בום. בלי שום הודעה מוקדמת, דווקא כשהשיר שאתם הכי אוהבים ברדיו, זה היה חייב לקרות. שבריר שנייה של חוסר תשומת לב והתנגשות. ולא סתם, אלא חזיתית. בהתחלה זה מבהיל, אחר כך מצער, ובסוף זה מרגיש בעיקר מיותר, כמו משהו שאפשר היה למנוע. ואין עם מי להחליף פרטים, אולי רק להפעיל את המגבים.
הסדקים אומרים הכול. זו הייתה ציפור שהחליטה לשים קץ לחייה, והשמשה שלכם נראתה לה כמו דרך טובה לעלות בסערה השמיימה, בפעם האחרונה. 80 מיליון ציפורים נהרגות כך כל שנה בארצות הברית לבדה. אז למה, לכל הרוחות, הן עפות לנו אל תוך המכונית? הדקו את החגורות והנמיכו את המוזיקה: נראה שזו בכלל לא אשמתן.
עוד סיפורים חמים מהעולם בוואלה! חדשות:
ארדואן: צריך למחוא כפיים לאזרחים שהיו על המרמרה
בלגיה הכריעה: המתות חסד לילדים - בכל גיל
תיעוד: זרנוק מים מעיף באוויר עיתונאית בהפגנה
אני המקור?
לרוב, ציפורים מגלות יכולת מרשימה למדי של תמרון, ומצליחות להימנע מפגיעה בכלי רכב או בעצמים אחרים. ובכל זאת, מספרן של התאונות הקטלניות גבוה, והן מסתיימות לעתים במותן של ציפורים בסכנת הכחדה. מסיבה זו החליט צוות אמריקני ממרכז המחקר הלאומי לחיות בר באוהיו לבדוק מה גורם להתנגשויות הללו, ועד כמה הן קשורות למהירות הנסיעה של כלי הרכב. הממצאים פורסמו בשבוע שעבר בכתב העת המדעי PLOS ONE.
החוקרים בחרו בקטע כביש במתקן של נאס"א באוהיו, והוא נסגר לצורך הניסוי. בעלי הכנף שהשתתפו בעל כורחם במחקר היו מסוג קתרטס תרנגולי (בשמם המדעי Cathartes aura), ציפור גדולה שנראית כמו שילוב מוזר בין תרנגול הודו לנשר. היא נפוצה בשתי האמריקות, מעורבת לעתים קרובות בתאונות באוויר וביבשה וניזונה מפגרים, כמו אלה שהונחו על קטע הכביש, של דביבונים.
הצוות, בראשותו של טרוויס דה-וולט, ביקש לדעת עד כמה משפיעה מהירות הנסיעה של כלי רכב מתקרבים על תגובתן של הציפורים, ואם התנהגותן משתנה בהדרגה או שמא בפתאומיות עם הגברת המהירות. המשאית שבה השתמשו החוקרים החלה את נסיעתה במרחק 1.13 קילומטרים מהנקודה שבה זללה הציפור את הגווייה, והגיעה לאחת משלוש מהירויות: 30, 60 או 90 קילומטרים בשעה. כעת, נותר למדוד את תגובת המשתתפים לסכנה המתקרבת ריצה או התעופפות בשתי דרכים: כמה זמן לפני ההתנגשות היא התרחשה, ובאיזה מרחק מהמשאית הדוהרת לכיוונן.
מוח של ציפור
התוצאות היו ברורות למדי. כאשר כלי הרכב התקרב לציפורים במהירות של 30 או 60 קמ"ש, הן נטו להימלט מהסכנה ובהצלחה. מעבר לכך, הן עשו זאת כשהיו במרחק ובזמן דומים למדי מהמשאית. ואולם, כשהיא נעה במהירות גבוהה יותר, בין 60 ל-90 קמ"ש, נמצא כי הציפורים היו אבודות למדי ולא ידעו כיצד להגיב. חלקן פרשו כנפיים במרחק של כ-300 מטרים מכלי הרכב, בעוד שאחרות נטשו את הכביש כש-20 מטרים בלבד עניין של שניות ספורות מפרידים בינן לבין מוות צפוי. כל המקרים של כמעט-התנגשות, מלבד אחד, אירעו במהירות הגבוהה מבין השלוש.
מבחינה אבולוציונית, סביר להניח שבעלי הכנף טרם הספיקו לפתח מנגנונים שיאפשרו להם להתחמק כנדרש מכלי רכב, והם ככל הנראה משתמשים באותם מנגנונים שמתריעים מפני טורפים שרובם איטי בהרבה ממכונית. המנגנון הקוגניטיבי להערכת הסכנה, המתבסס על מידע חזותי ותלוי גם במגבלות התנהגותיות ופיזיולוגיות של בעל החיים, יוצא מכלל שליטה כשמהירות הסכנה המתקרבת גבוהה מהרגיל. את המצב המבלבל שבו נמצאת הציפור אפשר להשוות אולי לנהג שנוסע בחשכה, ומופתע לגלות במרחק מטרים ספורים ממנו בעל חיים באמצע הכביש, מבלי שיהיה לו מספיק זמן להחליט איך להגיב.
אז מה עושים עכשיו?
השאלה הזאת, שהשמיע שוב ושוב באזי הנשר ב"ספר הג'ונגל", הטרידה את צוות החוקרים, וגם אחרים העוסקים בשימור של בעלי כנף שעלולים להיעלם מהעולם. קשה לקבוע אם התנהגותו של הקתרטס התרנגולי מייצגת את כל בעלי הכנף, אולם הממצאים העלו בבירור שהסכנה גדולה באופן בלתי פרופורציונלי כשהמהירות עולה ומתקרבת ל-90 קמ"ש. יצוין כי החוקרים לקחו בחשבון גורמים נוספים שהגדילו את הסיכוי לפגיעה, כמו הסחות דעת או נטילת סיכונים הקשורה לרעב.
לכולם ברור שבעולם המודרני, כמעט כל אמצעי התחבורה מהירים יותר מחיות הטרף שהציפורים מכירות. ברור גם שלא ניתן להגביל את מהירות הנסיעה בכל הכבישים. יחד עם זאת, החוקרים המליצו לעשות זאת בשמורות טבע ובאזורים שמהווים בית לבעלי כנף נכחדים, ובפרט לציפורים קטנות שיש להן סיכוי קטן יותר לשרוד התנגשות.
באשר לציפורים שהשתתפו בניסוי למרבה השמחה, כולן סיימו אותו בשלום על אף שחלקן הגיבו כמעט-מאוחר-מדי. בנוסף לכך, בניסויים הבאים מתכוונים החוקרים להשתמש בסרטון המדמה כלי רכב מתקרבים, וכך תימנע לחלוטין אפשרות של מוות מיותר. ציפור קטנה לחשה שרק בעיה אחת, בעייתית למדי, נותרה ללא מענה: מפגש עם מטוס. איך זה נגמר בסוף, כולם יודעים.