הרכש הגרמני שיגן על היעד האסטרטגי של ישראל בים

היומון הגרמני "בילד" דיווח אתמול (שבת) שגרמניה הסכימה למכור לישראל שתי משחתות, בסכום כולל של כמיליארד אירו (1.3 מיליארד דולר), שנועדו להגן על מתקני הגז הימיים של ישראל. הפוטנציאל הכלכלי הטמון בשטח שאמור להסתפח למדינת ישראל כחלק מפרויקט "מים כלכליים" כתוצאה מהקידוחים באזור מוערך ב-250-400 מיליארד דולרים, סכום שהופך את ההגנה על מתקני הגז ליעד אסטרטגי עבור מערכת הביטחון, ומכאן הצורך ברכש האמור.

עוד על שיתוף הפעולה הצבאי עם גרמניה:
"גרמניה תמכור לישראל שתי משחתות במיליארד אירו"
הצוללות החדשות: מתקדמות יותר, חשאיות יותר
במאי 2012: ישראל קיבלה את צוללת ה”דולפין” הרביעית מגרמניה

מדובר בשטח כולל של כ-23 אלף קילומטר-רבוע, כגודל השטח מחצי האי סיני שסופח לישראל במלחמת ששת הימים. אז החליטה הממשלה להעניק תקציב גדול ולהקים כוחות גדולים כדי לשלוט בשטח ולהגן עליו מפני התקפות מצריות. עתה איש אינו באמת יודע מה יש במעמקי הים, אך לכולם ברור כי נתיבי השיט של ישראל הם נכס אסטרטגי.

הרמטכ"ל לשעבר, רב-אלוף (מיל') גבי אשכנזי, דרש לרכוש עבור חיל הים שורה של מערכים בתחומים שונים כדי להגן על הפרויקט. בין היתר, ביקש אשכנזי ארבעה כלי שיט גדולים שיהוו כוח מכריע בהגנה. בממשלת ישראל הקשיבו לדרישות, אך לא מיהרו לשחרר את התקציב הנדרש.

מימון ההגנה על אסדות הקידוח עורר ביקורת בקרב פוליטיקאים ובציבור ואת רוב האש חטף איש העסקים יצחק תשובה, בעלי אחת מאסדות הגז. במערכת הביטחון דחו את הביקורת על הסף וטענו כי כפי שצה"ל מגן על בתי הזיקוק בחיפה, על מפעלי כימיקלים לישראל בים המלח ובתי המלון באילת, כך הוא אמור להגן על האינטרסים הכלכליים שלו בים התיכון. חשוב לציין כי 99% מהייבוא הישראלי בכלל, ו-90% מהייבוא הצבאי, מגיעים מהים.

המרחבים הפתוחים והתחמשות חיזבאללה וסוריה בטילים מתקדמים הופכים את התשתיות לרגישות מאוד. כדי להבין את המהות יש להביט על מפת ההולכה של האסדות. לדוגמה, אורכה של צנרת ההולכה מאסדת הקידוח תמר הוא 150 קילומטרים. כדי להגן על תשתית שכזו, נדרשת עוצמה רחבה ומשולבת. חיל הים בממדיו כיום לא יכול להגן על שטח עצום שכזה בצורה אפקטיבית. כדי לעמוד במשימת ההגנה, הוא נדרש לרכש של סנסורים מתקדמים, מכ"מים, מזל"טים, אמצעי לוחמה אלקטרונית, אמצעי תקשורת, אמצעי הגנה נגד טילים וארבעה כלי שטח נושאי יכולות מגוונות.

ראוי לציין כי 70% מהאנרגיה של מדינת ישראל מתבססת על גז ואין היא יכולה להפקיר זאת בידי גוף אזרחי כשברקע מתגברים איומי הטילים, הרקטות, המחבלים וכלי שיט שעשויים לאיים ולפגוע בתשתיות. כדי להגן על אותה אנרגיה, מיהרה ממשלת ישראל לקדם הסכם הבנות על חלוקת המים הכלכליים מול קפריסין אך עם לבנון המשא ומתן עלה על שרטון. ארגון חיזבאללה הטיל את כל כובד משקלו על הכוונות הישראליות להגיע לפשרה על חלוקת השטח כדי לשמר נקודת חיכוך נוספת מול "הציונים" כשברקע עדיין מרחף הוויכוח לגבי הבעלות על חוות שבעא בגבול היבשתי של לבנון.

ממשלת ישראל הבינה כי האיום שמבצבץ מכיוון לבנון הוא אמיתי ולכן מיהרה לחפש אחר מענה רחב ואפקטיבי נגד שלל האיומים, בין היתר בגרמניה. חיל הים ביקש ארבע Offshore Patrol Vessels (OPV), ספינות ששוקלות 1,500-1,700 טון, גדולות יותר מספינות הטילים אח"י חנית ובעלות יכולות מגוונות. הקשר ההיסטורי עם גרמניה, האפשרות שממשלת גרמניה תממן חלק מהעסקה (כפי שמימנה חלק גדול מאוד מעסקת צוללות "דולפין" של חיל הים – א"ב) ואיכות המספנות של גרמניה - המייצרת את סדרת כלי השיט מסוג "מקו" המוגדרת "המרצדס של כלי השיט" - הופכת את האופציה לאטרקטיבית מאוד. בחיל הים תמימי דעה שהגרמנים יידעו לעשות זאת בצורה הטובה והמקצועית ביותר.

כדי לשלוט על מרחב עצום שכזה נדרש חיל הים להפעיל סיורים קבועים בעלי יכולות מגוונות ועצמאיות שיידעו לתת מענה ראשוני הולם לאיומים השונים מתחת לפני המים ומעליהם, כולל יכולת של הנחתת שני מסוקים בזה אחר זה (אחד יחנה על הסיפון והשני ייכנס לתוך בטן הספינה - א"ב). מדובר בספינות רב-תכליתיות שלא יגדילו באופן משמעותי את התקציב הקבוע של החיל אך בהחלט יגדילו את עוצמתו לא רק בהגנה על המים הכלכליים, אלא ביכולת ההרתעה מול חילות ים באזור במצב של הסלמה.

אם העסקה שמנסים לקדם ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון משה בוגי יעלון תצא לפועל, מרגע ההחלטה על הרכש הגרמני עשוי התכנון על פי דרישות חיל הים להימשך כחצי שנה עד שנה. תחילת בנייתן של המשחתות צפויה להתחיל בשנת 2015 וללא פיגורים עשוי כלי השיט הראשון להגיע לחופי ישראל בשנת 2018. לוחות הזמנים, אם הכול יתקדם כמתוכנן, מעידים על פיגור אדיר ביכולת של מדינת ישראל להגן על משאביה.

נכון לעכשיו, השטח הזה מוגדר "שטח הפקר". קפריסין החלה לבצע קידוחים בסיוע חברות זרות, אך היא לא מעוררת דאגה. האיום האמיתי מגיע מכיוון לבנון. חברות זרות לוטשות עיניים לגבי המאגרים ומנסות לקדם קידוחים וכששום דבר לא סגור בחוזה, הכול פתוח. גם עימות ביטחוני. גורם ביטחוני בכיר העריך השבוע כי גם אם תתחיל לבנון לקדוח סמוך לקו הגבול הימי עם ישראל, היא לא תחצה את הגבול הווירטואלי, אך היא בהחלט עשויה ליהנות משאיבה מתוך המאגר הישראלי. זה מקור האי-שקט במערכת הביטחון.

(עדכון ראשון: 22:11)

לפניות לכתב אמיר בוחבוט: amirbohbot@walla.com