הסיפור האמיתי: מי גנב לנתניהו את השלטון?

המפקד נתן את הפקודה: נקמה בסגנון סיירת מטכ"ל
לכל הטורים של אלדד יניב

תחת אש ובשיא הסערה נכנסו השר אמנון ליפקין שחק ויו?ר ועדת החוץ והביטחון דן מרידור ללשכתו של מקבל ההחלטות. זה היה באוקטובר 2000, החודש הקשה של פרוץ האינתיפאדה, וקבינט השלום שחתר לנהל משא ומתן עם ערפאת תחת אש עמד להתכנס. "אמנוני, שב", קיבל ראש הממשלה אהוד ברק את שחק במאור פנים, בחיוך ובקריצה. אבל הראש של מקבל ההחלטות היה במקום אחר לגמרי: דקה לפני כן הוא עוד עשה הגהה לתלונה שתתפור חקירה חדשה אצל מבקר המדינה. הנחקרים: השניים שמולם הוא יושב, היושב ראש ו?אמנוני?.

כמה אש בערה באוקטובר שנת 2000. בגבול לבנון נהרגו ונחטפו שלושה חיילי צה?ל: בני אברהם, עדי אביטן ועומר סואעד. בקבר יוסף שבשכם נפצע וננטש שוטר מג?ב מדחת יוסף, עד שמת מאיבוד דם. במשולש ובוואדי ערה הרגו השוטרים 13 מפגינים ערבים ישראלים ופלסטיני אחד, במהלך מהומות קשות ואלימות. יהודי ישראלי נוסף נהרג מזריקת אבנים, וברמאללה עשו המונים לינץ? בשני חיילי מילואים ישראלים. האינתיפאדה השנייה החלה.

גם בירושלים התחוללה שריפת ענק. הממשלה עמדה להתפרק, והאש מחקירת פרשת העמותות איימה לחרוך את כיסאו של ראש הממשלה, אהוד ברק. הוא תמיד האמין שכשצצות צרות יש להשתמש בשיטת המנופים והלחצים: מפעילים לחצים בלתי אפשריים על היריבים, ושולחים מנופים מחלצים כשהיריבים כנועים. כך הוא פעל שנים במערכה הצבאית.

אז כמו בשדה הקרב ברק החליט להקים צוות משימה ראשון, צוות יאשה. שלושה אנשי עסקים מקורבים לאריאל שרון הוזעקו לתמונה: וולדימיר גוסינסקי, אוליגרך רוסי-יהודי ותורם גדול שמחפש השקעות בישראל ויו"ר חברת החשמל אלי לנדאו. הם חשבו שפעלו בנפרד ולא הבינו שמי שחיפ"ק אותם האזרח יעקב ("יאשה") קדמי – עד לא מזמן ראש נתי"ב, גוף ביון שפעל בהצלחה ממשרד ראש הממשלה.

המשימה של צוות יאשה הייתה פשוטה וברורה: להקים לברק ממשלה חדשה ויציבה. איך? התכנית פשוטה. הם היו צריכים להסביר לאריאל שרון, כך שיבין, שברק הולך לבחירות חדשות, ולהנפיק לו סקרים שמראים שבנימין נתניהו עומד לחזור, ושהוא קרוב לרדת מהגלגל ולסיים את חייו הפוליטיים כיו"ר הליכוד. ואז, כששרון יבין שקיצו קרב, הוא יקפוץ לעגלה ויעזור לברק.

ברק הניע את הכלים בכמה מגרשים, מול כמה שחקנים, כמו רב אמן שמשחק שח מט סימולטני כשהשעון מתקתק. למשימה השנייה והלא פחות חשובה הוקם צוות דורון. הפרקליט, הגיס והכיס, דורון כהן, שהזעיק את חברו "מהיחידה", לוני רפאלי, שהוא גם איש העסקים ובעלה של השרה בממשלה יולי תמיר. רפאלי קרא לחברו מהמוסד בכיר באגף המבצעי דיוויד זילברג. אני הזעקתי את עוזרי במשרד ראש הממשלה, טל שטרן.

המשימה של צוות דורון הייתה תכסיסנית יותר והכי לא מוסרית: לדאוג שחצי ממשלה תהיה תחת חקירה. כך, חשב ברק, היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין ייכנע לסערה – וימרח את חקירת העמותות. גם את שלנו. אז המשימה של צוות דורון הייתה לאסוף חומרים על הבחירות והעמותות של שרים ובכירים, ולדאוג שיהיו גם נגדם תיקים במשטרה.

כמעט שלא ישנתי בחודש אוקטובר ההוא, וגם ליאור. עומר ויותם, התאומים שלנו, נולדו רק חודשיים קודם לכן. הבית הואר באושר גדול והוצף באהבה. ברגע אחד הפכנו מזוג צעיר למשפחה גדולה גדולה של ארבעה. אני אבא, לא להאמין. וליאור אמא. הבית התמלא ברגע, כמו שהוא מתמלא כשנכנס לחיים תינוק, רק שזה היה בכפול – כי נכנסו שניים. חיתולים בערימות. מארזים ענקיים של מטליות לחות לפחות לשנה כי זה היה בהנחה, מטרנה בקופסאות שכיסו פינה שלמה ושתי מיטות. וסל קלים. ושתי עגלות. ושתי סבתות שעוזרות ושני סבים שמביטים בהשתאות על הפלאים ומצלמים ומצלמים.

ועם האושר מגיעים גם הלילות הלבנים ללא שינה. בכי, יקיצה, בקבוק, תנומה ובכי ועוד יקיצה, תנומה ועוד יקיצה ומתי כבר יגיע הבוקר וחוזר חלילה, בלי הפסקה, עד שאתה רוצה לדפוק את הראש במראה.

ובעוד שבלילות לא ישנתי אבל האור היה גדול, את הימים ביליתי בהתייעצויות בחושך גדול. צוות יאשה עמד במשימה בכבוד. שרון נבהל, ולברק נתפרה קואליציה חדשה ויציבה עם שרון. אבל ברק לא שיחק שח, כי אם קלפים, פוקר בלוף. באותו הזמן שצוות יאשה ניסה להבהיל את שרון, טווה צוות אחר – צוות יוסי ביילין – רשת ביטחון לברק: ממשלה יציבה לחודש ימים עם אלי ישי, בתמורה לכספים ומימון של שנים לחרדים. השד וברק ידעו מה ההיגיון.

צוות דורון פעל במהירות וללא הפסקה. זילברג היה אחראי על גיוס החוקרים הפרטיים והחומרים. כהן ורפאלי על הכספים והתשלומים, ואני ושטרן על הדיווח לאחור, לקודקוד. החוקרים שפעלו בארץ ובחו"ל ערמו חומרים על תנועות כספים ותרומות וערבויות שגייסה מפלגת המרכז הצעירה – וליפקין שחק ויצחק מרדכי ורוני מילוא ומרידור שעמדו בראשה. החומרים הפכו לתלונות. אזרחים, חברים מהיחידה ומזרועות הביטחון, הוזעקו לחתום על האיגרות המפלילות. אלו נשלחו במסירה אישית לנציגי האכיפה: מבקר המדינה, המשטרה, רשם העמותות והיועץ המשפטי לממשלה.

ראש הממשלה ישב על כורסתו ואני רכנתי מעל גבו בישיבה כמעט אחרונה של צוות דורון. ברק עשה הגהות אחרונות בכתב ידו המסולסל עם הפרקר 51 השחור שבידו, מתקן נוסח אחרון של תלונה, עוד תלונה, שתוגש מאוחר יותר למבקר המדינה, בשמה של עמותה, עוד עמותה, שזה עתה הוקמה: "אזרחים שומרי חוק". צוות דורון יצא מהלשכה ומרית דנון, המזכירה המיתולוגית של ראשי הממשלה, הכניסה את השר אמנון ליפקין שחק ואת יו"ר ועדת החוץ והביטחון לחדרו של מקבל ההחלטות. ?אמנוני?, קרא ברק לליפקין שחק. "שב. למה שלא תשב?"

ליאור אף פעם לא סלחה לי על המעשה הנורא ההוא. כשהפנמתי אחרי שנים במה השתתפתי, גם אני לא סלחתי לעצמי. סיפרתי לה על הכל אחרי שהופתעה שבאיזשהו מאורע שחק השאיר את ידי שהוגשה ללחיצה תלויה באוויר, מחפשת את ידו. אני חשבתי שלא ידע על הכל, ומסתבר שליפקין שחק ידע גם ידע – וליאור תבעה ממני ללכת ולבקש סליחה. מילא הוא, שלחם איתו שכם לשכם ב"אביב נעורים", אבל אתה? נגד גיבור מלחמה? עברו שנים עד שמצאתי את התבונה ואת הכוח להתוודות בפני שחק, פנים אל פנים, ולהתבייש עד עמקי נשמתי על השותפות במזימה המבישה. מילא ראש ממשלה שתופר תיקים לשר בממשלה, אבל פקיד זוטר, עובד מדינה, אתה משתף פעולה עם הדגל השחור והקנונייה הבזוייה?

מהר מאוד צוות יאשה הוזעק מחדש למשימה. רשת הביטחון התפוררה או יותר נכון חיה חודש כמובטח ונפרמה. אין ממשלה חלופית, אין אצבעות במליאה – וממשלת ברק הראשונה והאחרונה עומדת לפני מיתת נשיקה. הצוות, שרק לפני חודש נדרש להקים ממשלה חדשה לברק ולהציל את חייו הפוליטיים של שרון, התבקש עכשיו לעשות את אותו הדבר, רק הפוך: להקים ממשלה לשרון, או יותר נכון לחסום את ביבי מלרוץ במקומו, ולתת לברק עוד חיים. אם לא כראש, אז כשר ביטחון בממשלה הבאה.

זו הייתה משימה מסובכת מאין כמותה. בנימין נתניהו עמד על הקווים וחיכה שברק יתפטר. הוא חשב שבדקה אחת הוא משתלט על שרון הזמני ונהפך – שוב - ליו"ר הליכוד, ותוך כמה שבועות של קמפיין בחירות – שוב – גם על המדינה כולה. שנה וחצי אחרי שנמשח בזפת ונוצות ונזרק לתהום הנשייה. אבל את מה שביבי לא למד ביחידה, ברק כבר ענד כצל"שים על החזה, וצוות חדש דנדש הוכנס לתמונה.

המשימה של צוות אנג'לה הייתה ברורה ומשולשת: ברק יתפטר, אבל הפעם, הוא יקרא לקיים בחירות מיוחדות לראשות הממשלה, בלי להחליף את הרכבה של הכנסת. כך, על פי חוק, ביבי לא יהיה רשאי להתמודד בבחירות, משום שהוא אינו חבר כנסת.

אחר כך צריך לגרום לביבי להשתולל ולנהל קמפיין תקשורתי שבו יצהיר תחת כל מיקרופון רענן על התחייבותו להתמודד רק בבחירות כלליות – "מאידיאולוגיה", שהיא תמיד אצל פוליטיקאים מעל הכל. שרון יציע ליזום ?פשרה? עם נתניהו, ולשנות את החוק כך שגם מי שאיננו חבר כנסת יוכל להתמודד בבחירות המיוחדות. אבל ביבי, שכבר סינדל את עצמו עם ההתחייבות ועלה על צמרות עצים בהצהרות לוחמניות וחד משמעיות – יהיה חייב לסרב. ?או בחירות כלליות, או שאני בחוץ?, הוא התחייב, ויאלץ לחכות בצד להזדמנות הבאה.

ברק ביצע את חלקו והודיע שיתפטר. ביבי ביצע את חלקו, הסתבך בהצהרותיו ונפל בפח. ועכשיו שרון היה צריך להביא ידיים להצבעה בכנסת ולהשלים את המשימה. להשלים את תיקון החוק ב-24 שעות. אבל ביבי לא ויתר כל כך מהר, והפעיל לחצים על לשון המאזניים: ש?ס. ביבי כבר תפר לעצמו חליפה: אריה דרעי שהיה בכלא רצה לנקום בברק, שהכתיר את ישי במקומו, ואמר לנתניהו שהכל יהיה בסדר. מילה אצלי זו מילה. אבל באותו זמן האסיר דרעי חשב על מרטין שלאף שרצה בכלל את שרון בשלטון. כרגיל, בשביל ההון.

מהצד השני שרון המשיך לשלוח מנופים לרב עובדיה יוסף: אנג'לה זימנה סעודה עם הצוות על שמה. סמי שמעון הוא בעלה, וחוץ מזה שהוא החבר הכי קרוב ואהוב של הרב עובדיה, "ש"ס זה ש"ס – סמי שמעון", הוא גם חייב טובה לשרון. בשנות ה-90 קנה שמעון חברת פרדסנות של הסוכנות שעמדה לפני פשיטת רגל גדולה. עם החברה המדשדשת הגיעה התחייבות יפה מהשר שרון שבחובה משמעות כלכלית אדירה: שמעון יקבל עם החברה אלפי דונמים של קרקע חקלאית בחכירה באזור השרון – והבטחה שיוכל להיפטר מהם בתשואה נפלאה. שרון, שנתן קרקע חקלאית לאומית כמעט במתנה, גם ידאג שהן יופשרו לבנייה רגע אחרי העסקה.

אז אלי ישי, דוברו איציק סודרי וסמי שמעון נפגשו בשמונה בערב בווילה ברשפון עם שרון, בעל החוב שבא לגבות. אנג'לה הכינה הרבה מאוד בשר משובח, ובקינוחים כבר נלחצו הידיים. למחרת התברר לכולם ששמעון חייב לשרון חוב גדול. חברו הטוב הרב עובדיה נכנע, ונתן במתנה לשרון את ראשות הממשלה.

וברק, האיש שסובב את כולם על האצבע, מצא את עצמו עם זרוע קשורה סביב גופו. קצת יותר מ-60 יום אחרי שהפעיל צוותים עם משימות סותרות והפוכות, הובס ברק בבחירות המיוחדות. אבל מי שקיבל את תפקיד שר הביטחון היה דווקא פואד בן-אליעזר. נתניהו נשאר אזרח מודאג, שמעון התמודד עם מימוש הבטחת ההון בעל פה משרון במסדרונות הפקידים והשלטון – וברק שוב נחלץ, הפעם מחקירת העמותות.

רוצים לדעת מה מנחם בן חושב על הטור של אלדד יניב?

טקסט זה מבוסס על הפרק השמיני מתוך הספר האינטרנטי "פניית פרסה" של אלדד יניב, שיראה אור בקרוב