בזכות פוטין: אסד יחביא את הנשק הכימי, וימשיך לטבוח

(קרי לרוסים: "הציפיות גבוהות, זה לא משחק")

לכלי התקשורת, ובכלל זה לכותב שורות אלה, יש נטייה טבעית, כמעט רפלקס מותנה, לנסות ולסכם כמה שיותר מהר אירועים. להעניק ציונים, לקבוע מי המנצח ומי המפסיד, להפוך את התמונה האפורה, לעתים המטושטשת, לבהירה וחדה יותר, כזו המחולקת לשחור ולבן. בתקשורת האמריקנית והישראלית נרשמה מיד לאחר הודעת סוריה בדבר הסכמתה ליוזמה הרוסית לאפשר פיקוח בינלאומי על הנשק הכימי שברשותה, מחלוקת ברורה בין מבקרי הנשיא ברק אובמה לבין מהלליו. אלה אומרים שבשאר אסד הוא המנצח הגדול, ואלה טוענים כי אובמה הוכיח עד כמה הוא רב-אומן בדיפלומטיה בינלאומית והצליח להכניע את דמשק מבלי לירות כדור אחד. אולם במקרה הנוכחי של סוריה, מה לעשות, מוקדם עדיין לקבוע מנצחים ומפסידים. השורה התחתונה, שתתברר רק בעוד כמה חודשים, היא שתקבע בעצם עד כמה המהלך הרוסי השבוע היה משמעותי: האם אסד הצליח לשטות במערב ושמר אפילו על חלק מאמצעי הלחימה הכימיים, או שמא הנשיא אובמה הצליח להביא לפירוקו מנשק כימי ולרשום לזכותו הישג, גם אם חלקי, במזרח התיכון, ללא הפעלת כוח צבאי?

סוריה כמובן הבהירה השבוע שתסכים אפילו להצטרף לאמנה נגד הפצת נשק כימי. עם זאת, למרות "ההתלהבות" של דמשק, התרחיש שהנשיא הסורי ימסור בפועל את כל הנשק הכימי שברשותו לפיקוח בינלאומי אפשרי, אך סבירותו אינה גבוהה. סוריה זקוקה לנשק שכזה כדי להרתיע מעצמות-על כמו ארצות הברית מניסיון לפלוש אליה וכמו ישראל. זו תעודת הביטוח של אסד. לכן הגיוני יותר שהנשיא יסכים למסירת חלק מהנשק הכימי, אולי אפילו רובו, אך ישמור בצד "כמה טילים" רק למקרה הצורך. יש לו גם שפע של זמן לנסות להסתיר את אמצעי הלחימה הללו. ראשית, עד שתתקבל ההחלטה המחייבת באו"ם יחלפו כמה שבועות. שנית, רק לאחר מכן יתחיל מן הסתם טקס מוכר של עיכוב משלחות אנשי האו"ם בשלל תירוצים דווקא באזורים שבהם הם אמורים לבקר. זה עלול להימשך אפילו כמה חודשים, וניתן לשער שהממשל בוושינגטון לא יתקוף בסוריה במהלך התקופה הזו.

בינתיים, נראה שהעניין במלחמת האזרחים בסוריה ירד כמעט לגמרי ומצטמצם לדיון סביב השימוש בנשק כימי. את מי זה בכלל מעניין שמאז 21 באוגוסט, כשנפלו הטילים הכימיים על אזור אל-ע'וטה א-שרקייה, נהרגו ברחבי סוריה מדי יום כ-200-250 בני אדם? "בכל יום המצב בסוריה הופך לגרוע יותר", אמר לי השבוע ע', פעיל אופוזיציה מוכר ואיש ארגוני זכויות האדם הסוריים. "מספר ההרוגים נאמד בקהילה הבינלאומית בכ-110-115 אלף בני אדם, אך להערכתי יש הרבה מעבר לכך. לצערי, ההחלטות האחרונות בוושינגטון ובמוסקבה סללו את הדרך להמשך הטבח ומעשי ההרג. בשאר אסד מרגיש כרגע מוגן מבחינה בינלאומית. יש לו גב בצורת סין, רוסיה ואיראן, וזה מעניק לו אורך נשימה ואישור להמשיך להרוג כאוות נפשו, רק לא בנשק כימי. גם הסיוע של חיזבאללה ואיראן יימשך. הפעולות הללו יביאו לכניסתם של עוד ג'יהאדיסטים לרחבי סוריה שיבואו כדי להגן על האזרחים".

פעיל אופוזיציה סורי אחר, המזהה עצמו בשם "אבו עדנאן", אמר לי שלשום כי הצבא הסורי החופשי ציפה למתקפה אמריקנית בסוריה בעיקר כדי להביא להפוגה מסוימת בהרג. "לא בנינו יותר מדי על האמריקנים שיביאו להכרעה במלחמה כאן, אנחנו הבנו שניאלץ להמשיך להילחם בכל מקרה נגד הצבא של בשאר. אבל קיווינו לסוג של דף חדש של ארצות הברית ואפילו ישראל מול העם הסורי, ואולי לכמה ימים שבהם האנשים של בשאר יעצרו את ההרג".

מנדי ספדי, ישראלי העומד בקשר עם גורמי אופוזיציה סורים ובעבר היה ראש לשכתו של סגן השר איוב קרא, אומר כי בקרב מתנגדי בשאר היה חשש שאובמה ייסוג מההחלטה לתקוף, אבל אף אחד באופוזיציה לא ציפה שהוא "יקנה את השפן של פוטין". "הרי עבור העם הסורי הנשק הכימי אינו הסוגיה המרכזית. איסור טיסה של חיל האוויר בשמי סוריה הוא נושא חשוב בהרבה. יש עכשיו כל מיני בדיחות בקרב הסורים על היחס של הקהילה הבינלאומית. לדוגמה, אחת מהן מספרת שאובמה ופוטין נפגשים והנשיא האמריקני אומר לעמיתו הרוסי, 'בוא נהרוג 13 מיליון סורים ואישה בלונדינית'. פוטין שואל אותו, 'למה אישה בלונדינית?'".

אלא שאחת הבעיות הקשות של אזרחי סוריה, כמו גם של הקהילה הבינלאומית, היא היעדר חלופה ראויה לאסד. למצב העגום של מתנגדי בשאר היה מן הסתם חלק בהחלטתו של הנשיא אובמה שלא לתקוף בסוריה. האופוזיציה הסורית ממשיכה בתהליך התפרקותה לרסיסים, בעוד שהפלגים הג'יהאדיסטים הופכים ליותר ויותר דומיננטיים. על פי ההערכות בישראל, בסוריה פועלים כיום כ-20 אלף חמושים, במסגרות שונות המזוהות עם האידיאולוגיה של אל-קאעדה. בכנס שנערך השבוע מטעם המכון למדיניות נגד טרור במרכז הבינתחומי הרצליה, אמר פרופ' אייל זיסר, דיקן הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב ומומחה לסוריה, כי המורדים מפסידים משום שהם מפולגים בינם לבין עצמם. "המורדים מפוזרים בשטח גדול מדי, הם אינם בעלי צבא מאוחד או מטרות ודרישות מאוחדות. אין להם פיקוד צבאי מרכזי או מנהיג פוליטי משמעותי. כמו כן, הרדיקליזציה והאיסלאמיזציה פגעו בהם. אזרחים סורים רבים הם חילונים ולא מעוניינים לקחת חלק בפעילות טרור ואיסלאמיזציה, כך שאפילו הסורים שנטו לתמוך במורדים הגיעו בסוף למסקנה שעדיף להם לדבוק בשלטון של אסד. לא מדובר פה בהצלחה של השלטון הסורי אלא בעיקר בכישלון של כוחות המורדים". התחזית של זיסר לגבי עתידה של סוריה, נשמעת קודרת במיוחד. "המצב שם עשוי להימשך זמן רב. הקונפליקט לא יוכל להיפתר באמצעות מאמצי דיפלומטיה ולא בקרב יחיד. אם המצב ימשיך כך ללא שינוי או התערבות משמעותיים, אסד בהחלט עשוי לנצח בלחימה".

ואכן, באופק הסורי לא נראים כעת שינוי או התערבות משמעותיים. התחזית של ע', אותו פעיל אופוזיציה סורי, נראית סבירה יותר: קרי, עוד מעשי טבח מצד המשטר, נהירה של עוד ג'יהאדיסטים לסוריה שתדרדר את המצב עוד יותר, וכפי שע' מגדיר זאת, "ממש כמו שהמשטר רוצה שיקרה. בשאר חותר לכך שהעולם יאמין שהמלחמה בסוריה היא בין המשטר לבין אל-קאעדה. כך גם המדינות השכנות ובכלל זה ישראל, שחוששת שהאיסלמיסטים יהיו החלופה לנשיא. אבל הם לא מייצגים את החברה הסורית. רוב פעילי הצבא הסורי החופשי הם אזרחים מודאגים ולא פעילי אל-קאעדה".

ייתכן שהצדק עם ע', ובשלב הזה רוב לוחמי האופוזיציה אינם נמנים בהכרח עם הזרמים הג'יהאדיסטים. הבעיה היא שהמספרים משתנים, ובמהירות, לרעת החילונים ולטובת האיסלאמיסטים, שרבים מהם כלל אינם סורים. כבר עכשיו היחידות הלוחמות המשמעותיות ביותר בקרב צבא סוריה החופשי הן אלה של ג'בהת א-נוסרה או "אל-קאעדה בסוריה ובעיראק", שניהם ארגונים המזוהים עם אותה אידיאולוגיה קיצונית, ובשלב מסוים נטען כי התאחדו. אהרון זלין, חוקר ב"מכון וושינגטון" אמר בכינוס של המכון למדיניות נגד טרור בהרצליה כי בלחימה בסוריה ניכרת מעורבות של לוחמים זרים איסלאמיסטים, שמגיעים מכל רחבי העולם כדי להילחם נגד המשטר ומשפיעים על אופי הלחימה ועל אופי המשבר. "מספרם חסר תקדים. הלוחמים מגיעים ממעל ל-60 מדינות ונלחמים לצד המורדים. כרגע נמצאים בסוריה כ-5,000-10,000 לוחמים זרים, מהם כאלף אירופים. זוהי תופעה שלא נתקלנו בה עד היום. הדאגה המרכזית מהתופעה הזו היא שהלוחמים הזרים ישובו למדינות האם שלהם, ובעקבות האינדוקטרינציה שעברו והקשרים שיצרו עם הכוחות הג'יהאדיסטים בסוריה, יוציאו לפועל פיגועים במערב."

הבעיה של האופוזיציה אינה מסתכמת בהתגברות האלמנט הרדיקלי בתוכה, אלא במתיחות ובעימותים המתרבים בין הזרמים החילונים או ה"דתיים-לייט", לבין הג'יהאדיסטים. בשטח נרשמות יותר ויותר תקריות שבמהלכן תוקפים פעילי אל-קאעדה אנשי אופוזיציה אחרים, בניסיון להשתלט על אזורים מסוימים ולמנוע תחרות. רק בימים האחרונים ניסו אנשי "המדינה האיסלאמית בעיראק ובא-שאם" (פלג של אל-קאעדה שיצא מהזרם המרכזי בעיראק ובכמה מקומות מהווה תחרות גם לאנשי ג'בהת א-נוסרה, שאף הם החלו את דרכם באל-קאעדה עיראק), לחסל בכיר בגדודי "אחפאד א-רסול" (נכדי השליח או הנביא) של "צבא סוריה החופשי" ("אחפאד א-רסול" נחשבים לאיסלאמיסטים מתונים, על אף הנוכחות הגבוהה של פעילים זרים בקרבם). תקריות דומות נרשמו באזור רקעא, ונראה שהאופוזיציה המתונה מוצאת עצמה כעת תחת מתקפה משני צדדים, לפחות בחלק מהמקומות: הצבא של אסד מצד אחד ואנשי אל-קאעדה הפועלים בסוריה מצד שני.

ביום רביעי פרסם צוות חקירה של האו"ם שבדק את הפרות זכויות האדם בסוריה במהלך 18 החודשים האחרונים, דוח שמצביע על מעורבות ישירה של המשטר בלפחות שמונה מעשי טבח המוניים. בדוח גם נטען שהאופוזיציה, וליתר דיוק פעילי ג'יהאד עולמי, היו שותפים ללפחות מעשה טבח אחד נגד אוכלוסייה תמימה. סימני השאלה לגבי עתידה של סוריה רבים בשלב זה, אך לגבי דבר אחד נרשם קונצנזוס (נדיר) בקרב הפרשנים והמומחים. מעשי הטבח הללו, משני הצדדים, יימשכו, וביתר שאת, בחודשים הקרובים.

המשבר בסוריה - סיקור מיוחד
”האיום בתקיפה לא תרם להחלטה למסור את הנשק לפיקוח”
תכנית ארבעת השלבים: זו הצעת הפשרה הרוסית?
”דוח הפקחים יצביע על אסד כאחראי למתקפה הכימית”