אי אפשר שלא להאמין לדבריו של נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, בעניין מחויבותו למנוע מאיראן השגת נשק גרעיני. מאז היבחרו לנשיאות, פעל הנשיא האמריקני רבות למען מטרה זו, בין היתר באמצעות הטלת משטר סנקציות חסר תקדים בהיקפו. היו אלו פעולות של אובמה עצמו - שנבעו מלחץ בלתי מתפשר של ראש הממשלה בנימין נתניהו. הלחץ הוביל את איראן "לרדת על ארבע" ולמנות את הנשיא החדש והמתון, חסן רוחאני, תוך הבטחה לצאת כביכול לדרך חדשה.
למרות זאת, נדמה שהנשיא אובמה ומחלקת המדינה מאבדים לאחרונה גובה בנושא זה, ומדובר בתהליך מסוכן. הדיווחים הקודמים אודות הקלות בסנקציות האמריקניות כמחווה לבחירתו של רוחאני והחתימה על הסכם הביניים הרופס בין שש המעצמות לבין איראן, מחזירים את מצבה הגיאו-פוליטי של טהראן שנים רבות לאחור, לזמנים טובים יותר ולחוצים פחות. במצב עניינים זה, כוח ההרתעה והמיקוח של המערב, כשבראשו ארה"ב, נחלש עד מאוד, ומעמדה הבינלאומי של איראן מתחזק.
ההסכם הנוכחי בין איראן והמעצמות, למעשה, מכיר בזכותה של איראן להעשיר אורניום - זכות שלא אמורה להינתן לה, הן על פי האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני, שעליה היא חתומה, והן על פי החלטות 1737 ו-1747 של מועצת הביטחון של האו"ם. זאת ועוד, ההסכם החדש אינו מציין מה יהיה עתיד האורניום המועשר ברמות הפחותות מ-20% שנמצא בשטחה של איראן, ואינו לוקח בחשבון שינוי מהותי בכמות או באיכות הצנטריפוגות המותקנות במדינה. כך יוצא שאיראן תוכל לייצר נשק גרעיני גם על בסיס אורניום המועשר בדרגה נמוכה, על ידי מספר רב של צנטריפוגות, במיוחד לאחר שהתקינה מעל לאלף צנטריפוגות מהדור החדש (IR-2m).
הסכם הגרעין עם איראן - כותרות אחרונות:
רוחאני: "הכירו בזכויותינו, ההעשרה תימשך כרגיל"
נתניהו על הסכם הגרעין: "טעות היסטורית"
אובמה: "ההסכם חוסם את הדרך של איראן לפצצה"
ניכר כי ישנה הסכמה בין ירושלים לוושינגטון בדבר הצורך למנוע מאיראן להחזיק בנשק גרעיני, אולם שתי המדינות רואות באופן שונה את הדרך להגיע למטרה זו. ארצות הברית הגיעה להישג בינלאומי מרשים לאחרונה, כשסיכמה עם רוסיה על פירוק משטר הנשיא הסורי בשאר אסד מנשקו הכימי (גם אם סוריה לא תפורק כליל מנשקה הכימי, מדובר בהישג לא מבוטל, שהרי רוב רובו של הנשק עתיד להיות מושמד) ונמנעה בכך ממלחמה לא חוקית. אך איראן איננה סוריה. איראן עדיין לא נואשת עד כדי כך ויש לה אפשרויות לעשות מניפולציות ומשחקי מוחות, כשכוחה עדיין במותניה.
ההסכם אינו מחייב את ישראל
הסכם הביניים הנוכחי מציב בפני הקברניטים בישראל צילום וידאו של "הילוך חוזר", לתקופה בה רוחאני שיטה בעולם כנציג המועצה האיראנית לביטחון לאומי בסבב השיחות הקודם. על כן, טוב עושה ראש הממשלה נתניהו, שמצהיר מעל כל בימה שההסכם שנחתם הוא הסכם רע ומסוכן, ואף כזה שיתברר כ"טעות היסטורית". צודק ראש הממשלה בטענתו שההסכם בין איראן והמעצמות אינו מחייב את מדינת ישראל והיא - ורק היא - תבחר מתי ואיך להגן על עצמה, בעצמה.
אם אובמה מעוניין למנוע מישראל להגן על עצמה, היה עליו דווקא להחריף את הסנקציות, כל עוד איראן סירבה להיענות למלוא הדרישות הישראליות הכוללות הפסקה מוחלטת של העשרת האורניום; הוצאת האורניום שכבר מעושר משטחה; סגירת המתקן התת-קרקעי בפורדו; והפסקת ייצור הפלוטוניום בכור המים הכבדים באראק. משחתמה על הסכם מפויס ומלא חורים, איראן מקבלת רוח גבית בינלאומית ואורך נשימה יקר מפז.
הסכם הביניים בין המעצמות ואיראן עלול לדחוק את מדינת ישראל, לצד מדינות המפרץ הערביות, לפינה ולהובילן להגיב באופן צבאי - מצב שהוא ההיפך המוחלט ממה שארצות הברית מעוניינת בו. אובמה, שעושה הכול כדי להימנע ממלחמה באיראן, צפוי - באופן אירוני - לקבל אופציה זו מהדלת האחורית. וכך, בעוד הרוחות בישראל ובמדינות המפרץ הערביות מסרבות להירגע, רעש פרסות הסוסים והלמות תופי המלחמה קרב בצעדי ענק.
עומר דוסטרי הוא סטודנט לתואר שני בתכנית לדיפלומטיה באוניברסיטת ת"א ומפעיל הבלוג "למה לא פוליטיקה עכשיו"
לכל הטורים של עומר דוסטרי בוואלה! דעות
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il