למה אסד הביא את זה על עצמו, ומה יעשה עכשיו?

מה התרחש ב-21 באוגוסט שגרם לנשיא סוריה לחצות בצורה כה בוטה את הקו האדום שהוצב לו, ולטבוח במאות בנשק כימי? המתקפה האמריקנית נראית כעת בלתי נמנעת - ואחריה? מי יודע

אבי יששכרוף
29/08/2013
צילום: סרטוני חובבים שהועלו לרשת, רויטרס; עריכה: יותם בן-דוד

(צפו בעדויות מהתקיפה הכימית בדמשק - התמונות קשות)

בשעת כתיבת שורות אלה עדיין לא החלה הפעולה האמריקנית בסוריה, אולם נראה שרוב סימני השאלה לגבי סבירותו של מבצע שכזה כבר נעלמו. הדיווחים האחרונים מארה"ב, ובעיקר ממועצת הביטחון של האו"ם, מעידים כי לכל היותר ייתכן שהאור הירוק מהבית הלבן יתעכב בעוד כמה ימים - עובדה שמן הסתם רק תעלה את רף הפאניקה בציבור הישראלי. מיליוני מילים נשפכו בתשעת הימים האחרונים, מאז ההתקפה בנשק כימי על שכונות מאוכלסות בפרברי דמשק, בניסיון להסביר את הצפוי לנו בימים הקרובים. ועדיין, גם לאחר כל הפרשנויות והכתבות המלומדות, נותרו כמה שאלות פתוחות.

רף הפאניקה רק עולה. תורים לחלוקת ערכות מגן בתל אביב, היום(צילום: דרור עינב)

ראשית, מתי תצא ההתקפה לדרך, ומה יהיה סדר הגודל שלה? גם על כך נכתב כבר כמעט הכול: מלבד נ.צ מדויקות ליעדי התקיפה, נראה שהמודיעין האמריקני עשה הכל כדי להבהיר לבשאר אסד שאין כוונה למוטט את משטרו. או במילים אחרות, למוטט לא, אבל לייצר הרתעה - כן.

שנית, מה יקרה בסוריה ביום שלאחר ההתקפה? שאלה שאיש אינו יודע להשיב לה כמובן, ונראה שהיא אחד הגורמים הדומיננטיים בהחלטה האמריקנית לא לפעול להפלת משטר אסד. סוריה, גם בימים האחרונים, נראית כמדינה בהתפרקות. חלקה הקטן בשליטת המשטר, אך כ-60-70% ממנה הפכו לאזורים בשליטת מליציות נטולות הנהגה, חלקן מזוהות עם אל-קאעדה, שבכל רגע נתון עלולות להגיע לאמצעי לחימה רגישים כמו נשק כימי.

טוב לדעת (מקודם)

כניסה בלעדית לפסטיבל מוזיקה אלקטרונית שכולו אנרגיות גבוהות

מוגש מטעם XL ישראל
מדינה בהתפרקות. כך למשל נראה רוב העיר חומס(צילום: רויטרס)

שלישית, וזו השאלה המטרידה ביותר מבחינת הישראלים - מה מתכוון בשאר אסד לעשות לאחר שיותקף? האם יפעל נגד ישראל או יבליג? כדי לנסות לענות על השאלה הזו, כדאי אולי לנסות קודם לפענח את התשובה לשאלה אחרת: מה למען השם הביא את משטרו של בשאר להחליט על התקפה כימית נרחבת נגד ריכוזי אוכלוסיה בפרברי הבירה הסורית?

ביום השנה לקביעת הקו האדום

אז מה קרה בעצם ביום רביעי שעבר, ה-21 באוגוסט, אז ירו כוחותיו של בשאר טילים חמושים בראשי נפץ כימיים על אזור אל-ע'וטה א-שרקייה שליד דמשק? ההתקפה יצאה לפועל בשעות הבוקר המוקדמות, דווקא בזמן שוועדת חקירה מיוחדת מטעם האו"ם התייצבה לא הרחק משם, כדי לבדוק את הדיווחים הקודמים על שימוש בנשק כימי מצד המשטר. היה זה גם בדיוק יום השנה לנאומו של הנשיא אובמה בו הגדיר את "הקו האדום" שאסור לסוריה לחצות - שימוש נרחב בנשק להשמדה המונית.

למשטר הסורי היו לכאורה את כל הסיבות שבעולם לא לירות נשק כימי באותו בוקר - ובכל זאת, הדבר נעשה. ההסבר הראשוני שסיפקו פרשנים אמריקנים בעיקר, היה שאסד, בהבינו את חולשת ארה"ב ואת ניסיונה להימנע בכל מחיר ממעורבות צבאית במזרח התיכון, פשוט ציפצף על אזהרות וושינגטון, בין היתר כדי להבהיר לאופוזיציה שאין לה על מי להסתמך. הטענה הזו הצביעה על המדיניות המבולבלת של הבית הלבן ועל התעלמותו מהמתרחש בסוריה כעל המניע המרכזי עבור בשאר לירות טילים כימיים, או בפשטות - הנשיא הסורי וצבאו עשו זאת פשוט כי הם יכולים.

גופות שפונו מאזור המתקפה הכמית בדמשק, בשבוע שעבר(צילום: רויטרס)

ההסבר הזה זוכה לתימוכין לנוכח ההיסטוריה של השימוש בנשק כימי בסוריה. מאז נאומם הקו האדום של אובמה, השתמש הצבא הסורי בנשק לא קונבנציונלי יותר מפעם אחת. המקרה שזכה למירב התהודה, עד השבוע שעבר, היה ב-19 במרץ השנה, בחאן אל-עסל שבפרברי העיר חלב. אז נהרגו כ-25 בני אדם לערך, והאופוזיציה טענה כי המשטר תקף את המורדים בנשק כימי בעוד שדמשק גרסה בדיוק ההיפך: שארגון ג'בהת א-נוסרה, השלוחה הסורית העיקרית של אל-קאעדה, הוא שירה פגזים כימיים לעבר אוכלוסיה תמימה. בסופו של דבר, ההערכה המקובלת כיום במערב היא שאנשיו של בשאר היו אלה שירו את הפגזים הכימיים, אך האירוע עבר ללא תגובה מצד וושינגטון. לפני ואחרי האירוע בחאן אל-עסל, נרשמו שוב אירועים שבהם לכאורה נעשה שימוש בנשק כימי, אך ללא התערבות של הקהילה הבינלאומית.

ואז משהו השתבש

לדברי פרופ' אייל זיסר, דיקאן בית הספר למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב ומומחה לסוריה, ההיגיון הסורי גרס שבכל קרב בעל משמעות, יש לפעול בכל דרך כדי להשיג את המטרה. "אם אתה מבקש לגרש מורדים מאזור מסוים ונדרש ממך שימוש בנשק כימי - זה מה שייעשה", הוא מסביר. "זה החל כבר לפני כשנה. המשטר תקף, זה היה במינון נמוך, לא תמיד היו הוכחות למה שהתרחש, והם 'ראו כי טוב'. זה היה הרקע. אך משהו בע'וטה א-שרקייה השתבש. מספיק שרקטה אחת נחתה במקום שבו היו הרבה ילדים בקרבת מקום, שבו היו מצלמת וידאו או סמארטפון כדי לתעד את הפגיעה, ונוצרת תמונה שהעולם אינו יכול להתעלם ממנה".

ואכן, יש הבדל משמעותי. במקרים קודמים נעשה שימוש מצומצם בנשק לא קונבנציונלי, בעיקר בפגזים בעלי רמת קטל מוגבלת ולא בטילי סקאד או פאתח-110. מטרת הירי במקרים ההם הייתה, לפי ההערכות השונות, בעיקר להניס אוכלוסייה מקומית מאזורים קריטיים עבור המשטר. ההיגיון עבד כך: אם לאחר ירי פגזים או טילים רגילים נותרו האזרחים בבתיהם, מספיקה תמונה של שניים או שלושה בני אדם הנחנקים ומתפתלים בעקבות פגיעת נשק כימי כדי להביא לפאניקה כללית ומנוסה של אלפי אנשים מהאזור המדובר. אולם הפעם, כאמור, סוג הנשק היה שונה. לא היו אלה פגזים בעלי פגיעה מצומצמת, אלא טילים קטלניים במיוחד.

הפעם לא היו אלה פגזים בעלי פגיעה מצומצמת, אלא טילים רבי עוצמה. ירי טיל פאתח-110(צילום: AP)

הגרסה שהציג המגזין הבינלאומי "פוריין פוליסי" ביום רביעי ל"אקדח המעשן" שבידי הממשל האמריקני, בדבר אחריות אסד לאירוע, מעלה הסבר אחר. על פי הערכה שהוצגה, התקיפה ב-21 באוגוסט לא הייתה על דעת המשטר הסורי. לפי הדיווח הזה, שעות אחדות לאחר מתקפת הגז בפרברי דמשק, התקיימו כמה שיחות טלפון בהולות בין גורם בכיר במשרד ההגנה הסורי למפקד יחידת הנשק הכימי, בהן דרש הגורם הממשלתי ממפקד השטח תשובות באשר למתקפת גז עצבים שקטלה לכאורה למעלה מאלף בני אדם. זו למעשה, לטענת הפוריין פוליסי, הראיה המקשרת בין המשטר לפעולה. אולם השיחות הללו, אם אכן התקיימו, מוכיחות כי המשטר לא ראה באופן חיובי את ירי הנשק הכימי. הוא אמנם כנראה התיר לאחראים על ארסנל הנשק הכימי לעשות בו שימוש טקטי, אך לא נתן את ההוראה להשתמש בו באופן כה נרחב.

בראש של בשאר

אז מה בכל זאת קרה שם? ההשערה הסבירה ביותר, אם מאמצים את גרסת פוריין פוליסי, היא שאחד המפקדים בשטח נטל לעצמו יוזמה לירות טילים כימיים כדי להשיג את היעד - לנקות את האזור שממזרח לבירה מאוכלוסיה. ייתכן גם שהטילים נחתו לא במקום שבו היו אמורים ליפול, בזמן הלא נכון ובתנאי מזג אוויר שהחריפו את הפגיעה בתושבים עוד יותר. בכל מקרה, אם התכוון המשטר הסורי להרג מסיבי כל כך ואם לאו, הדבר נעשה - וכעת, בשאר ייאלץ לשלם את המחיר.

ייתכן גם שהטילים נחתו לא במקום שבו היו אמורים ליפול, בזמן הלא נכון ובתנאי מזג אוויר שהחריפו את הפגיעה בתושבים עוד יותר(צילום: רויטרס)

אי אפשר לחמוק משלב הניחושים וההימורים באשר ל"מה יעשה בשאר". קשה לדעת מה מתרחש במוחו של מנהיג, כל מנהיג - וכמובן גם נשיא סוריה. בשאר אסד פעל בשנים האחרונות בצורה אכזרית, קרה ומושכלת בכל הקשור להתנהלותו אל מול ניסיון ההפיכה נגד משטרו. הוא לא היסס לטבוח בעשרות אלפים כדי לשרוד, וזו בעצם מטרתו המרכזית: לשמור על שלטונו. מכאן גם שקשה לראות לעת עתה תרחיש שבו הנשיא הסורי מחליט לצאת להתקפה אובדנית נגד ישראל, שתעלה לו בשלטונו ואולי אף בחייו.

מנגד, קשה לנו גם כעת להסביר את פשר ההתקפה הכימית במועד כל כך בעייתי מבחינתו. כך שהסבירות שבשאר יגיב בשיגור טילים לעבר ישראל נמוכה, אך קיימת. "בהנחה שהאמריקנים יעשו משהו מוגבל", טוען פרופ' זיסר, "הוא צפוי להכיל את זה. אם הוא ירגיש מאוים, זה כבר סיפור אחר. הגישה שלו בשנים האחרונות הייתה שלא להסתבך עם אויבים חיצוניים. כך ראינו אותו מבליג כמה פעמים על פעולות שנעשו בשטח סוריה על ידי גורמים זרים. אז למה לו לירות עלינו עכשיו?".

אם הוא הבליג אז, למה שלא יבליג היום? האתר בקרבת דיר א-זור שהותקף, על פי מקורות זרים, על ידי ישראל ב-2007(צילום: AP)

יחד עם זאת, האפשרות שהנשיא הסורי יבחר להגיב אך שלא באופן ישיר, גבוהה יותר. בשאר תמיד יוכל להעניק אור ירוק או צהבהב לאחד הארגונים החוסים בדמשק, כמו "החזית העממית המפקדה הכללית" של אחמד ג'יבריל או אפילו הג'יהאד האסלאמי, לעשות עבורו את העבודה ולשגר טילים על ישראל מבלי להותיר טביעות אצבעות. אפילו אם טילים אלה ייפלו בשטחים פתוחים, הנשיא הסורי כבר יידע לצאת בחגיגות ולומר "הנה אמרתי לכם, לא רק ששרדתי, גם העזתי לירות לעבר האויב הציוני".

הגדה מתעוררת - ולא רק נגד ישראל

ייתכן שהייתה זו המהומה בסוריה שהביאה לירידת ההתעניינות של הקהילה הבינלאומית במצרים, או פשוט השקט היחסי שחזר למדינה. נראה שדווקא ההסבר השני היה משמעותי יותר. באורח מפתיע, הצליח (שוב) הצבא להחזיר את הסדר היחסי לערי המדינה. אמנם מדי פעם נמשכות ההפגנות, וביום שלישי אף נרשמו שני הרוגים בעימותים בין כוחות הצבא לבין תומכי האחים המוסלמים בבאני סוויף. אולם בשורה התחתונה, המצב הכללי במצרים מתייצב. במקביל, הצבא ממשיך במבצע בסיני ובמלחמה שהכריז במצרים גופא נגד האחים המוסלמים, על אף הידיעות בדבר חידוש הדיאלוג בין הצדדים.

חזית אחרת שזוכה לפחות התייחסות על אף האירועים הסוערים שהיו בה השבוע, היא הגדה המערבית. הפעולה של כוח המסתערבים שהסתיימה בשלושה פלסטינים הרוגים במחנה הפליטים קלנדיה מצפון לירושלים, הצטרפה לתקרית דומה אחרת, שישה ימים לפני כן במחנה הפליטים ג'נין.

אירוע מפתיע יחסית התרחש ביום שלישי בלילה במחנה פליטים שלישי - עסכר שליד שכם - וכמעט לא דווח בכלי התקשורת הישראליים. שוב נהרג פלסטיני, אך הפעם היה זה מאש כוחות הביטחון הפלסטיניים. כוח של המשטרה הפלסטינית שעשה דרכו למעצר סוחר סמים במחנה נתקל בעשרות צעירים זועמים שיידו לעברו אבנים, ממש בדומה לאירוע יממה קודם כן בקלנדיה. אחד השוטרים פתח באש ופגע באמג'ד עודה, בן 37. אולי מדובר ברצף מקרי לחלוטין של אירועים, אך נראה שמשהו בשטח קורה. עושה רושם שהגדה, ובעיקר מחנות הפליטים, מתעוררים. פעם נגד ישראל - ופעם נגד הרשות.

walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully