לתפקידו, חודש אחרי כניסתו של אלקבץ לתפקיד מפקד האוגדה, יכול להיות שבע רצון מערנות הכוחות על הגדר. אזרח סקרן שיעצור סמוך לגבול כדי ליהנות מהנוף או לצלם את הצד המצרי ייתקל לעתים קרובות בסיור צבאי. החיילים יבקשו ממך בנימוס לעזוב את המקום כי נוכחות בשטח לאורך זמן מהווה סכנה. דהן יצר שינוי בגזרה. השאיפה שלו למצוינות מתפרשת בקרב המפקדים כעוצמה. מעבר לעובדה שכל קצין שלישי בחטיבה עונד שעון "גרמין" (שעון שמודד זמן ודופק הנפוץ בקרב ספורטאים. א"ב), הוא הגביר את שיתוף הפעולה בין היחידות בגזרה ודורש למדוד זמני תגובה. יש שטוענים כי הוא סובל מעודף מוטיבציה, אך בגזרה שיש בה מחסור בכוח אדם, מתקבלת רוח המפקד בהבנה.

      "אנחנו יודעים שיש התארגנויות לביצוע פיגועים בצד המצרי", מסביר קצין מחטיבת אילת תוך כדי שהוא מתבונן על המרחבים העצומים של הגזרה, "בניגוד לפיגוע בעין נטפים (באוגוסט 2011. א"ב), אין מידע קונקרטי. יש לנו איסוף מודיעין איכותי. אנחנו יודעים שזה יבוא, אבל לא יודעים מתי". באחד מדיוני הערכות המצב הציג מפקד האוגדה אלקבץ סרטון תצפית בחדות גבוהה בו נראים חמושים לובשי גלביות מתקרבים לאזור הגדר ומבצעים פעילות לאיסוף מודיעין. "המודיעין הולך ומשתפר אבל זה לא מונע מאתנו להתעקש שכוח יירוט יגיע במהירות למקום, וכמו שאתה מבין, המרחבים כאן לא משחקים לטובתנו. מהירות התגובה יכולה להכריע את האירוע", הוסיף הקצין.

      גבול ישראל-מצריים, פברואר 2014 (מערכת וואלה! NEWS , אמיר בוחבוט)
      "יש התארגנויות לביצוע פיגועים בצד המצרי". כביש הגישה לגבול (צילום: אמיר בוחבוט)

      כביש 12, שעולה צפונה מאילת לאורך הגבול המצרי ולאחר כ-20 קילומטרים מתפתל מזרחה לפנים הארץ הוא אחד מנקודות התורפה של הגזרה. כביש שלצדו נחש ברזל ארוך ומתפתל חרץ את גורל הקרקע וקבע באופן ברור את הגבול בין המדינות. חייל תותחנים מחכה במחסום לבאים מצפון, ידיו בכיסים. הוא מקבל את פני הבאים בחיוך מר, "בוקר טוב", הוא אומר ומוסיף: "לאן?". לצדו יושבים על כיסאות שני חיילים ללא נשק. מעיפים זבובים. הדרך ממשיכה להתפתל. הנוף מרגיע. עד לרגע בו נעצרים בנקודה בה נהרג פסקל אברהמי - הצלף האגדי של היחידה ללוחמה בטרור של המשטרה. מצד אחד עומד מוצב גדול של משמר הגבול המצרי, ומנגד, במרחק קצר מאוד, גל-עד שהקימו לוחמי הימ"מ לפני מספר חודשים לזכר החבר שנהרג בפיגוע עין נטפים. מיכל מים ענק שמשקה את העצים שנשתלו סביב הגל-עד מעביר את המסר לבאים על מחזוריות החיים.

      המוצב עליו הסתערו בקיץ 2011 מחבלים וממנו יצאו להתקפה משולבת במהלכה נהרג אברהמי עבר שיפוץ, אך השוטרים במקום עדיין תולים כביסה על חבל שמחובר למגדל התצפית. על קצה ההר הסמוך ניתן לראות שוטר חמוש לבוש מדים שחורים מתהלך על קו הרכס. מספר קילומטרים משם נבנתה הגדר סמוך לצלע הר. נקודת תורפה ברורה. אדם אמיץ יכול לטפס עליה למרות השיניים החדות שהוצמדו לגדר, וכבר היו דברים מעולם. לפתע מגיחים מקצה ההר בצד המצרי ארבעה בחורים בבגדים אזרחיים ומנופפים לשלום. קצין מעוצבת אדום שהגיע לנקודה ומנסה לברר מה פשר מעשיהם שם מבהיר בצורה חד-משמעית: "אלו כנראה שוטרים מצרים משועממים. אם הם היו מחבלים מזמן היית חוטף כדור בראש. רצוי שלא תעמוד פה".

      הסיורים על גדר המערכת בגבול המצרי תואמים את ההתנהלות של צה"ל לאורך הגבול בעזה ובגבול לבנון. שם אמנם אין מנהרות, אך מפקד החטיבה דהן בכל זאת מעריך כי הפיגוע הבא יהיה רחב ממדים, מורכב ממספר גדול של מחבלים, במתווה הפיגוע בעין נטפים. "אין מאה אחוז לאיסוף הקרבי", הסביר קצין נוסף בגזרה, "יש שטחים שבהם רואים הכול למרחק של קילומטרים ואז אתה יכול לזהות את האיום מתקרב ויש 'שטחים מתים' ולכן רצוי שאם כוח נמצא בנקודה רצוי שהוא יהיה גדול ומסיבי שייתן מענה יעיל לאיום".

      הנסיעה לאורך הכביש נמשכת ורגע לפני הר יואש ונחל גשרון ניצב מחסום נוסף של צה"ל. שני חיילי תותחנים עם תגים המעידים כי הם במסלול ההכשרה עומדים מחויכים. כנראה סוף המשמרת מתקרב. כשאני מתעניין לשלומם הם לא מהססים לספר: "אנחנו בסדר. חיילי מסלול אתה יודע. רק נראה שקט כאן, אבל יש פה הרבה התקרבויות לגדר. בודקים אותנו".

      המתח גולש מהמדבר לעיר

      המתח הזה גולש חזרה לאילת. לא רק חשש מחדירת מחבלים אלא גם מפני רקטות גראד שמשוגרות לעבר העיר מאז שנת 2005. מה שהשתנה היא הנוכחות של סוללת כיפת ברזל. דובר מרחב אילת במשטרה מסכים כי הימצאות הסוללה מעלה באופן משמעותי את תחושת הביטחון. "כולם יודעים שאחוזי היירוט גבוהים וכשהיא עוזבת את העיר זה משפיע על האזרחים", הוא מסביר.

      את באי הכניסה הדרומית לעיר מקבלת סוללת מיירטי כיפת ברזל. רוב האזרחים באילת שפותחים את חלון ביתם יכולים לראות את אמצעי ההגנה הכי פופולרי בדרום בפעולה. לא הרחק מהסוללה, מתקבצת קבוצת מהנדסים ובכירי עיריית אילת שדנים בבנייה של בתי מגורים חדשים. "טרור יש בכל העולם. זה לא מה שיבריח תיירים ובטח לא תושבים", מסביר מהנדס בעל שפם עבות, "רוכבים על אופניים נופלים ושוברים את היד אז מפסיקים לרכוב? ממשיכים הלאה. יש לנו כיפת ברזל וזה מה שחשוב. אם לא תהיה הגנה? זה סיפור אחר". הערכות בקרב בכירי הרשות המקומית וקציני הצבא כי הרמטכ"ל בני גנץ נוטה לקבל החלטה שאילת, עיר שכלכלתה מבוססת על תיירות, תקבל הגנה קבועה מסוללת כיפת ברזל.

      "הלחץ שמפעיל צה"ל סביב העיר אילת עושה את שלו", מסביר גורם ביטחוני בכיר, "הצבא המצרי לא יושב בחיבוק ידיים. מדי כמה שבועות הוא מעלה מסוק לאוויר ומפציץ מטרות טרור בסיני חלק מהן קרובות לגבול". האפקט הוא שמבריחי הסמים ואמצעי הלחימה שמהווים פלטפורמה לחדירת מחבלים נדדו צפונה והם מנסים לחדור בגזרת החטיבה המרחבית "שגיא" בפיקודו של אלוף-משנה גיא ביטון. עיקרון משיכת "השמיכה הקצרה" מופעל לאורך הגבול המצרי, כמו בשאר הגזרות. במקומות שבהם יש יישובים סמוך לגדר, צה"ל נוטה להשקיע יותר משאבים וכוח אדם.

      סוללת מערכת כיפת ברזל באילת, פברואר 2014 (מערכת וואלה! NEWS , אמיר בוחבוט)
      מקבלת את פני הבאים לעיר. סוללת כיפת בזל (צילום: אמיר בוחבוט)

      למרות המאמץ המשולב והחשיבה היצירתית של קציני צה"ל בפיקוד דרום, חוזר העיסוק הבלתי פוסק על האפשרות שמחבלים מתאבדים יצליחו לחדור את מעגלי האבטחה השונים ולהגיע ללב העיר אילת. הצבא ירדוף אחריהם. מי יהיה האחראי? המשטרה או צה"ל?

      באוקטובר 2012 זה עבד חלקית. עובד מטבח שפוטר ממלון לאונרדו בעיר הגיע עם נשק לאולם הקבלה, ירה לכל עבר והתבצר באחד החדרים. קציני מרחב אילת הפעילו לראשונה את יחידת הלוחמה בטרור של צה"ל באילת לפעולה נגד אזרח. הכוח השתלט על האירוע וחיסל את היורה, אך מהר מאוד החלו לצוץ שאלות. מדוע פועלת יחידה צבאית נגד אזרח? אם ובאילו נסיבות מותר למשטרה להפעיל את לוט"ר אילת שלא נגד מחבלים? ומי מפקד האירוע?

      חלפו יותר משנתיים והנושא עדיין לא הוסדר בין הארגונים. בדיון האחרון שהתקיים לפני מספר שבועות בקריה שבתל אביב לא הושגה הסכמה על נוהל מסודר. כולם תמימי דעים שבאילת קיים צורך ייחודי שדורש מענה ייחודי. כמו שזה נראה כרגע, בצה"ל לא ממהרים לעשות סדר בבלגן, ושאלת הסמכות נותרה ללא מענה ברור.