וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

זעקת הפריפריה: "רוצים חלקיק ממה ש'טבע' קיבלה"

המבקר מתח ביקורת על הטבות המס שמחלקת המדינה לחברות ללא פיקוח, אלא שגל פיטורים כמו זה הצפוי ב"טבע" הוא מאורע שכיח בצפון ובדרום. "מעט מדי נהנו ואת כל השאר קיפחו"

צילום: אבי כהן, עריכה: טל רזניק

האוצר וההסתדרות משנסים מותניים כדי למנוע את פיטורי עובדי "טבע", אבל מה עם הפריפריה? חברת התרופות טבע עלתה בימים האחרונים לכותרות בעקבות כוונתה לפטר 800 עובדים בישראל. אחריה, הודיעה גם חברת בתי זיקוק הנפט בחיפה (בז"ן) לנציגי העובדים על פיטורם הצפוי של 240 עובדים. שר האוצר יאיר לפיד הבהיר למנכ"ל החברה כי היחסים הם דו-צדדיים, ומבקר המדינה יוסף שפירא, בדוח שפרסם אתמול (שלישי), מתח ביקורת על גודל ההטבות שמחולקות ללא פיקוח.

בדוח, ציין המבקר כי סך הטבות המס שניתנו מכוח חוק עידוד השקעות עלה מ-2.3 מיליארד שקל בשנת 2003 ל-5.6 מיליארד שקל בשנת 2010, אף על פי שבתקופה זו ירד שיעור מס החברות מ-36% ל-25%. "חוסר היכולת של משרד האוצר לקבוע אם צמצום ההטבות או ביטולן יביאו לגידול בהכנסות ממסים אין פירושו שאפשר, וצריך לתת הטבות ללא מגבלה על היקפן וללא בקרה מספקת על ניצולן", כתב שפירא.

מפעל טבע בפתח תקווה. ניב אהרונסון
800 עובדים יפוטרו בישראל. טבע/ניב אהרונסון

מפיניציה בנצרת עילית ועד נגב טקסטיל בשדרות

אלא שטבע ובז"ן אינן הראשונות לפטר עובדים בהיקפים גדולים. בשנים האחרונות נאלצו מפעלים גדולים בפריפריה, שנקלעו לקשיים כלכליים, לפטר מספר רב של עובדים – ולעתים אף לסגור את שעריהם. מפעל פרי גליל בחצור הגלילית, למשל, איים לא אחת בפיטורים של עשרות עובדים אך לבסוף ניצל מסגירה בעקבות תכנית סיוע ממשלתית. מפעל פיניציה תעשיות זכויות בע"מ בנצרת עילית נקלע אף הוא לקשיים אך ניצל מסגירה לאחר שההסתדרות חתמה על הסכם קיבוצי עם קרן פורטיסימו. מפעלים אחרים, כמו גיבור חנית, סלילים חולה בקריית שמונה וקלת אפיקים בעמק הירדן נסגרו לגמרי.

מפעל נייט לייט בקצרין נקלע אף הוא לפני כמה חודשים לקשיים חריפים שאף הביאו את בעליו להוציא את כל עובדיו לחופשה כפויה. ימים ספורים אחר כך חידש משרד הביטחון את הזמנות הציוד מהמפעל והעובדים שבו לעבודה. גם מפעל תעש בקריית שמונה ומפעל סימת בעיר ידעו לא מעט ירידות ועליות בעשור האחרון בעקבות היעדר הזמנות מצד משרד הביטחון.

sheen-shitof

עוד בוואלה!

התהליך המסקרן של מיחזור אריזות מתכת

בשיתוף תאגיד המיחזור תמיר
הפגנת עובדים במפעל פרי גליל, אוגוסט 2011. ג'יליס
עובדי פרי גליל מוחים מחוץ למפעל/ג'יליס

יו"ר ההסתדרות במרחב הגליל העליון, יונה פרטוק, הפנה אצבע מאשימה לממשלה ולמשרד האוצר על שלא תמכו במפעלים בפריפריה. "הממשלה מלכתחילה לא נתנה סיכוי למפעלים הללו והטקסטיל הלך ונעלם מהארץ", טען. "זאת הייתה ממש מדיניות. אבל יש גם הרבה מפעלים באזור שלנו שעובדים בקושי. מלחמת ההישרדות שלהם היא יום-יומית. אני הייתי שמח אם המדינה הייתה משקיעה חלקיק שבחלקיק מהמיליארדים שמבקר המדינה חשף היום שהיא נתנה לקומץ קטן של חברות".

לדברי פרטוק, המשמש בתפקיד זה 30 שנים, אם הממשלה הייתה משקיעה את הסכומים האלה בפריפריה, היא "הייתה יכולה לא רק להחיות כמעט את כל מפעלי התעשייה בארץ, אלא היו אלפי מקומות תעסוקה קטנים שסגירתם הייתה יכולה להימנע אם הם היו מקבלים סיוע קטן. מעט מדי נהנו ואת כל השאר קיפחו. המיליארדים האלה היו משנים את כל הפריפריה, הם היו משנים לגמרי את הפנים שלנו. מפעלים לא יציבים היו יכולים להינצל אם היו משקיעים בהם חלקיק מסכומי העתק האלה ומפעלים איכותיים שבכלל לא קמו פה היו יכולים לקום ולמשוך לאזור אוכלוסייה חזקה. הכסף הזה שתמיד הממשלה טענה שאין אותו היה יכול לעזור".

"הממשלה לא הייתה מוכנה להשקיע אפילו שקל"

מפעל גיבור, שכאמור נאלץ לסגור את שעריו, היווה בית ומקום עבודה ל-450 עובדים. "בשנות ה-70' המפעל העסיק למעלה מאלף עובדים", אמר חיים דוד, שעבד במשך 40 שנה במפעל הטקסטיל גיבור, ואף שימש יו"ר ועד העובדים של המפעל. "הוא היה המעסיק הגדול ביותר בקריית שמונה. אבל העסק שגשג באותן שנים גם הרבה בזכות המדינה. על כל עובד שבעל הבית קלט למפעל, הוא קיבל גם כסף מהמדינה. הממשלה פשוט עודדה אותו לקלוט עוד עובדים ולחזק בכך את האזור".

לדבריו, "המפעל נקלע לקשיים והבעלים בישרו לנו שהם רוצים להוזיל את עלויות הייצור ולהעביר את המפעל לירדן. הם שיתפו אותנו כוועד בתוכניות הללו ואמרו לנו שבמקום לשלם לעובדים בקריית שמונה אלף דולר בחודש, הם יכולים להוזיל דרמטית את העלויות כי פועל בירדן מרוויח 200 דולר בחודש בלבד. הם אמרו לנו שהם מעדיפים להשאיר את המפעל בארץ והציעו לנו שנפנה ביחד לממשלה בבקשה שתסייע. אבל אף אחד לא היה מוכן לשמוע אותנו. הממשלה לא הייתה מוכנה להשקיע אפילו שקל אחד".

כמו רבים משותפיו לגורל, דוד בן ה-64 נכנס לאחרונה לפנסיה מוקדמת. רבים ממפוטרי המפעל לא מצאו עבודה עד היום והם מתפרנסים מקצבאות אבטחת הכנסה או שנאלצו לבחור בכניסה למסלול פנסיה מוקדמת במחיר של קיצוץ הקצבה הרגילה. "אין פה כמעט תעסוקה", הסביר. "אני יכול לספור על יד אחת את המפעלים שמעסיקים היום רק 150 עובדים, כבר לא נותרו כאן מפעלים גדולים. המפוטרים שהיה להם מעט מזל מצאו עבודה אבל כמטפלים בקשישים המועסקים בחברות כוח אדם או כעובדי קבלן במפעלים שמועסקים בתנאים מחפירים וללא שום ביטחון לעתיד תעסוקתי יציב".

"חיים מהיד אל הפה"

גם בדרום המצב דומה כשבין 60% ל-70% מהמפעלים נמצאים בסכנת סגירה. מפעל נגב טקסטיל נסגר באחרונה לאחר שמנהליו לא קיבלו את הסיוע הממשלתי שביקשו. כך גם מפעל כיתן בדימונה ומתפרת מצפה רמון. "מפעלים בבאר שבע, בעיקר מפעלים קטנים, צריכים להביא היום כסף מהבית כדי להתקיים", הסביר נשיא לשכת המסחר בנגב, יוסי דלויה בשיחה עם וואלה! חדשות. "מספר רב של מפעלים נמצאים היום בסכנת סגירה בגלל קשיים כלכליים". לדבריו, "החברות מפסידות כי כוח הקניה באזור הוא קטן. עדיף, לכן, להיות שלוחה של חברה מתל אביב או ממקום אחר במרכז, מאשר להיות עצמאי. כוח העבודה כאן באופן יחסי הוא יותר יקר. מי שיש לו יותר מ-30 עובדים, נמצא בסכנת סגירה".

אלון תעשיות בשדרות מעסיקה כ-300 עובדים והיא מייצרת מגוון רחב של מוצרי מתכת, בהם מכולות אשפה וגדרות. "מענקים בסדר גודל נכון היו מזניקים את החברה כלפי מעלה", אמר שרון אלון, נשיא החברה. "כמו רבים אחרים, אנחנו מרגישים את חוסר הסיוע. חיים במתח כל הזמן, מהיד אל הפה ובעבודה תמידית של גלגול עסקאות, כדי לשמור על הכסף".
תושב הנגב, בעל בית מלאכה לעץ, סיפר: "אנחנו בקושי מושכים, נלחמים על כל שקל. הבן שמנהל את העסק חי אצלי בבית. אם היינו מקבלים קצת עזרה, היינו יכולים לנשום בתקופה הקשה הזאת". בסך הכל עובדים אצל בעל בית המלאכה כחמישה עובדים במשכורת שהיא, לדבריו, "די נמוכה".

נגב טקסטיל-  מהדורת וואלה!, אוגוסט 2013. מערכת וואלה
מפעל נגב טקסטיל בשדרות/מערכת וואלה

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    2
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully