אתמול פרצה אחת מתלמידותיי לחדרי וצעקה, "מייק לוויט קיבל פרס נובל!". הוצפתי שמחה. מייק ידידי, עמיתי למדע, זכה בכבוד הגדול מכולם. לא הופתעתי, שכן מייק הוא אחד האנשים החכמים שהכרתי. מובן שאין די בחוכמה טהורה, חשובה מאין כמותה גם מקוריות המחשבה. לא הייתה פעם אחת ששוחחנו בשלושים השנים האחרונות, ולא הייתה הרצאה אחת ששמעתי מפיו, שבה לא הפתיע אותי בתובנה חדשה לגמרי או במבט מקורי על בעיה מדעית.
ועדת נובל מייפייפת את הסיבות למתן הפרס ללוויט ולשני עמיתיו במלים האמורות לשכנע אותנו שתגליותיו ופיתוחיו עוזרים לאנושות לייצר תאי דלק חדשניים או לטהר את האוויר שאנו נושמים. מעולם לא ידעתי זאת. עבורי מייק לוויט הוא מדען שכל מעייניו היו מוקדשים להבנה בסיסית של האופן שבו מקבצי אטומים יוצרים את המולקולות (פרודות) המופלאות הקרויות חלבונים. אלו הן אבני הבניין ובסיס המורכבות של הגוף החי. הפרס הוענק למייק בשל התובנות שהביא בדבר האופן בו שרשרות חלבון ארוכות מתקפלות במרחב והופכות ל"ננו-מכונות" דינמיות, אינטראקטיביות וניתנות לבקרה. את כל זה הוא עשה בעזרת ראייה עמוקה ואנליזת מחשב מתוחכמת של התהליכים הכימיים המתרחשים בלב הפרודה החלבונית.
פריצת דרך מדעית בגובה עשרה קילומטרים
במדינתנו רגישים ביותר להשוואות אורך. במקרה זה - אורכה של רשימת פרסי הנובל שהוענקו לישראלים. על מפתנו של תהליך אובססיבי זה ניצבת שומרת סף: ההגדרה "מיהו ישראלי". השאלה הזו מגיעה בהמשך לעיסוק האובססיבי, עתיר השנים, בשאלה "מיהו יהודי". וכיוון שמייק לוויט אינו עונה לכל סעיפי ההגדרה, מתעורר החשש שמא לא נוכל לצרפו לרשימה המכובדת. מחול שדים מתעורר: איזה חלק מזמנו מבלה הוא בארץ, האם יש לו אזרחות מקומית, האם יש לו מעמד רשמי במוסד אקדמי ישראלי? וכיוון שמייק היה שנים רבות פרופסור מלא ("גמור" בלשון עגנון) ואף ראש מחלקה במכון ויצמן למדע, ועתה אינו במעמד כזה, צורף שמו לאלה המשתתפים באסון הרע מכל - "בריחת מוחות".
מייק לוויט לא ברח. אני פוגש אותו בחצר מכון ויצמן ומחליף אתו חידודים מדעיים באופן שוטף. יש לו מבטא המשתייך לאימפריה הבריטית, אך שיחותינו מתנהלות בעברית צחה. כל הפוגש אותו בשהויותיו התכופות ולעתים ממושכות בישראל, נהנה מזיו חוכמתו. והמילה "נהנה" נועדה לתאר כאן גם השפעות מהותיות על כיווני מחקר. "אשמתו" של מייק היא שהוא רואה עצמו אזרח העולם. כשהצעתי לו, לא פעם, למסד יותר את ביקוריו, הוא אמר לי: בין כה וכה את רוב רעיונותיי המדעיים אני מפתח במטוס בגובה עשרה קילומטר. למדתי לכבד את גישתו זו, ואני כותב מילים אלה כדי לשכנע אנשים נוספים לכבדן.
ברור כשמש שאילו היו גדלים לפתע התקציבים המוקדשים למדע בסיסי בישראל פי שלושה, היה קל יותר לאנשים צעירים רבים המבקשים לשוב ואינם מסתייעים, להגשים את חלומם. אך הישראליות אינה בהכרח תלויה בשהות רצופה ובמעמד רשמי. מייק הוא ישראלי ועולמי בעת ובעונה אחת. ניתן להתגאות בו בשקט ולא להשבית את השמחה העצומה בוויכוחי סרק הגדרתיים.
פרופ' דורון לנצט הוא ראש המרכז לחקר הגנום במכון ויצמן
פרס נובל בכימיה לישראלים - כל הכותרות בוואלה! חדשות:
עמיתי ורשל מתגאים: "סייע בהבנת תהליכי החיים"
הזוכה בנובל: "אני מגדיר עצמי ישראלי"
מעגנון ועד ורשל ולוויט - הישראלים שזכו בנובל
בקיבוץ של זוכה הנובל מספרים: "היה שקדן וחריג"
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il