סטירת הלחי של אובמה לגנרלים המצרים

אם מישהו קיבל בטעות את הרושם שההחלטה של הממשל האמריקני לעכב חלק מהסיוע הצבאי למצרים נבעה משיקולים כלכליים - במחלקת המדינה דאגו להסביר, שהאוצר לא יחסוך דבר מהצעד, כי גם לעיכוב יש מחיר, ולא רק סמלי. "נניח, אם צריך לשמור את הציוד איפשהו - העלות תלויה בתנאי החוזה הספציפי", הסבירה ביום חמישי סגנית דוברת מחלקת המדינה מארי הארף, בהתייחסה לעיכוב אספקת הציוד הצבאי הגדול, כגון מטוסי F-16, מסוקי אפאצ'י או טנקים M1, למצרים. "כמובן, נעמוד בכל ההתחייבויות שלנו כלפי הקבלנים האמריקנים, היכן שהתכניות (שעוכבו) עומדות בסתירה ליעדי המדיניות שלנו", הוסיפה.

בנוסף, אמרה, חלק מהכספים המעוכבים, יכולים לעבור למצרים במסגרת תכניות אחרות, שאינן בגדר סיוע ישיר לממשלת מצרים. במחלקת המדינה, כמו גם בקרב לא מעט מחוקקים בגבעת הקפיטול, רמזו שיותר מישמחו לחדש את הסיוע במלואו, אם רק ממשלת המעבר במצרים תראה שמעשיה תואמים לדבריה על רצונה להתקדם לקראת השלטון הדמוקרטי. ולא, לממשל האמריקני עדיין אין שום כוונה להגדיר את הדחתו של הנשיא מוחמד מורסי "הפיכה צבאית".

לגבי הביקורת מישראל על עיכוב הסיוע, הארף אמרה ש"לעולם לא היינו מקדמים מדיניות שהייתה מסכנת את ביטחון ישראל, נקודה. זו אחת הסיבות שאנו ממשיכים להעניק סיוע למצרים בתחום המלחמה נגד הטרור. דיברנו הרבה גם על המחויבות של מצרים לשמור על הסכם השלום עם ישראל, והם עושים זאת".

זאק גולד, שעוסק במחקר על שיתוף הפעולה הביטחוני בסיני, אמר שאף שעיכוב הסיוע יגרום למתיחות ביחסים בין מצרים לארה"ב, המצרים שומרים על הסכם השלום ומקיימים שיתוף פעולה ביטחוני בסיני משום שזהו האינטרס שלהם - לא של האמריקנים ולא של ישראל. לדבריו, המצרים ימשיכו לקיים את שיתוף הפעולה, לא משום שמשלמים להם על כך. "בנוסף, הניסיון האמריקני של המלחמה בעיראק - זו בדיוק ההכשרה שהחיילים שלהם צריכים עכשיו בהתמודדות עם הטרור בסיני, הם צריכים את זה - וימשיכו את האימונים עם האמריקנים", אמר גולד.

למרות ההכרזה של דובר הבית הלבן ג'יי קרני על כך שלאור האלימות במצרים ופגיעה בזכויות האדם של כל הצדדים, לא ניתן להמשיך בעסקים כרגיל - כל האיתותים מדברים על כך שאובמה כן ישמח לחזור עם מצרים לעסקים כרגיל.

אז מה בעצם הוא רצה להשיג בסטירת הלחי הסמלית לגנרלים המצרים בעקבות תהליך בדיקה מחדש של הסיוע שנמשך מאז הדחתו של מורסי? בהיעדר מדיניות עקבית וכוללת, נדמה כי מדובר בצעד ששוב נופל תחת ההגדרה "לעשות משהו". כשבתום הערכות ודיונים מתישים היועצים מגיעים למסקנה שצעד דרסטי יגרום נזק, אך אפס מעשה גם עשוי להתפרש כחולשה וכניעה ללחצים - התוצאה היא עוד צעד חלקי שמשאיר פתח רחב לעשות "אחורה פנה". כשהממשל מנסה לפתוח בדיאלוג רציני עם איראן, ריב קולני עם מצרים זה הדבר האחרון שאובמה צריך במזרח התיכון. אך שנת התקציב הגיעה אל סופה, ועונש חלקי שלא גורם לנזק של ממש, למעט הגאווה הפגועה של הגנרלים, נראה כמו פשרה שתאפשר לשמור על יחסי עבודה עם הממשלה הזמנית.

השבוע אמר ראש האגף המדיני-ביטחוני במשרד הביטחון, עמוס גלעד, בהרצאה במכון וושינגטון שאף שזה לא תקין פוליטית להגיד זאת באמריקה, להערכתו בארבעה-חמישה עשורים הקרובים לא תהיה דמוקרטיה במזרח התיכון - ולכן הוא מעדיף יציבות המבוססת על השפעה אמריקנית. יציבות, זו גם ההעדפה הראשונה של אמריקה - אך בגלל אותה התקינות הפוליטית, הממשל לא יוותר לעולם על מס שפתיים לקידום הדמוקרטיה. המחויבות לקידום הדמוקרטיה גם מקלה על הניסיון לשמור על קשר עם כל הגורמים בזירה הפוליטית של מצרים, למקרה שקהיר שוב תפתיע את וושינגטון.

לקריאה נוספת
עמוס גלעד לארה”ב: ”אל תנסו לחנך את הערבים”
ארה”ב מקפיאה מאות מיליוני דולרים מהסיוע הצבאי למצרים
חשש בישראל מהקיצוץ בסיוע לקהיר: ”ארה”ב משחקת באש”