בבוקר שלאחר הרצח של אלוף-משנה במיל' שריה (יא-יא) עופר, עדיין לא ברור לחלוטין אם הרקע למעשה לאומני - אף שהכיוון המרכזי של החקירה הוא שאכן מדובר בפיגוע. חמישה חשודים פלסטינים נעצרו. על פי עדותה של הרעייה מוניק, שניצלה מהאירוע, הרוצחים שוחחו ביניהם בערבית והשתמשו בגרזנים ובמוטות ברזל. אלה אינם בדיוק "כלי רצח" קלאסיים לפיגוע, אולם סמיכות הזמנים למה שנראה כמו פיגועים אחרים שנעשו בכלי נשק מאולתרים, בהחלט עשויה להעיד שזהו עוד פיגוע ביוזמה עצמאית.
בחינה של ארבעת הפיגועים שאירעו בחודש האחרון, מעלה תמונה מטרידה לגבי תופעה חדשה שצומחת בגדה. לא עוד טרור "יזום" או "מאורגן", אלא משהו שקשה אפילו להגדירו בבירור. המכנה המשותף הוא אחד: פלסטינים, ללא שיוך ארגוני וללא קשר ביניהם, מנסים (ולעתים מצליחים) לרצוח ישראלים, חיילים או אזרחים, באמצעים לא מקובלים וללא תשתית תומכת. כך היה במקרה הרצח של סמל תומר חזן, כשהרוצח שעבד עמו במסעדה, כנראה חנק אותו למוות, השליך את הגופה לבור ואז הלך לבית משפחתו המרוחק כמה מאות מטרים משם ונרדם. לאחר מכן אירוע הכדור הבודד שפגע בסמ"ר גל קובי בחברון והרג אותו. לרשימה הזו צריך לצרף את האירוע בפסגות, שנראה אף הוא כפיגוע חובבני במיוחד. והאחרון כאמור, הלילה בבקעה. ארבעה אירועים-פיגועים, בבית אמין, בחברון, בפסגות ובבקעת הירדן. אין חוט מקשר בין האירועים, וספק גדול אם מישהו מבין המחבלים הכיר את האחר.
זה רק ממחיש את גודל הקושי שעמו מתמודדת מערכת הביטחון והשב"כ: אין כאן פעילים שהיו מעורבים בעבר בפיגועים קודמים, או כאלה שמשתמשים במהנדס פצצות מסוכן במיוחד. הם אינם זקוקים לסיוע יוצא דופן, אלא בסך הכל לכלי שיכול להימצא בכל בית. במובן הזה, התופעה הזו צומחת מתחת לראדר של המודיעין הישראלי, אך עדיין מצליחה להיות קטלנית.
קשה להתמודד עם אתגר כזה או למצוא לו פתרונות. גם הקריאות של פוליטיקאים מהימין ובכלל זה שרים, להפסיק את המו"מ עם הפלסטינים, לא יבלמו מחבל הנחוש לרצוח ישראלי. הבעיה שממשלת ישראל ממאנת לראות - היא שכל יום שחולף ללא פתרון מדיני בין ישראל והפלסטינים, מגביר את המוטיבציה לאלימות מהצד הפלסטיני ויש לכך לא מעט סיבות: היעדר תחושה של התקדמות במו"מ, המשך הבנייה בהתנחלויות והרג פלסטינים בידי כוחות צה"ל. אלמנט נוסף המעודד במובנים רבים את השימוש באלימות, היא ההסתה נגד ישראל ברשתות החברתיות ובכלי התקשורת הפלסטיניים.
עוצרים ומהללים
אז נכון, הרשות הפלסטינית עצמה מבצעת בכל יום מעצרים בקרב אנשי החמאס והג'יהאד ואפילו הפתח, מחרימה כלי נשק ואמצעי לחימה ומפגינה יכולות מפתיעות. כך לדוגמה ביום שבת החלו כוחות הביטחון הפלסטינים בפעילות יוצאת דופן בהיקפה במחנה הפליטים של ג'נין. מאות חיילים ושוטרים פשטו על המחנה ועשו סריקות מבית לבית בחפשם אחר אמצעי לחימה. אתמול אפילו פשטו על ביתו של אחד מראשי האסירים של החמאס, ג'מאל אבו אל-היג'א במחנה וניסו לעצור את בנו, פעולה שבוודאי לא תביא לאהדה גוברת של תושבי ג'נין כלפי הרשות. אך מנגד, עמודי הפייסבוק של הפתח, מלאים בדברי שבח והלל כלפי מחבלים שהרגו ישראלים ובכלל זה מחבלים מתאבדים. וכך מצד אחד הרשות בונה ומצד שני הורסת.
ומה באשר לשיחות המדיניות? לעת עתה לא נראה שנרשמה עד כה התקדמות יוצאת דופן או פריצת דרך. שמועות עקשניות מספרות על הבנות בין הצדדים בנושא המים. גורם פלסטיני בכיר אמר לי שיו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן הסיר את התנגדותו לפגישה עם בנימין נתניהו, אך השאלה כעת היא של תזמון. לדבריו, עד כה דווקא השליח האמריקני לשיחות, מרטין אינדיק, הוא זה שגילה חוסר התלהבות ניכר באשר לאפשרות של פגישת פסגה בין שני המנהיגים, מחשש היא תסתיים בכישלון. אך לאחרונה גם האמריקנים הסירו את התנגדותם. בינתיים לפחות, אבו מאזן כבר מאיים כי אם ישראל תעכב את שחרור הקבוצה השנייה של האסירים הוותיקים שהתחייבה לשחרר, הרי שיהיה חופשי לפנות למוסדות האו"ם באופן עצמאי כדי להמשיך ולשדרג את מעמדה של פלסטין שם.
לטורים נוספים של אבי יששכרוף:
כך ריסקו המצרים את ממלכת המנהרות של חמאס
ילדים מתים, צנטריפוגות מסתובבות - העיקר שיש שיחה
כסף או פצצה? הדילמה שמאיימת לחלק את איראן