אתמול בשעה 13:00 לערך הודיעו על זוכי פרס נובל בכימיה. בתור אחד שעוקב אחר ההכרזות בזמן אמת (מצטער, אני חנון...), הבחנתי כי השמות נשמעים מעט ישראלים. אריה ורשל ומייקל לוויט נשמעים כמו בחורים ישראלים, כאלו שגדלו כאן, שלמדו כאן, שעשו כאן צבא אולי אפילו השתתפו באיזו מלחמה. אולי אפילו ישבנו על אותם ספסלים בלימודים, בהפרש של כ-30 שנה.
פתאום הציף גל של גאווה את עם ישראל. ברשתות התקשורת השונות התגאו וחגגו את זכייתנו בעוד פרס נובל ישראלי. הנשיא וראש הממשלה התקשרו לברך, וכך גם אנשים רבים שהכירו ומכירים אותם עד עצם היום הזה. הגננת מהקיבוץ והשכן מהמכולת כולם כל כך גאים ושמחים. הנה עוד פעם הוכחנו לעולם - מעטים נגד רבים, דלי תקציב מול עשירים, תחי מדינת ישראל, וכל הכבוד לנו.
ואם גם בכם הנובל הישראלי הפיח רוח של גאווה לאומית ושמחה פנימית, אז צר לי לאכזב אתכם, אותנו, ובעיקר אותי. פרסי הנובל שקיבלו מדענים ישראלים בשנים האחרונות אינם מייצגים את האקדמיה כפי שהיא כיום, אלא את האקדמיה של שנות ה-60 וה-70. אקדמיה שבה מדינה ענייה ודלה באמצעים הבינה כי ההשקעה בחינוך ובמדע היא העתיד. או כמו שהסביר זאת פרופ' דו בן דוד, מחבר הדוח האחרון של מכון טאוב בנושא "בריחת מוחות" (שפורסם יום לפני ההכרזה על הפרס) - מדינת ישראל הענייה של שנות ה-70 הבינה שלמען עתיד טוב יותר יש להשקיע באוניברסיטאות. ישראל של 2013 הרבה יותר עשירה - אך סדר העדיפויות שלה השתנה.
רוצים לחזור, לא יכולים
לפי נתוני המחקר של דו"ח טאוב, בשנת 1973, לפני 40 שנה (!), היו בישראל 131 אנשי סגל בכירים לכל 100 אלף איש באוכלוסיה - ואילו כיום יש פחות מחצי, 62 אנשי סגל בכירים לכל 100 אלף איש. זו ירידה של 53%, לעומת גידול של 157% במספר הסטודנטים באוניברסיטאות. יתרה מכך, כיום אנחנו היצואנים מספר 1 במערב של מוחות אקדמיים לארצות הברית. כלומר, אנחנו מכשירים את הסטודנטים, וכאשר הם נהפכים לחוקרים ומתחילים להיות יצרניים במחקר ובמאמרים, ואולי בפטנטים ובחברות ואפילו בתרופות חדשות - הם עוברים לארה"ב.
רוצים עוד מספרים מעוררי דאגה? על כל 100 אנשי סגל בכירים בארץ, יש 29 ישראלים שהם אנשי סגל בכירים בארה"ב. משרות הסגל הבכיר בטכניון הצטמצמו במהלך 40 השנים האחרונות ב-26%, וכך גם באוניברסיטת תל אביב. באוניברסיטה העברית, משרות אלו הצטמצמו ב-17%. כדאי להבין ולהפנים שאנשי סגל אלו הם החוקרים שאמורים גם לחקור, ובעיקר גם ללמד את הדור הבא של המהנדסים, הרופאים, הכלכלנים ואנשי הרוח. אלו שיובילו וינהיגו את המדינה בעשורים הבאים. וכך, לצערי (ולצערנו, ולצערכם), נראית מערכת ההשכלה שלנו. אז אל תחגגו בחוצות תל אביב, במסדרונות הטכניון ואפילו לא בסמטאות ירושלים. פרסי הנובל של היום הם פרי העבודה הקשה וההשקעה של המדינה בשנות ה-60 וה-70, ולא בשנת 2013.
לפני כשבוע חזרתי מסבב ראיונות בבוסטון, לקראת השתלמות הפוסט-דוקטורט שלי. למי שאינו יודע, חלק חשוב בהכשרת חוקר צעיר לקבלת משרה באחת מהאוניברסיטאות בארץ כוללת תואר ראשון, תואר שני, תואר שלישי ולימודים נוספים אשר נקראים לימודי בתר-דוקטורט או פוסט-דוקטורט. לימודים אלו חייבים להיות באוניברסיטאות מובילות באירופה או בארה"ב. ובטח לא תתפלאו אם אומר לכם שהאוניברסיטאות הטובות ביותר מאכלסות הרבה מאוד סטודנטים ישראלים מצוינים, מלח הארץ, חבר'ה מעולים, אלו ש"סחבו את האלונקה" במדינה ובאקדמיה, וכחלק מהכשרתם יצאו לחו"ל לתקופה של 4-6 שנים כדי לחזור לארץ ולהתמודד על קבלת משרה באחת מהאוניברסיטאות. רבים מהם טובים, אפילו מצוינים, בכל קנה מידה עולמי - אך לא מצליחים לקבל משרה בארץ, והם נשארים עוד שנה ועוד אחת, ומחכים ומתקשרים אבל לא מקבלים הצעות עבודה בארץ. אז הם נשארים ומתקדמים ונהפכים לחוקרים לגמרי לא רעים, אולי אפילו טובים, ובחלק מהמקרים אפילו זוכים בנובל או בכל פרס אחר.
ואני משוכנע ומוכן להמר על כך שאם תעברו בין האוניברסיטאות בארצות הברית ובאירופה ותשאלו את החבר'ה הישראלים שנשארו שם אם הם רוצים לחזור, מרביתם היו מתחילים לארוז את חפציהם, את נשותיהם או בעליהן ואת ילדיהם, ומחכים לטיסה הקרובה. רוב הישראלים מעדיפים להיות חוקרים בארץ ולא בחו"ל. הם החבר'ה האלו, המוזרים, הציונים, שמרגישים שישראל זקוקה להם. אבל אצלנו, בישראל, מישהו שינה את הכללים. סדר העדיפות שונה, או נכון יותר לומר - סדר העדיפות השתנה. ואם לא נחזיר את הגלגל אחורה ואם לא נשקיע בחינוך ובמדע ובהנדסה, אז נייבא לארץ מהנדסים מהודו ומסין, נקים פחות חברות ונמציא פחות תרופות - ולצערכם כי רב, נמשיך לראות פרסי נובל לישראלים שהם מדענים מצוינים אבל חיים בחו"ל, שהיו פעם מזמן אולי גם טיפ-טיפה ישראלים.
מור גרינשטיין מסיים בימים אלו לימודי דוקטורט בפקולטה לרפואה בטכניון
עוד דעה:
מייק לוויט לא ברח - הוא אזרח העולם / פרופ' דורון לנצט
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il