המחקר שמציג: כך תגיב איראן לתקיפה ישראלית

אחד השיקולים המרכזיים שוודאי עומדים לנגד מקבלי ההחלטות בירושלים, בעודם מתלבטים אם לתקוף באיראן, כדי לסכל את תכניתה הגרעינית, היא התגובה של הרפובליקה האיסלאמית – לרבות האפשרות לפגיעה במטרות ישראליות, ובאזרחים ישראלים. מאמר מקיף שפרסם אמש (שלישי) ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) ומי שכיהן בעבר כראש אמ"ן, אלוף (מיל') עמוס ידלין, יחד עם אבנר גולוב, מנסה להעריך את אופי התגובה האיראנית, ומספק הצצה אפשרית למה שעשוי להיות אחד השיקולים המרכזיים בעד ונגד תקיפה באיראן.

תכנית הגרעין האיראנית - כותרות נוספות:
אולמרט: נתניהו הכריז מלחמה על הממשל האמריקני
בתעשיית הנשק זועמים: בגלל נתניהו, מתרחקים מישראל
נשיא איראן רוחאני: אין סיכוי שנפרק את מתקני הגרעין

החוקרים מחלקים את הערכתם לשתי זירות מרכזיות שבהן איראן עשויה להגיב – תגובה נגד ישראל, או לחלופין פגיעה בארצות הברית או בבעלות בריתה באזור (מדינות המפרץ הסוניות, כמו ערב הסעודית). לדבריהם, האיום המרכזי על ישראל הוא תקיפה באמצעות טילי קרקע-קרקע. בידי איראן, מציינים החוקרים, שני סוגי טילים בעלי טווח שמאפשר להם לפגוע בישראל: טילי "שיהאב 3" לטווח 1,300 קילומטרים, וטילי "גדיר", לטווח של כ-1,600 קילומטרים.

לשני הטילים רמת דיוק לא גבוהה, אך שניהם יכולים לשאת ראש קרב גדול: השיהאב 3 מסוגל לשאת ראש קרב במשקל טון, והגדיר – 750 קילוגרמים, שניתן לשגר ממאות משגרים שונים. אלא שמלבד ראש נפץ קונבנציונלי, בערב חוששים שאיראן תחמש את הטילים בראש קרב כימי או ביולוגי (זאת למרות שאיראן חתומה על אמנת הנשק הכימי האוסרת על אחזקת נשק מסוג זה), אך מציינים לצד זאת כי החשש מתגובה בינלאומית חריפה עשוי למנוע שימוש בנשק מהסוג האמור.

מלבד טילים, מעריכים כי היכולת האיראנית באוויר מוגבלת. בשל העליונות הברורה של חיל האוויר הישראלי, לא בטוח שאיראן תבחר להשתמש במטוסי קרב ובכלי טיס בלתי מאוישים כדי לתקוף כאן. ידלין וגולוב קובעים כי המטוס המתקדם ביותר בחיל האוויר האיראני, סוחוי 24, לא מאפשר לאיראנים לתקוף בטווחים רחוקים ללא תדלוק. כלי הטיס הבלתי מאוישים של טהראן לא מתקדמים, ולא מאפשרים גמישות רבה לאחר שיגורם.

ומה באשר לים? תקיפה איראנית מהים היא אפשרות תיאורטית אך מוגבלת מאוד. ידלין וגולוב טוענים כי לאיראן כמה צוללות סובייטיות שאינן משייטות דרך קבע בים התיכון, ופועלות בעיקר באוקיינוס ההודי ובמפרץ הפרסי. לאיראן יש קושי להגיע עם צוללות לטווחים רחוקים, ולא נראה כיצד בזמן מלחמה היא מעבירה אותן בתעלת סואץ ושיט לעבר מפרץ אילת צפוי להיתקל בטילי ים-ים מתקדמים של צה"ל. לכן, מעריכים שני הכותבים, התרחיש עשוי לכלול שיגור טילי ים-חוף מאנייה המוסווית כאזרחית, או באמצעות צוללות "ננסיות" איראניות, נישאות על ידי כלי שיט אזרחי כפיגוע "התאבדות".

לסיכום מעריכים השניים כי התגובה האיראנית היא בהחלט כזו שישראל יכולה להתמודד איתה, והן רחוקות מ"מלחמת החורמה" שהאיראנים מזהירים מפניה – אלא תגובה בעלת השפעות פסיכולוגיות בעיקר. כמו כן מזכירים החוקרים כי קיומן של מערכות ההגנה הישראליות – בהן ה"חץ", "כיפת ברזל" ובהמשך "שרביט קסמים" – יסכלו במידה רבה את היכולת האיראנית לפגוע בישראל, בתקופה לתקיפה של מתקני הגרעין שלה.

מלבד האיום הישיר על ישראל, "תרחיש האימים" כולל גם מתקפות טרור על מטרות ישראליות ויהודיות ברחבי העולם. "כוח קודס" של משמרות המהפכה, שבראשו עומד קאסם סולימאני, פיתח במשך שנים יכולות לבצע פיגועי טרור ברחבי העולם, שבין היתר באו לידי ביטוי בפיגוע נגד שגרירות ישראל בבואנוס איירס ב-1992, והפיגוע במרכז היהודי ב-1994. האיראנים גם היום מעורבים בגל הפיגועים האחרון נגד דיפלומטים ישראלים בשנת 2012, ובניסיון ההתנקשות בשגריר הסעודי בערב הסעודית. גם פיגועים מסוג זה נכללים בהערכת האיומים לתגובה האיראנית למקרה שישראל תתקוף באיראן.

כותבי המאמר מעריכים גם כי אם ישראל תתקוף את איראן בגיבוי אמריקני, ייחשב המהלך על ידי האיראנים לתקיפה משולבת, ותגובה לכך תביא בחשבון את עוצמת התגובה של ישראל וארצות הברית – אם איראן תבחר לתקוף. כמו שכותבים החוקרים, "אם טהראן תעריך כי ארצות הברית החליטה לפעול בשיא עוצמתה כדי להפיל את המשטר, יצטמצמו המעצורים האיראניים והיקף התגובה צפוי לגדול". לפי הערכת החוקרים, אחת האפשרויות במקרה כזה יהיה שיגור כמה טילים מאיראן ומכיוון לבנון (דרך חיזבאללה) לעבר דימונה, או מטרות אחרות שנחשבות "משויכות גרעין", כדי להעביר מסר של "עין תחת עין". תרחיש של הסלמה אזורית יחייב את ארצות הברית להתערב, ומהלך שכזה, מעריכים השניים, ישנה באופן משמעותי את מאזן הכוחות האזורי.

החוקרים מתייחסים גם לאפשרות שאיראן תבחר להגיב באמצעות "שליחיה" באזור – ובראש ובראשונה חיזבאללה, המחזיק בארסנל של עשרות אלפי טילים ורקטות. היא אף עשויה לדרוש מסוריה להצטרף למערכה באמצעות ארסנל הטילים שלה, שמהווה איום אסטרטגי על ישראל, אלא שסוריה, להבדיל מחיזבאללה, לא מחויבת כמובן למרותו של האייתוללה חמינאי כפי שחיזבאללה מחויבת, ושיקולי שרידותו של משטר אסד עשויים בהחלט לשחק תפקיד בהחלטה אם להצטרף למתקפה או לא. לפיכך, מעריכים ידלין וגולוב שאם אסד יבחר להגיב זו תהיה תגובה סמלית ומינימלית.

בשל העובדה שהחוקרים מעריכים שהסיכוי שתקיפה ישראלית תגרור מלחמה אזורית הוא נמוך, השניים ממליצים על כמה אפשרויות פעולה: תקיפה כירורגית נגד מתקני הגרעין, הקרנת איום אמין ב"מהלך שלישי" רב עוצמה ורחב היקף, חיזוק ההגנה הישראלית כדי לצמצם פגיעה איראנית וכן הכנת תכנית ל"יום שאחרי" התקיפה. תכנית שכזו תכלול הבטחת תכנית סנקציות בינלאומיות על איראן, וכן המשך הצבת איום צבאי אמיתי ואמין, כדי לשפר את התנאים להשגת הסכם דיפלומטי בין טהראן למערב. את דבריהם מסכמים השניים ברמיזה ביקורתית: "דווקא אלה המציגים הערכת יתר של איום ההסלמה האזורית פוגעים באמינותה של האופציה הצבאית, ועלולים להביא לכך שהיא תהיה הדרך היחידה למנוע מאיראן פצצה גרעינית".

עדכון ראשון: 20:16

לפניות לכתב: amirbohbot@walla.com